אפרים פרץ נ. אורי שלום

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3967/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערער: אפרים פרץ נ ג ד המשיבים: 1. אורי שלום 2. ורד שלום ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.4.2021 (כבוד השופט מ' רניאל) ב-ת"א 27821-02-20 תאריך הישיבה: ח' באדר א התשפ"ב (9.2.2022) בשם המערער: עו"ד אלירן חזן בשם המשיב 1: עו"ד מרדכי סטורזי בשם המשיבה 2: בעצמה פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. ביום 29.1.2013 נחתם חוזה מכר (להלן: החוזה או חוזה המכר) שלפיו מכר המשיב אורי שלום למערער אפרים פרץ ולמשיבה ורד שלום (להלן: אורי, אפי, ורד, בהתאמה) את משק 24 במושב שדה יצחק (להלן: המשק או הנכס). ענייננו בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.4.2021 (השופט מ' רניאל) ב-ת"א 27821-02-20. בגדרו של פסק הדין התקבלה תביעה שהגיש אורי, הוא המשיב כאן, למתן צו הצהרתי בדבר בטלות החוזה; ובהתאם נדחתה תביעה שכנגד שהגיש אפי, הוא המערער, שבה עתר לאכיפת החוזה ולמתן צו עשה שיורה לאורי לקיים את התחייבויותיו החוזיות. בית המשפט המחוזי קבע שאפי הפר את החוזה הפרה יסודית וכי אורי ביטל את החוזה כדין; על כך הערעור. רקע צריך לעניין 2. ביום 29.1.2013 נחתם כאמור החוזה למכירת הזכויות במשק בין אורי לבין אפי וורד, בתו של אורי, שיצוין שהייתה בת זוגו של אפי באותו זמן (אפי וורד יחדיו יכונו גם: הקונים). באותה עת הזכויות במשק היו רשומות על שמה של אמו המנוחה של אורי; כאשר לאחר פטירתה בשנת 2005, אורי הוכר כבן ממשיך וככזה היה זכאי להירשם במינהל מקרקעי ישראל כבעל הזכויות במשק. ואולם במועד חתימת החוזה טרם הועברו הזכויות על שמו של אורי, זאת בשל עיקולים שרבצו על המשק. בחוזה הוסכם על מכירת הנכס לידי אפי וורד תמורת 2,800,000 ש"ח (להלן: התמורה), וכי תשלום התמורה יהיה בשלבים כפי שפורטו בסעיף 6(ב) לחוזה, וזו לשונו: "6. (ב) מוסכם בין הצדדים כי הקונה (אפי וורד, ע'ב') ישלם למוכר (אורי, ע'ב') את תמורת מלוא זכויות המוכר במשק, במועדים כדלקמן: 1. סך של 180,000 ₪ (מאה שמונים אלף ₪) במעמד חתימת הסכם זה, כאשר הקונה מצהיר שידוע לו שסכום זה יועבר ישירות לבנק מזרחי לפירעון חוב המוכר. 2. סך של 20,000 ₪ (עשרים אלף ₪) תוך 15 יום מחתימת הסכם זה. 3. סך של 180,000 ₪ (מאה שמונים אלף ש"ח) ישולם ישירות לבעלי החוב כמפורט בסעיף 3 לעיל ב-18 תשלומים חודשיים לכל היותר, החל מיום 1.3.2013, שלא יעלה על סך של 10,000 ₪ לחודש, באופן שישולמו חובות בסך של 180,000 ₪. עד למועד הנ"ל ישלים המוכר על חשבון התמורה את הליכי הרישוי, מחיקת השעבודים והעיקולים ורישום הזכויות על שמו, וימציא אישור מהמנהל על רישום זכויותיו במנהל מקרקעי ישראל. 4. החל מיום 1.10.2014 ולמשך 60 חודש ישולם סך של 15,000 ₪ לחודש. יובהר כי מתוך התשלומים הנ"ל ינוכו הסכומים וההוצאות שישולמו או שולמו על ידי הקונה בגין הסדרת הרישוי ורישום הזכויות על שם המוכר. 