עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ נ. TERMOMECCANICA S.P.A

פסק-דין בתיק ע"א 3965/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3965/04 ע"א 3966/04 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ד' חשין המערערת בע"א 3965/04 והמשיבה בע"א 3966/04: עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ נ ג ד המשיבה 1 בע"א 3965/04: 1. TERMOMECCANICA S.P.A המשיבה 2 בע"א 3965/04 והמערערת בע"א 3966/04: 2. TM.E.S.P.A TERMOMECCANICA ECOLOGIA ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 1001/00 שניתן ביום 7.3.04 על ידי כבוד הנשיא (בדימ') ג' גלעדי תאריך הישיבה: כ"ד בחשון התשס"ז (15.11.06) בשם המערערת: עו"ד יונינה בלומנפלד בשם המשיבות: עו"ד דן סלע פסק-דין השופט ד' חשין: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא בדימ' ג' גלעדי), בת"א 1001/00 מיום 7.3.04. המערערת בע"א 3965/04 (להלן – החברה הישראלית) היא חברה העוסקת מזה עשרות שנים בעבודות פח ואלומיניום, ומפעלה בבאר-שבע. המערערת בע"א 3966/04 (להלן – החברה האיטלקית) זכתה במכרז של חברת החשמל לישראל (להלן – חברת החשמל) לבניית 19 מיכלים גדולים המיועדים לטיהור מים. החברה האיטלקית התקשרה עם החברה הישראלית, כדי שזו האחרונה תבצע את העבודה עבורה. במהלך ביצוע העבודה, נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות וסכסוכים, שנסבו, בין השאר, על אי שביעות רצון מעבודתה של החברה הישראלית, על עבודות נוספות שזו נדרשה לבצע, על בונוסים שונים שלטענתה הגיעו לה, ועוד. בעקבות מחלוקות וסכסוכים אלה, הגישה החברה הישראלית (ביום 3.1.00) תביעה על סכום של למעלה ממיליון וחצי ש"ח נגד החברה האיטלקית. בכתב הגנתה, טענה החברה האיטלקית, בין השאר, כי היא זכאית לקיזוזים כאלה ואחרים. בסופו של יום, לאחר שדן בפירוט במסכת העובדתית שנפרשה בפניו, קיבל בית המשפט המחוזי חלק מטענות התביעה, כמו גם חלק מטענות הקיזוז, וחייב את החברה האיטלקית לשלם לחברה הישראלית סכום של 622,831 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה. 2. הן החברה האיטלקית והן החברה הישראלית מערערות על פסק הדין. קראנו את טענות הצדדים ושמענו את טיעוניהם בעל פה. לא ראינו להרחיב בטענות אלה. במרביתן נוגעות הן לתשתית העובדתית שקבע בית המשפט המחוזי, שבה אין אנו מוצאים להתערב, או במסקנות המשפטיות הנגזרות מתשתית זו, שאף בהן אין אנו מוצאים פגם. ראינו להתעכב אך על טענה אחת, המופיעה בערעורה של החברה הישראלית. 3. החברה הישראלית טוענת, כי מצאה עצמה ללא אפשרות לתבוע סכום מסוים (385,089 ש"ח נכון ליום התביעה). לטענתה, מדובר בסכום שאושר כבר על ידי החברה האיטלקית לתשלום (ואף הוצאה כבר חשבונית בגין תשלום זה), ולכן לא כללה בתביעתה סכום זה (להלן – הסכום שאושר). אלא שבהמשך, כך החברה הישראלית, לאחר שהגישה את התביעה נגד החברה האיטלקית, מנעה האחרונה את תשלומו. ביום 28.6.00 ביקשה החברה הישראלית מבית המשפט להתיר לה פיצול סעדים, כך שתוכל לתבוע בנפרד את הסכום שאושר (בש"א 