אסף חוג'ה הכהן נ. המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה

3 בבית המשפט העליון עפס"פ 39637-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אסף חוג'ה הכהן נגד המשיבה: המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה ערעור על החלטות בית משפט השלום בהרצליה בעמ"א 4923-08-22 מיום 10.12.2025 ומיום 14.12.2025 שניתנו על ידי כב' השופט משה סרוגוביץ בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטות בית משפט השלום בהרצליה (השופט מ' סרוגוביץ) מיום 10.12.2025 ומיום 14.12.2025 בעמ"א 4923-08-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך בכתב אישום שהוגש בחודש אוגוסט 2022 נגד המערער בשל שימוש אסור במקרקעין לצורכי הפעלת מסעדה, המצויים בתחומי הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון. השופט צ' אלמוג החל את הטיפול בהליך, ואולם ביום 3.7.2024 נקבע כי עקב חילופי מותבים בתיקי תו"ב ועניינים מקומיים, ההליך יועבר לטיפולו של המותב שאת פסילתו מבקש המערער. בתמצית יתואר כי התקיימו בהליך חמישה דיוני הוכחות בפני המותב, והוגשו מספר בקשות על ידי המערער בעניין הבאת עדים, לרבות בקשה להעיד את ראש עיריית רמת השרון (להלן: העד). 2. במקביל, בהליך אחר שהתנהל בעניינו של המערער בפני המותב (ח"נ 57580-07-25; להלן: ההליך השני), הוגש ביום 22.7.2025 נגד המערער כתב אישום בגין אי מילוי דרישה שניתנה בהודעה לסילוק מפגע. דיון בעניינו של המערער נקבע ליום 25.9.2025, ולאחר שהמערער לא התייצב לדיון, המשיבה ביקשה לדון אותו בהיעדרו. ביום 28.9.2025 המותב קבע כי הוצג בפניו אישור מסירה כדין למועד הדיון. בנסיבות אלו, ולאחר שלא מצא שייגרם למערער עיוות דין, קיבל המותב את בקשת המשיבה לשפוט את המערער בהיעדרו. המותב הרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וגזר עליו קנס כספי. בהמשך, המערער הגיש שתי בקשות לקביעת דיון נוסף בהליך בטענה שלא קיבל את הזימון, ואולם בקשות אלו נדחו לאחר שנקבע כי המערער לא הראה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. 3. ביום 10.12.2025 התקיים דיון בהליך מושא הערעור שבו נחקר העד על ידי המערער, שבשלב זה כבר לא היה מיוצג, לאחר שבדיון קודם התקבלה בקשתו לשחרר מייצוג את בא-כוחו שמונה מטעם הסנגוריה הציבורית. לאורך החקירה המותב סייע למערער בהבהרת שאלותיו והעיר לו כאשר קו החקירה שבו נקט לא היה רלוונטי להליך. במסגרת זאת, המותב נתן החלטה במהלך הדיון לפיה קו החקירה שבו נקט המערער מעלה חשש לכך שהוא מנצל את ההליך המשפטי "על מנת לקדם את ענייניו וסכסוכיו האחרים" עם העד. 4. בהמשך לכך, עוד באותו הדיון, המערער ביקש את פסילתו של המותב. המערער טען, בין היתר, כי המותב קטע אותו מספר פעמים במהלך חקירת העד וכי התנהלותו יוצרת מראית של חוסר הוגנות כאשר נמנעת מהמערער "זכות בסיסית לחקירה נגדית". בנוסף, המערער טען כי בהליך השני המותב דן אותו בהיעדרו; וכי למרות שהמערער הגיש תלונה במשטרה ונפתחה חקירה פלילית על טענתו לזיוף חתימתו על הזימון לדיון, המותב עדיין דחה את בקשתו לקיום דיון נוסף. לכן, המערער טען כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. 5. המותב דחה את הבקשה עוד באותו דיון. המותב הבהיר כי בהליך השני הוא התבקש על ידי המשיבה לשפוט את המערער בהיעדרו, לאחר שהוצג לו אישור מסירה לפיו דבר הדואר הודבק אחרי ביקור שלישי. המותב קבע כי אין בהחלטות שהתקבלו בהליך השני או בעובדה כי שפט את המערער בהליך אחר כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים; וכי בכל אופן מדובר היה בהליך של ברירת משפט שלא התנהל בו כל משפט. בנוסף, המותב קבע כי יתר טענות המערער נוגעות להחלטות דיוניות שניתנו בהליך מושא הערעור בזמן חקירת העד באותו הדיון. המותב הדגיש כי נתן למערער להעיד את העד בדיון למרות התנגדות המשיבה ולמרות התנגדות העד. כמו כן, המותב הבהיר שנתן למערער לשאול כל שאלה שרלוונטית להליך, תוך הקפדה על הוראות סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח-1957, ותוך שקטע קווי חקירה לא רלוונטיים. המותב קבע שבכך יישם את הסמכות שהוקנתה לו לנהל את הדיון, לשלוט באורך החקירה ולא לאפשר חקירות מיותרות וארוכות יתר על המידה. לאור האמור לעיל, המותב קבע כי לא נמצאה כל עילה לפסילתו מלשבת בדין. 6. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 14.12.2025 המערער הגיש בקשה נוספת לפסילת המותב, שבעיקרה חזר על טענותיו מבקשתו הראשונה. עוד באותו היום המותב קבע שמדובר בבקשה עם נימוקים זהים לזו שנדונה בדיון שהתקיים ביום 10.12.2025. לכן, נקבע שאין מקום לשוב ולדון בבקשה זהה. 7. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו חוזר המערער – שאינו מיוצג – על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות. המערער מוסיף, בין היתר, כי קיים "ניגוד עניינים מוסדי", שכן מי שייצג בעבר את המערער ייצג לאחר מכן את העד שהעיד בדיון ומכהן כיום כמנכ"ל העיר. המערער סבור כי בנסיבות אלה קיים חשש ממשי למשוא פנים "מוסדי" בבית משפט השלום בהרצליה, ומבקש להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עוד טוען המערער כי ריבוי ההליכים המנוהלים בין המותב לבין התביעה העירונית מחזקים את תחושת חוסר האמון של המערער. 8. לאחר שעיינתי בערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 והוא התקיימותן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. לא מצאתי שנסיבות כאמור מתקיימות בענייננו. עיקר טענות המערער מופנות כלפי התנהלות המותב בדיון שנערך ביום 10.12.2025, במהלך חקירת העד. עם זאת, כידוע, על בית המשפט מוטלת האחריות לנהל את הדיון באופן שיביא לחקר האמת בצורה היעילה ביותר. לצורך כך, הוא מוסמך להתערב בחקירות העדים ככל שהוא רואה בכך צורך (עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (12.10.2025); ע"א 1305/10 ד"ר יאלי הרן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב, פסקה 4 (7.3.2010)). עוד נפסק כי מעורבות בית המשפט בהליך אינה בהכרח מעידה על חוסר אובייקטיביות (ראו והשוו: עפס"פ 78814-09-24 אנשין נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.10.2024)). בענייננו, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי המערער ניהל בעצמו חקירה ממושכת, והמותב אפשר לו לנהלה תוך שהנחה אותו כיצד למקד את שאלותיו והעיר לו כאשר שאלותיו חרגו מגבולות ההליך מושא הערעור. כל זאת תוך התחשבות בכך שהמערער ניהל את החקירה בעצמו, ללא ייצוג, לאחר שביקש להפסיק את הייצוג של בא-כוחו. המותב אף הבהיר בהחלטתו כי סייע למערער "לפתח את עדות עד ההגנה בשאלות רלבנטיות להליך ולקו ההגנה שלו, על מנת לברר האם העד יכול לשפוך אור ולאשר את טענות ההגנה של הנאשם [המערער – י"ע]". לא מצאתי כי יש בהתנהלות זו כל פגם המקים חשש ממשי למשוא פנים. 9. יתר טענות המערער מופנות כנגד התנהלות המותב בהליך השני. טענות אלו הועלו בשיהוי, בניגוד להוראות סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובעות כי על הטוען טענת פסלות להעלות את טענתו "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". בענייננו, הדיון בהליך השני התנהל במקביל לדיון בהליך מושא הערעור. המערער ידע כי מדובר באותו מותב היושב בשני ההליכים, לכל הפחות מאז מועד הגשת בקשתו הראשונה בהליך השני, ביום 22.10.2025. מאז אותו מועד, התקיים דיון בהליך מושא הערעור שבו לא הועלתה טענות פסלות, ולא הוגשה בקשת פסלות עד לדיון שנערך ביום 10.12.2025. מכאן שטענות אלו הועלו בשיהוי ואין מקום להידרש להן במסגרת הערעור דנן (עפס"פ 63895-06-25 יחיא נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.9.2025); עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (25.9.2025)). למעלה מן הצורך אציין כי אף לגופם של דברים לא מצאתי כי טענות המערער לעניין זה מקימות עילת פסלות. פסק הדין בהליך השני ניתן בנסיבות שבהן המערער לא התייצב לדיון, ללא שמיעת ראיות ומבלי שהמותב גיבש כל עמדה קודמת בעניינו של המערער (ראו: ע"פ 6119/20 בושרי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.9.2020); ע"פ 4792/19 כוכבי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (6.8.2019)). אף לא מצאתי כי יש בהחלטות המותב הדוחות את בקשות המערער לביטול פסק הדין וקיום דיון נוסף בהליך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. לבסוף, יוער כי הוראת סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובעת במפורש כי נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות שדיון בהליך מסוים יידון "בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר". בקשת המערער להעביר את הדיון בהליך מושא הערעור מבית משפט השלום בהרצליה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אינה באה בגדרי הוראה זו, וכבר משכך דינה להידחות. ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו (31 דצמבר 2025). יצחק עמית נשיא