5. ... 6. היתרה בסך 1,132,000 לאחר ניכוי ההוצאות הנ"ל ישולם (כך במקור, ע'ב') עד ליום 31.12.2019." (להלן: התשלום האחרון) (ההדגשות אינן במקור-ע'ב'). למען הסדר יוער כי התשלומים שהוסכם עליהם כמפורט לעיל מצטברים לסך של 2,600,000 ש"ח, ואילו בחוזה מצוין במפורש שהתמורה תהא 2,800,000 ש"ח; לא ניתן הסבר לפער זה, אולם הוא אינו מהותי למחלוקת שהתעוררה בהליך שלפנינו. 3. בנוסף, החוזה קבע מנגנון נאמנות שעל פיו היה ועד מועד התשלום האחרון לא יתקבלו כל האישורים הנדרשים לשם רישום הנכס על שם הקונים, אלה יפקידו את התשלום האחרון אצל הנאמן כהגדרתו בחוזה והנאמן יפעל להשגת האישורים הנדרשים בטרם יועבר התשלום האחרון לידי אורי. וכך נקבע בסעיפים 12-8 לחוזה: "8. היה ולא יהיו כל האישורים עד לתשלום האחרון יופקד מתוך התשלום האחרון הסך הדרוש לצורך קבלת כל המסמכים והאישורים (להלן: הפקדון) הדרושים לרישום הזכויות על שם הקונה, בידיה הנאמנות של עו"ד טניה יהב (להלן: הנאמן) 9. ... 10. הצדדים מורים לנאמן ומיפים את כוחו לעשות שימוש בכספים שבידיו, על פי שיקול דעתו, לשם תשלום כל הסכומים והחובות שעל המוכר לשלם על פי הסכם זה, כדי לאפשר רישום המשק ע"ש הקונה כאשר המשק נקי מכל שעבוד או זכות צד ג' כלשהו. 11. הנאמן ישלם מהסכומים המוחזקים בידיו את כל התשלומים המוטלים על המוכר עפ"י הסכם זה ו/או עפ"י כל דין, ובכלל זה כל תשלום הנחוץ להוצאת הסכם זה לפועל. וכן: דמי הסכמה לממ"י, מס שבח, תשלומים למועצה האזורית. לרבות הוצאות כגון: שמאות, אגרות, שכ"ט וכד' ככל שאלה לא שולמו על ידי הקונה. 12. מובהר כי הנאמן לא יהא רשאי להעביר למוכר סכומים כלשהם ע"ח התמורה, אלא לאחר שיוסרו כל השעבודים ו/או צווי המניעה ו/או העיקולים ו/או כינוס הנכסים (כמפורט לעיל)." 4. אין מחלוקת כי אפי וורד, למצער אפי לבדו, שילמו עד ליום 5.5.2015, 627,000 ש"ח מתוך התמורה. אפי טען בבית המשפט המחוזי ששילם סכום נוסף בסך כ-60,000 ש"ח בשנת 2017; אולם בית המשפט המחוזי דחה טענה זו ואפי אינו מערער על כך בערעור שלפנינו. כך או כך, ברי כי חלק הארי של התמורה לא שולם מעולם. 5. במהלך השנים 2015 ו-2016, המשיכו באי-כוחם של אורי ואפי להתכתב ביניהם בקשר לביצוע החוזה. כך, במכתב מיום 5.5.2015 מנה בא-כוחם של אפי וורד את הפעולות שיש לבצע לצורך רישום הזכויות תחילה על שם המוכר אורי ונטילת משכנתא על ידי הקונים והעברת הזכויות על שמם, וכן ציין שהוסכם בין הצדדים כי פעולות אלה יושלמו תוך שלושה חודשים; במכתב מיום 5.11.2015, עדכנה באת-כוחו של אורי כי זה שילם את חובותיו והתביעות נגדו נמחקו, ולפיכך קיים את התחייבויותיו לפי החוזה; על כך השיב בא-כוחם של הקונים שטרם הושלם רישום הזכויות על שמו של אורי וביקש מבאת-כוחו של אורי לפעול לשם כך כדי שאפי וורד יוכלו לקבל משכנתא. ביום 10.10.2016 שוב התכתבו הצדדים ביניהם בנוגע לטיפול בבקשה לרישום הזכויות על שם אורי. בשנת 2017 נפרדו אפי וורד, אולם אפי המשיך להתגורר בנכס. ייאמר בהקשר זה כי בחוזה צוין שבמועד חתימתו "מתגוררים הקונים בפועל במשק בבית מגורים של המוכר יחד איתו". ביום 9.7.2018 שלחה רשות מקרקעי ישראל לבאת-כוחו של אורי אישור על העברת הזכויות בנכס על שמו של אורי (להלן: אישור הזכויות); אולם לטענתו של אפי, דבר קבלת האישור לא הובא לידיעתו עד לתחילת ההליכים המשפטיים נושא ערעור זה. 6. ביום 5.1.2020, כחמישה ימים לאחר המועד הקבוע לתשלום האחרון, הודיע אורי לאפי וורד על ביטול החוזה. על פי האמור בהודעת הביטול, אפי וורד לא שילמו את 60 התשלומים לפי סעיף 6(ב)(4) לחוזה, וכן לא שילמו את התשלום האחרון בסך 1,320,000 ש"ח לפי סעיף 6(ב)(6) לחוזה, ובכך הפרו הפרה יסודית את החוזה. ביום 11.2.2020 הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי, להצהרה בדבר בטלות החוזה. ורד הודיעה לבית המשפט כי היא מסכימה לכתב התביעה ולמבוקש בה; אפי מצידו הגיש תביעה שכנגד בה ביקש מבית המשפט להורות על אכיפת החוזה כלפיו בלבד, לאחר שורד ויתרה על זכויותיה לפי החוזה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 7. בית המשפט המחוזי קבע שהחוזה בוטל כדין, זאת לאחר שאפי וורד הפרו אותו הפרה יסודית בכך שלא שילמו לאורי את התשלום האחרון. בהקשר זה קבע בית המשפט כי הקונים שילמו לאורי סכום שהוא שווה ערך לתשלומים שהגיעו לו עד ליום 1.2.2016; והגם שאיחרו בתשלום התשלומים החודשיים הבאים, איחור זה אינו מהווה בהכרח הפרה יסודית. עם זאת, בית המשפט מצא שההפרה היסודית התגבשה ביום 31.12.2019 משעה שהקונים לא שילמו את התשלום האחרון בסך 1,320,000 ש"ח, שכן אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה מכר אילו היה צופה מראש שכמעט מחצית מהתמורה לא תשולם לו. 8. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של אפי, שלפיה תנאי לתשלום הסכומים שהיו אמורים להשתלם לאחר יום ה-1.10.2014, היה המצאת אישור הזכויות. בית המשפט עמד על כך שאמנם אורי התחייב להמציא את האישור עד ליום 1.3.2013, אך התשלומים לא הותנו בכך; וכראיה לכך הפנה בית המשפט לסעיף 8 לחוזה, שלשיטתו מלמד שהצדדים היו ערים לאפשרות שהאישורים לא יומצאו עד למועד התשלום האחרון, והסכימו שאם לא יתקבל אישור הזכויות עד למועד זה, יופעל מנגנון הנאמנות הקבוע בחוזה. על כן בית המשפט קבע כי למקרא סעיפים 6 ו-8 יחדיו עולה כי העובדה שהאישור לא הומצא, לא דחתה את מועדי התשלומים, אלא תוצאתה הייתה הפקדת הסכום הדרוש מתוך התשלום האחרון אצל הנאמן. 