7489/00). ביום 17.1.01 דחה בית המשפט קמא את בקשתה, בנימוק שכבר בפברואר 2000 הודיעה חברת החשמל לחברה הישראלית כי החברה האיטלקית אסרה עליה להעביר סכום זה, ולפיכך, צריכה הייתה החברה הישראלית לכלול אותו בתביעתה המקורית, או לבקש לתקן את כתב התביעה. בית המשפט הטעים, כי מדובר בסעד אחד – חוב כספי הנובע מהסכם – אשר לא ניתן לפצלו. רק כחצי שנה לאחר החלטתו (ביום 1.7.01), ביקשה החברה הישראלית לתקן את כתב התביעה, כך שסכום התביעה יוגדל בסכום שאושר (בש"א 7686/01; יוער, כי הגדלת סכום התביעה שנתבקשה הייתה בסך של 346,060 ש"ח, ולא 385,089 ש"ח, אם כי הסכום האחרון הוזכר אף הוא בבקשה). ביום 20.9.01 דחה בית המשפט אף בקשה זו. בתגובה לבקשה זו טענה החברה האיטלקית, כי החברה הישראלית ידעה על מניעת התשלום של הסכום שאושר עוד בטרם הגישה את תביעתה. החברה האיטלקית הוסיפה, כי הדברים אף עולים מדברי החברה הישראלית בכתב התביעה גופו. בדחותו את הבקשה לתיקון כתב תביעה קבע בית המשפט, כי הבקשה הוגשה "בשלב מאוחר מאוד", לאחר ששני העדים העיקריים מטעם המבקשת כבר העידו, וכן, כי העובדות המשמשות בסיס לבקשה היו ידועות לה כבר בדצמבר 1999. בערעורה טוענת החברה הישראלית כי מדובר בשתי החלטות סותרות, ומבקשת מאתנו להורות על תיקון כתב התביעה והחזרת התיק לבית המשפט קמא לשמיעת ראיות בעניין, ולחלופין, להורות על פיצול סעדים. 4. דין טענה זו של החברה הישראלית להידחות. בית המשפט נימק את דחיית בקשתה לתיקון כתב התביעה בכך שהבקשה הוגשה בשלב מאוחר מאוד – לאחר שמיעת העדים העיקריים מטעם החברה הישראלית, ובחלוף זמן רב מאז ידעה על כך שהסכום שאושר אינו משולם לה, בקובעו כי ידעה על עצירת התשלום עוד בדצמבר 1999, דהיינו טרם הגשת התביעה. החלטה זו של בית המשפט אינה סותרת את החלטתו הקודמת, שדחתה את בקשת החברה הישראלית לפיצול סעדים. כבר אז עמד בית המשפט על כך שהחברה הישראלית ידעה על הנסיבה הרלוונטית לבקשתה חודשים אחדים קודם להגשת הבקשה לפיצול סעדים, בהוסיפו כי מה שהייתה צריכה לבקש הוא תיקון כתב התביעה ולא פיצול סעדים. על השתהות זו נוספה כמעט חצי שנה, עד שהגישה החברה הישראלית את בקשתה לתיקון כתב תביעה. בנסיבות אלו, ובהינתן כי בערעורה לא חלקה על קביעתו של בית המשפט כי ידעה כבר בדצמבר 1999 את העובדות הרלוונטיות, לא ראינו מקום לקבל את ערעורה בעניין תיקון כתב התביעה. אשר לבקשתה החלופית – להתיר לה פיצול סעדים – אין לנו אלא להסכים עם בית משפט קמא, כי לא ניתן כלל לפצל סעד אחד, להבדיל מפיצול סעדים שונים בגין אותה עילה (תקנות 45-44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; וראו גם ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252, 258-257, מפי הנשיא שמגר). 5. הערעורים נדחים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. נ ש י א ה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' חשין. ניתן היום, י"ד בכסלו תשס"ז (5.12.2006). נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04039650_F10.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il