מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל נ. הווקף הדרוזי של עין קיניה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3961/24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערערת: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נגד המשיב: הווקף הדרוזי של עין קיניה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת מיום 3.3.2024 בת"א 6093-11-18 שניתן על-ידי כבוד השופט הבכיר י' אברהם תאריך ישיבה: י"ח טבת תשפ"ו (7 ינואר 2026) בשם המערערת: עו"ד אפי יגל בשם המשיב: עו"ד אמיר כמאל, מג'ד אבו סאלח, עו"ד פאחר סעב, עו"ד אוסאמה כאמל פסק-דין הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת מיום 3.3.2024 בכל הנוגע לתביעות הסדר שעניינן חלקות באזור עין קיניה שברמת הגולן. התביעות בתיק זה הוגשו על-ידי הווקף הדרוזי של המקום, מחד גיסא, ועל-ידי רשות מקרקעי ישראל, מאידך גיסא – שני הצדדים הניצים שבפנינו. בשלב זה לא נדרש פירוט מלא של העובדות ושל הטענות המשפטיות שהובאו באופן מלא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מושא הערעור. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את תביעות הווקף הדרוזי של עין קיניה, המשיב בפנינו, ודחה את תביעות רמ"י, היא המערערת. על כך נסב הערעור שבפנינו. נקדים ונאמר שלאחר ששמענו את טענות שני הצדדים ראינו לאמץ את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי, לאחר שלא מצאנו עילה להתערב בהם. חשוב לומר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מבוסס בעיקרו על ממצאי עובדה ומהימנות שבהם לא ראינו להתערב, בהתאם לכללים הנהוגים ביחס ל"חלוקת התפקידים" המקובלת בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, במקרה הרגיל. בנסיבות אלה איננו נדרשים לכתיבתו של פסק דין מפורט ונתייחס רק למספר דגשים. ראשית, תביעת הווקף המשיב התבססה על הסכם רכישה (חיג'ה) מקורי מן התקופה העות'מנית משנת 1885. מלכתחילה רמ"י העלתה טענות נגד האותנטיות של מסמך זה, ודומה שלא הניחה בסיס מספק לטענותיה. אין זה עניין של יום ביומו שתביעת זכויות מבוססת על מסמך היסטורי כה מוקדם, ויש לכך משמעות. שנית, רמ"י העלתה טענות ביחס לזיהוי של גבולות השטח שהוקנה בהסכם הרכישה ההיסטורי. בעניין זה הוגשו חוות דעת מומחים ולא ראינו עילה להתערב בהכרעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ובהתרשמותו הישירה מהמומחים. שלישית, ולבסוף, רמ"י העלתה טענות שונות ביחס להתפתחותו של השטח לאורך השנים ולטיב השימוש בו, סוגיות אשר משליכות לפי הדין העות'מני על הזכויות הנרכשות ועל סיווג הקרקע. גם טענות אלה הן לטעמנו טענות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן בשלב הדיוני הנוכחי. רמ"י בחרה לעמוד על ערעורה, ועל כן אנו מפרטים את עמדתנו ביחס לראשי המחלוקת העיקריים. בכל השאר איננו רואים להוסיף על האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סוף דבר: הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 30,000 שקלים. ניתן היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט