בלאל סאלם עג'ארמה נ. בית המשפט הצבאי לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3962/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3962/15 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. בלאל סאלם עג'ארמה 2. הארון אדריס עיאד עיאד נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים 2. השופט אל"מ יורם חניאל 3. השופט סא"ל יואל הדר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אגבאריה בדר אלדין בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. העותרים היו חברים בחולייה צבאית של התנזים בראשית העשור הקודם. הם הורשעו, על רקע פעילותם, בבית המשפט הצבאי ביהודה בעבירות שונות, ובהן חברות בחוליה שחבריה גרמו מוות בכוונה וחטיפה בנסיבות מחמירות. בדעת רוב זוכו מאישומים אחרים, ובהם מספר ניסיונות לגרימת מוות בכוונה וגרימת מוות בכוונה. על עותר 1 נגזר עונש של מאסר עולם ועל עותר 2 נגזר עונש של 30 שנות מאסר. העותרים והתביעה הצבאית הגישו ערעורים על הכרעה זו. ערעור העותרים נדחה, ואילו ערעור התביעה הצבאית התקבל בדעת רוב, תוך הרשעת העותרים בעבירות של גרימת מוות בכוונה וניסיונות לגרום מוות בכוונה. בהתאם לכך הוחמר עונשו של עותר 1 ונוספו לו, מלבד מאסר העולם שהושת עליו, 20 שנות מאסר נוספות, ועונשו של עותר 2 הוחמר לשני מאסרי עולם בצירוף 20 שנות מאסר נוספות (ע' 1698/10 (3.2.2015)). על פסק דין זה הוגשה העתירה שלפנינו. העותרים טוענים כי בפסק הדין נפלו פגמים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. עיקר טענותיהם מופנה כלפי גוף הכרעתו של בית המשפט, המשקל שניתן להודעות חלק מהעדים במשטרה וניתוח המסכת הראייתית שנפרשה. מלבד טענות אלה, נטענו מספר טענות שונות שאף הן מצדיקות, לפי גישת העותרים, את התערבותנו בפסק הדין. המרכזיות שבהן – זיכוי חלקי או מלא של חברים נוספים בחולייה שבה היו העותרים חברים; שגיאות כתיב שנפלו, לטענת העותרים, בפסק הדין; מתן פסק הדין למעלה מארבע שנים לאחר מועד הדיון. מנגד טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת שיהוי, אי-צירוף התביעה הצבאית כמשיבה, והיותן של עיקר הטענות ערעוריות באופיין. כן נטען כי יש לדחותה אף לגופה, שכן לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים. 2. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים. התערבות בהחלטותיהם תיעשה במצבים חריגים בלבד, שבהם נפל פגם ממשי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעיים וסטייה מהוראות החוק, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 538/14 עאצם מוחמד פר'ג נ' התביעה הצבאית (13.3.2014)). האם טענות העותרים באות בכלל חריגים אלה? כאמור, עיקר טענות העותרים מופנה כלפי גוף הכרעתו של בית המשפט הצבאי לערעורים. הטענות, אשר נשטחו על פני עשרות רבות של עמודים, לא נעלמו מעיני בית המשפט הצבאי. כאמור, בשתי הערכאות ניתנו דעות רוב ומיעוט, כאשר בלב המחלוקת עמדה המסכת הראייתית. כל הטענות, הן לעניין משקל העדויות הן לעניין ניתוח המסכת הראייתית בכללותה, נבחנו על ידי בית המשפט. השאלה הייתה, בסופו של חשבון, האם לנוכח המסכת הראייתית הוכחה אשמתם של העותרים באישומים מושא העתירה מעל לספק סביר. העובדה שהעותרים אינם מסכימים עם ההכרעה בעניין זה אינה מקימה, כשלעצמה, חריג לכלל אי-התערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים. כאמור, אין עסקינן בהליך של ערעור. יתר טענות העותרים אף הן אינן עונות לקריטריונים דלעיל. לטענתם יש להתערב בפסק הדין לנוכח זיכויים של חברי חולייה נוספים. ברם, עיון בזיכויים אלה, לעומת הרשעת העותרים, מלמד על קיומם של הבדלים מהותיים בחומר הראיות בתיקים השונים, כפי שצוין הן בדעת הרוב הן בדעת המיעוט בבית המשפט הצבאי לערעורים. כך למשל חוות דעת המומחה שהוגשה במשפטם של העותרים אך לא במשפטם של יתר חברי החוליה, וכן חומר הראיות הפרטני ביחס לכל אחד מהנאשמים בתיקים השונים. עולה כי זיכויים של יתר חברי החוליה אינו משמיט את הקרקע מתחת להרשעת העותרים (ראו והשוו דנ"פ 4971/02‏ זגורי נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(4) 583 (2004)). בעת זיכוי יתר החברים לא נקבע כי האירועים לא בוצעו, אלא כי לא הונחה תשתית הקושרת את הנאשמים שזוכו לאירועים במידה הדרושה – זאת בשונה מעניינים של העותרים. בנוסף לכך, ובניגוד לעמדת העותרים, לא ניתן ללמוד מאי-אילו טעויות סופר ומן האיחור במתן פסק הדין כי מאחורי כתיבתו עומדת קנוניה, שנועדה לכסות על מחדלים כאלה או אחרים של שופטי בית הדין הצבאי לערעורים. מוטב היה לה לסברה זו של העותרים, שאין לה כל אחיזה בחומר כלשהו, שלא תישמע כלל. עם זאת, יש להעיר כי ראוי היה שלא להשעות את מתן פסק הדין במשך תקופה כה ארוכה לאחר הדיון בתיק. זאת גם בשים לב לכמות הראיות ולמורכבות היחסית של התיק, ולעומס המוטל על הגורמים השונים בבתי המשפט הצבאיים. 3. העתירה נדחית. לנוכח האמור בפסקה הקודמת, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בתשרי התשע"ז (‏6.10.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15039620_Z09.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il