קורטיס קריסטל נ. מיטל קורטיס

בבית המשפט העליון ע"א 3969/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: קריסטל קורטיס נ ג ד המשיבים: 1. מיטל קורטיס 2. עו"ד רחל כרמי, עו"ד לירן שלום - נאמנות 3. כונס הנכסים הרשמי 4. בנק דיסקונט בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.6.2020 בפש"ר 8878-06-16 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ע' כהן בשם המערערת: עו"ד אייל כהן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) מיום 13.6.2020 בפש"ר 8878-06-16 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. ביום 30.11.2014 וביום 6.5.2015 ניתנו פסקי דין לחובתה של המשיבה 1 בתביעות כספיות שהגישו נגדה המשיב 4 (להלן: בנק דיסקונט או הבנק) ובנק לאומי לישראל בע"מ (להלן יחדיו: הבנקים ותביעות הבנקים). ביום 29.9.2016 ניתן צו לכינוס נכסיה של המשיבה 1 וביום 27.11.2018 היא הוכרזה כפושטת רגל. הבנקים הם שני נושיה העיקריים. המערערת, היא בתה הבכורה של המשיבה 1, שהייתה קטינה בזמן אירועים אלו. משמלאו לה 18 שנים בשנת 2019, הגישה המערערת מספר בקשות בהליך פשיטת הרגל של המשיבה 1, ובבסיסן הטענה כי למערערת ולאחותה הקטינה יש זכויות בנכס המשמש לכיסוי חובותיה של המשיבה 1. בנוסף, המערערת הגישה ביום 4.6.2020 שתי תביעות לביטול פסקי הדין בתביעות הבנקים, בטענה כי הבנקים התרשלו בהתנהלותם כלפי המשיבה 1 ונהגו בחוסר תום לב שהוביל להגדלת חובותיה, ליצירת "מציאות גבייה בלתי אפשרית" ולצורך לכסות חובות אלו באמצעות רכושה של המערערת (ת"א (שלום ת"א) 12877-06-20 ות"א (שלום ב"ש) 13955-06-20). על אף שהמערערת לא הייתה בעלת דין בתביעות הבנקים, נטען כי זכויותיה נפגעו עקב הליכים אלו והיא היתה "בעל דין בפועל" בהם. בעקבות החלטות שניתנו בתביעות אלו, הגיעה המערערת למסקנה כי לשם ניהולן עליה לקבל אישור מבית המשפט שדן בהליך פשיטת הרגל של המשיבה 1. לכן, ביום 11.6.2019, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בהליך זה. המערערת הדגישה כי בקשתה אינה מכוונת כלפי ניהול תיק פשיטת הרגל של המשיבה 1, "לגביו אין [למערערת] כל טענה בנושא הפסלות", אלא רק כלפי עניינה של המערערת אל מול בנק דיסקונט "וכמצטרף לכך – בנק לאומי". בבקשה פורט כי טרם מינויו לשפיטה היה המותב שותף במשרד עורכי הדין של אביו (להלן: המשרד), בו עובד גם אחיו של המותב, וכי המשרד מייצג את בנק דיסקונט גם כיום "כלקוח ותיק ומהותי". בפרט נטען כי אחד מעובדי הבנק שעסק בעניינה של המשיבה 1 (להלן: מר מנצור) "לבטח היה מצוי ועודנו מצוי" בקשר מקצועי עם המותב, ולחלופין עם אביו או אחיו. המערערת הוסיפה בהקשר זה כי תביעתה מכוונת למעשה כנגד מר מנצור, כנגד מנהלת סניף אילת של בנק דיסקונט, וכנגד עובדים נוספים שטיפלו בעניינה של המשיבה 1. נטען כי נסיבות אלו, לצד הצורך באישור בית המשפט להגשת התביעה נגד הבנק וטענותיה הקשות של המערערת נגד הבנק ועובדיו, מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. עוד טענה המערערת כי בין המותב ובין הבנק ועובדיו קיימת "קרבה ממשית" המצדיקה את פסילתו. 