9. טענה חלופית שהשמיע אפי הייתה שמועדי התשלומים נדחו בהסכמת אורי; אולם בית המשפט המחוזי דחה גם טענה זו וקבע שהסכמה כזו לא הוכחה ולא עולה מהראיות שהוצגו. בית המשפט הוסיף כי גם לא ניתן להסיק הסכמה כאמור מן העובדה שאורי לא פעל בשלב מוקדם יותר לביטול החוזה ולא דרש את פינוי הנכס; שכן אי-נקיטת פעולה לביטול החוזה אינה יכולה לבדה לעלות כדי הסכמה לשינוי תנאיו. סופו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של אורי, ודחה את תביעתו שכנגד של אפי. נקבע שחוזה המכר בוטל כדין ושעל אורי להשיב לאפי וורד את הכספים ששולמו. יוער כי בהקשר זה קיימת מחלוקת בין הצדדים מי מהקונים שילם את הכספים ועל כן מי זכאי להשבתם, אולם בית המשפט המחוזי קבע ששאלה זו אינה באה בגדרו של ההליך שבפניו ואינו נדרש להכריע בה. טענות המערער 10. אפי ממאן להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, בית המשפט שגה כאשר פירש את סעיף 8 ככזה הקובע שאם לא יומצא אישור הזכויות, יופעל מנגנון הנאמנות; שכן לשיטתו של אפי סעיף 8 קובע מנגנון להבטחת כלל האישורים הנדרשים לרישום הזכויות על שם הקונה, ואילו רישום הזכויות על שם המוכר הוא שלב מקדמי, שהיווה תנאי לביצוע התשלומים שמועד פירעונם הוא החל מיום 1.10.2014. הוא מוסיף, כי סעיף 6(ב)(3) לחוזה מחייב את המוכר להמציא את אישור הזכויות, וכי עצם אזכורו של חיוב זה בין חיובי הקונים – כך שמבחינה כרונולוגית הקונים יעבירו את מקצתם של התשלומים לפני המצאת האישור ומקצתם אחרי – מלמד על כוונת הצדדים שהמצאת אישור הזכויות תהיה תנאי לביצוע יתרת התשלומים, הנזכרים בסעיפים 6(ב)(4) ו-6(ב)(6). אפי מסביר כי אישור הזכויות הוא מסמך הדרוש לו לשם נטילת משכנתא שהוא זקוק לה על מנת שיוכל לעמוד בתשלומים שנותרו, כך שבלא האישור אין ביכולתו לממן את העסקה. לגרסתו הדברים הובהרו גם לאורי – וברור היה שהמשך התשלום מותנה בהמצאת האישור. אפי מוסיף כי התנהלותו של אורי לאחר החתימה על חוזה המכר מלמדת כי אורי עצמו לא ראה באי-תשלום כלשהו משום הפרה של החוזה כל עוד לא המציא לאפי את אישור הזכויות; בהקשר זה מפנה אפי לכך שעל אף שאורי טוען שהחוזה הופר כבר ביום 1.10.2014, מכתב הביטול נשלח רק ב-5.1.2020; וממילא הצדדים המשיכו להתכתב בנוגע לקידום החוזה גם במהלך 2015 ו-2016, חודשים לאחר שאפי חדל מתשלומיו. עוד נטען, שלמעשה כבר ביום 9.7.2018 רשות מקרקעי ישראל אישרה את רישום הזכויות על שם אורי; אך אורי, לנוכח הפרידה של אפי וורד, לא היה מעוניין עוד בקיום העסקה, ולכן הסתיר את דבר האישור מפני אפי שמא אפי ישלים את התשלומים הנותרים ויביא את העסקה לידי גמר. מסיבה זו, כך נטען, אורי בחר להמתין עד שיחלוף המועד הקבוע בחוזה לתשלום מלוא יתרת התמורה, ומיד לאחר מכן הודיע על ביטול חוזה המכר. לבסוף נטען כי האיחור בתשלום האחרון בסך 1,320,000 ש"ח לא היווה הפרה יסודית, לנוכח העובדה שבעת ההתקשרות היו הקונים בני זוג ושררו ביניהם לבין אורי קשרים משפחתיים קרובים, ומשעה שמכתב הביטול נשלח ימים ספורים בלבד לאחר המועד הקבוע לתשלום האחרון. בנסיבות אלה, כך נטען, לא ניתן לראות באיחור קל בביצוע התשלום האחרון כהפרה יסודית. אפי מוסיף כי הכספים הראשונים ששולמו על חשבון התמורה סייעו לאורי לשלם את חובותיו; ובהינתן שההתקשרות בחוזה המכר סייעה לאורי להשתקם כלכלית ולהיחלץ מהחובות שבהם היה נתון, לא ניתן לומר שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו חזה מראש את ההפרה. טענות המשיבים 11. אורי סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי החוזה בטל. לטענתו, אין כל חיוב מותנה בחוזה, ומלשונו של החוזה וכן מנסיבות כריתתו עולה בבירור שלא היה בכוונת הצדדים להתנות את תשלום יתרת התמורה בהמצאת אישור זכויות. עוד נטען שאין כל בסיס לטענתו של אפי שאורי הסכים לדחיית תשלומי התמורה, וכי סוגיה זו הוכרעה כממצא עובדתי על ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה אורי מוסיף כי על פי החוזה אין לערוך שינוי בתנאיו אלא בכתב; וגם מטעם זה אין לקבל את הטענה כאילו הצדדים בהתנהגותם שינו את תנאי החוזה. בנוסף, אורי טוען שלאפי כלל לא הייתה היכולת הכלכלית לשלם את התשלום האחרון בסך 1,320,000 ש"ח, ועל כן גם אם היה שולח מכתב התראה אפי לא היה יכול לקיים את החוזה. 12. ורד, שאינה מיוצגת, הודיעה כי היא מצטרפת לטענותיו של אביה. דיון והכרעה 13. לאחר שעיינו בכתבי הטענות על נספחיהם ושמענו את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. במסגרת חוזה המכר, אפי התחייב להעביר תשלומים לאורי בסכומים ובמועדים שנקבעו; מנגד, אורי התחייב להמציא לאפי אישור על רישום זכויות במנהל מקרקעי ישראל, עד ליום 1.3.2013. אורי לא מכחיש התחייבות זו, אלא טוען שביצוע התשלומים על ידי אפי לא היה מותנה בהמצאת אישור כאמור. מנגד, אפי טוען שהמצאת האישור היוותה תנאי להעברת יתר התשלומים; ועד שלא הומצא האישור, לא היה מחויב לשלם את יתרת הסכום. עסקינן אפוא בחיובים בחוזה הדדי, והצדדים נחלקו ביניהם אם מדובר בחיובים עצמאיים (כגרסת אורי) או חיובים מותנים (כגרסת אפי). אם מדובר בחיובים עצמאיים, אזי חיובו של אפי עומד בפני עצמו והוא שריר וקיים ללא תלות בעמידתו של אורי בחיובו שלו. אם לעומת זאת מדובר בחיובים מותנים, אזי כל עוד אורי לא קיים את חיובו, התחייבותו המאוחרת של אפי נדחית, כך שהחוזה "מושעה" עד שאורי ישלים את חובתו (סעיף 43(א)(2) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 121-120 (2009) (להלן: שלו ואדר); להרחבה אודות ההבחנה בין חיובים עצמאיים, חיובים מותנים וחיובים שלובים, ראו: ע"א 7938/08 מונסנגו נ' מכביאן, פסקה 22 (11.8.2011) (להלן: עניין מונסנגו); ע"א 765/82 אלתר נ' אלעני פ"ד לח(2) 701, 709-708 (1984)). 14. סיווגם של החיובים כעצמאיים או מותנים בנסיבות העניין אינו שאלה פשוטה. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהחיובים הם עצמאיים בהסתמך על סעיף 8 לחוזה, הקובע מנגנון של נאמנות במקרה שלא יומצאו כל האישורים הדרושים לרישום הזכויות על שם הקונים עד למועד התשלום האחרון ב-31.12.2019. בית המשפט המחוזי סבר שסעיף זה מלמד שהצדדים צפו מצב שלא יתקבל אישור הזכויות עד למועד התשלום האחרון, ומכאן שתשלום התמורה לא הותנה בקבלת האישור. הצדק עם אפי שקביעה זו אינה נקייה מספקות, כאשר סעיף 8 לחוזה לא מתייחס באופן ספציפי לאישור רישום הזכויות על שם המוכר, אלא בכלליות לאישורים הדרושים לרישום על שם הקונים; גם סעיפים 12-10 המפרטים את הפעולות שעל הנאמן לבצע להשלמת העסקה אינם מזכירים את אישור הזכויות של אורי. בהיעדר התייחסות ספציפית לאישור הזכויות כחלק ממנגנון הנאמנות, ובהינתן שסעיפים 12-8 מתייחסים או יכולים להתייחס לשורה ארוכה של אישורים שדרושים להשלמת הרישום על שם הקונים – איני סבורה שהאמור בהם מלמד באופן חד-משמעי כי הצדדים התכוונו בסעיפים אלה לקבוע מנגנון למקרה שבו לא יומצא אישור הזכויות עד למועד התשלום האחרון, ושצפו שהאישור לא יומצא עד המועד שנקבע בסעיף 6(ב)(3). עם זאת, סיווג החיובים כעצמאיים אינו משולל יסוד, כאשר לשון החוזה אינה קושרת בין החיובים ולא עולה ממנה כי החיוב בסעיף 6(ב)(3) סיפא הוא תנאי מקדים לחיוב בסעיף 6(ב)(4) (צוטטו לעיל). מנגד, שיבוץ החיוב של אורי בתוך סעיף התמורה, בין סעיפי התשלום השונים וכחלק מהסדר הכרונולוגי של ביצוע החוזה, עשוי להצביע על כך שהצדדים כן ראו בפעולות כקשורות זו בזו. נסיבות כריתת החוזה כפי שהוכחו בבית המשפט המחוזי, אינן מטות את הכף לכאן או לכאן, ועל פני הדברים שתי הפרשנויות נדמות כסבירות; אך איני סבורה שיש צורך להכריע ביניהן. ואבאר. 15. אם אמנם מדובר בחיובים עצמאיים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אז אפי היה צריך לעמוד בחיובו גם אם אורי לא קיים את חיוביו; ואי-קיום החיוב מצידו של אפי הוא בגדר הפרה של החוזה (ע"א 2981/92 כהן נ' צמד ע.א. בע"מ, פ"ד נ(2) 869, 875 (1996)). אי תשלום התמורה בנקודת הזמן שבה בוטל החוזה, מהווה הפרה יסודית, המקנה לאורי זכות ביטול. איני רואה צורך להפריד לעניין זה בין התשלומים החודשיים על סך 15,000 ש"ח לבין התשלום האחרון בסך 1,320,000 ש"ח. במועד שבו ניתנה הודעת הביטול, העובדה שהתשלום האחרון לא בוצע הצטרפה לאי-תשלום התשלומים החודשיים במשך למעלה משלוש שנים (לפי חישובו של בית המשפט המחוזי, החל מה-1.2.2016), בבחינת הפרות מצטברות (ראו: שלו ואדר, 587-586). בוודאי שבמצב שבו לא משולמת למעלה מ-75% מהתמורה, האדם הסביר לא היה מתקשר בחוזה אילו היה צופה מראש את ההפרה, ועל כן מדובר בהפרה יסודית. אמנם הודעת הביטול נשלחה כבר בחלוף חמישה ימים מאת המועד שנקבע לביצוע התשלום האחרון, ולטענת אפי מדובר היה באיחור קל; אך בשים לב לעובדה שבמשך שנים לא הועבר לאורי כל תשלום, ולגרסתו של אפי עצמו טרם הגיע מועד חיובו לעשות כן, ברור כי לא היה מדובר אך בעיכוב בתשלום, אלא שאפי לא התכוון כלל לשלם את התשלום האחרון באותו מועד. 16. ואולם, גם אם נניח לטובתו של אפי שמדובר היה בחיובים מותנים, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. בעניין מונסנגו נדון מקרה