2. המותב דחה את בקשת המערערת ביום 13.6.2020 וקבע כי בהינתן העובדה שחלף עשור מאז מונה לשפיטה, אין מניעה שידון בתיקים שבהם מעורב בנק דיסקונט. הובהר כי אין למעורבותו של הבנק "השפעה כלשהי" על המותב, אשר יכריע בבקשות שתובאנה בפניו בהתאם לשיקול דעתו המקצועי. המותב הוסיף כי "למיטב זכרונ[ו]" המשרד מעולם לא ייצג את סניף אילת של בנק דיסקונט, והמותב מעולם לא היה בקשר עם העובדים שצוינו בבקשת הפסילה ואינו זוכר אם נתקל בשמותיהם. המותב אף לא היה מעורב בהחלטות הבנק לשחרר בטחונות או ליתן אשראי למשיבה 1. עוד ציין המותב כי אינו יודע אם אביו או אחיו עומדים בקשר עם מי מעובדי הבנק אליהם התייחסה המערערת, אך גם אם כך הדבר, לא תהיה לכך השפעה עליו. לאור כל זאת נקבע כי לא מתקיים בענייננו חשש למשוא פנים. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור דנן. להשלמת התמונה יצוין כי בתגובה לבקשת המערערת לעיכוב הליך פשיטת הרגל של המשיבה 1 עד להכרעה בערעור דנן, העלתה המשיבה 1 טעמים משלה לפסילת המותב, אותם דחה בית המשפט בהחלטה מיום 19.6.2020. ביום 21.6.2020 הגישה המערערת בקשה נוספת לפסילת המותב, אשר נסמכה על נימוקים שונים מאלו שפורטו לעיל, ונדחתה ביום 21.6.2020. בקשה נוספת מטעם המשיבה 1 לפסילת המותב נדחתה אף היא ביום 28.6.2020. 3. בערעורה מדגישה המערערת כי אין לה ספקות לגבי יושרו ומקצועיותו של המותב, אך לשיטתה נסיבות העניין מעידות על ניגוד עניינים המצדיק את פסילתו. בפרט טוענת המערערת כי מר מנצור היה אחראי על ניתוב תיקים לטיפול המשרד, בין במישרין ובין בעקיפין, וכי בנק דיסקונט הוא "מעין 'מעסיקו' הישיר" של אבי המותב ואחיו. עוד נטען כי עניינה של המערערת אינו דומה למקרים אחרים בהם דן המותב בעניינו של בנק דיסקונט כנושה, שכן במקרים אלו "מעמדם של הנושים מעוגן ומוסדר", ואילו בענייננו יידרש בית המשפט לשאלה אם לאשר הגשת תביעה נגד נושה. המערערת מוסיפה כי אין משמעות לכך שהמותב לא פגש את עובדי הבנק הרלוונטיים בעצמו, שכן בינו ובין הבנק ממשיכה להתקיים "קרבה עסקית ממשית" גם כיום. לחלופין, סבורה המערערת כי היה על המותב לפסול עצמו בשל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, כהוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). 4. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן ל"קרבה ממשית" כמובנה בסעיף 77א(א1)(1) לחוק תלוי בנסיבות המקרה, ורק קרבה המעידה על חשש ממשי למשוא פנים תצדיק את פסילת המותב (ע"א 7640/18 חוגי נ' מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב, פסקה 5 (‏26.12.2018)). הנסיבות שפירטה המערערת אינן מבססות "קרבה ממשית" כזו בין המותב ובין בנק דיסקונט, בפרט בהינתן הבהרותיו של המותב כי לא עמד בקשר עם עובדי הבנק שצוינו בבקשת הפסילה, וכי אף אינו יודע אם אביו או אחיו עומדים בקשר עם גורמים אלו (השוו ע"א 5746/19 לוין נ' עו"ד מורן, מנהל עזבון זמני של המנוח פרי ז"ל, פסקה 6 (‏22.10.2019)). בנסיבות שתוארו, אין בטענותיה של המערערת כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב. 5. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו באב התש"ף (‏16.8.2020). ה נ ש י א ה _________________________ 20039690_V05.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il