דומה, שבו מוכר הפר את התחייבותו בחוזה מכר ולא חתם על טפסים שיאפשרו לקונים ליטול משכנתא; הקונים לא שילמו את התמורה אך המשיכו להתגורר בדירה במשך שנים, ונפסק שהיה מדובר בחיובים מותנים. באותו עניין, נקבע כך: "כאשר המועד לקיומו של חיוב נדחה מחמת אי קיום חיובו של הנושה, יש להחיל על דרך ההיקש ומכוח עקרון תום הלב את הוראת סעיף 41 לחוק החוזים חלק כללי, ולפיה חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה. תקופת ההשעייה צריכה להיות סבירה, על מנת למנוע מצב בו הנושה יעמוד במצב של חוסר ודאות משך שנים רבות. דהיינו, בשלב מסויים, על החייב שחיובו הושעה "לרדת מהגדר" ולפעול באופן אקטיבי – לוותר על ההתקשרות החוזית או לראות בנושה שלא קיים את חיובו במועד כמי שהפר את החוזה ולהגיש תביעה" (עניין מונסנגו, פסקה 23). דברים אלה יפים גם בענייננו. אורי התחייב להמציא את אישור הזכויות לידי אפי עד ליום 1.3.2013. במהלך השנים 2015 ו-2016 המשיכו באי-כוחם של אפי ואורי להתכתב ביניהם, ובא-כוחו של אפי שב והזכיר שיש צורך בהמצאת אישור הזכויות; אולם לאחר אוקטובר 2016 אפי חדל ממאמציו, ולא טרח עוד לפעול לקידום ביצוע החוזה, אך בה בעת גם לא ביקש לבטל את החוזה. גם אם היה מדובר בחיובים מותנים, ואף אם סבר בתום לב שעומדת לו הזכות להשעות את חיוביו, העובדה שהמשיך להתגורר בנכס במשך שנים בלא לשלם את התמורה ומבלי לפעול להשלמת העסקה, אף לא הגיש תביעה לאכיפת החוזה או לביטולו, עולה כדי שימוש לרעה בזכות ככל שהייתה נתונה לו (ראו גם: ע"א 4893/14 זועבי נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פסקה 24 (3.3.2016)). אפי טוען שאורי הסתיר ממנו את אישור הזכויות לאחר שהתקבל ב-2018, מתוך רצון לסכל את מימוש החוזה. בית המשפט המחוזי לא קבע קביעות עובדתיות בנושא זה, ואין מקום שבית משפט זה יידרש לטענות עובדתיות מעין אלה לראשונה כערכאת ערעור; עם זאת ולמעלה מן הצורך ייאמר שגם אם יש ממש בטענה, אין בכך כדי להפחית מחובתו של אפי, ככל שחפץ במימוש העסקה, לפעול תוך זמן סביר לביצועה. אילו היה אפי טורח לפנות לאורי לבירור מצב אישור הזכויות, או מגיש תביעה לאכיפת חוזה המכר – היה מגלה בנקל כי אישור זכויות הוצא כבר ב-2018, והיה בידיו לפעול לכל הפחות באותה נקודת זמן להשלמת העסקה. במצב דברים זה, אין מקום שבית המשפט יורה על אכיפת חוזה המכר, מקום שבו אפי עצמו לא פעל לאכיפת זכויותיו תוך זמן סביר (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 581 (מהדורה רביעית; 2019)). סוף דבר 17. מהנימוקים שעליהם עמדתי לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור, וכי המערער (אפי) יישא בהוצאות המשיב 1 (אורי) בסך 40,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏כ' באב התשפ"ב (‏17.8.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21039670_G04.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1