אברהם רוחן נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3961/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3961/08 ע"פ 3989/08 ע"פ 4055/08 ע"פ 4056/08 ע"פ 4059/08 ע"פ 4145/08 ע"פ 6508/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער בע"פ 3961/08: 1. אברהם רוחן המערער בע"פ 3989/08: המערער בע"פ 4055/08: המערער בע"פ 4056/08: המערער בע"פ 4059/08: המערער בע"פ 4145/08: המערער בע"פ 6508/08: 2. שלומי בסה 3. משה בית-עדה 4. יצחק בוהדנה 5. ניר כץ 6. דותן שוקרון 7. אברהם גולדנברג 8. חנן קרקוקלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פשעים חמורים 1042/07 שניתן ביום 26.3.08 על-ידי השופטים א' שהם, י' שבח וש' ברוך תאריך הישיבה: כ"ה באלול תשס"ח (25.9.08) בשם המערערים בע"פ 3961/08: עו"ד אמיר אוחנה בשם המערער בע"פ 3989/08: בשם המערער בע"פ 4055/08: בשם המערער בע"פ 4056/08: בשם המערער בע"פ 4059/08: בשם המערער בע"פ 4145/08: בשם המערער בע"פ 6508/08: עו"ד משה וייס עו"ד שחר חצרוני עו"ד חיה ציון-זכאי עו"ד חיה ציון-זכאי עו"ד חיה ציון-זכאי (בהעדרו של עו"ד אביגדור פלדמן) עו"ד מנחם רובינשטיין בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. פתח דבר: בפנינו שישה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.3.08 וערעור אחד על גזר דינו מיום 15.7.08 (כולם בתפ"ח 1042/07), שעניינם פרשה אחת של עבירות אשר יפורטו בתמצית להלן, ושלגביהן הושג הסדר טיעון "סגור", קרי, הסכמה על הרשעה ועונש. דינם של המערערים בע"פ 3961/08 (רוחן ובסה), המערער בע"פ 3989/08 (מ' בית עדה), המערער בע"פ 4055/08 (בוהדנה), המערער בע"פ 4056/08 (כץ), המערער בע"פ 4059/08 (דותן שוקרון), המערער בע"פ 4145/08 (גולדנברג) והמערער בע"פ 6508/08 (קרקוקלי), נגזר ביום 26.3.08 יחד עם עונשם של עוד שבעה נאשמים, אשר לא עירערו. גזר דינם של המערערים, אשר שונה מהסדר הטיעון כפי שהוצג, נתקבל ברוב דעות השופטים שבח וברוך כנגד דעתו החולקת של השופט שהם, אב בית הדין, שתמך באישור הסדר הטיעון כמות שהוא. ב. לאחר שחזרו בהם מכפירתם באישומים, משהושג הסדר טיעון כתום מגעים ממושכים, הורשעו כאמור המערערים, על פי הודאתם, בשורה ארוכה של עבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן. עובדות הפרשה בתמצית נוגעות לפעילותם של המערערים, איש כפי חלקו ותפקידו, בניהול רשת הימורים בלתי חוקית בישראל ובחו"ל, מעשי תרמית כלפי השותפים והמהמרים, והקמת מנגנון גבייה בלתי חוקי של כספי הימורים באמצעות סחיטה ואיומים. הנאשמים היו מעורבים - איש במקומו ועל פי חלקו - יחד עם עד המדינה ואדם נוסף, בארגון קבוצות אזרחים שיצאו להמר בחו"ל, ודאגו באמצעי מרמה (על דרך התקנת רולטה ממותקנת והצבת שחקני דמה ששיתפו עימם פעולה) כי אלה יפסידו כספים. בנוסף, כללו האישומים ארגונם וניהולם של מספר מקומות הימור בישראל, ושיחוד שוטר, על מנת שיעלים עין מן הפעילות הלא חוקית. בעקבות "מעשים טובים" אלה הורשעו המערערים ביום 19.3.08, איש כמידתו, בשורת עבירות, ובהן סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק), קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, קשירת קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק, איסור הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים לפי סעיף 228 לחוק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק, מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק, איומים וכן עבירות נוספות, כל מערער לפי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וכפי שיצוין להלן. עוד נציין, כי היקף ההרשעות של המערערים רוחן, בסה, מ' בית עדה (היה גם נאשם נוסף בשם בית עדה ועל כן הובאה האות הראשונה של שמו הפרטי של המערער), שוקרון, וגולדנברג, הנחשבים למובילים בחבורה, נרחב באופן משמעותי מזה של הנאשמים האחרים. הסדר הטיעון ג. הסדר הטיעון בין המדינה למערערים, שהושג כאמור לאחר משא ומתן ממושך ואושר על ידי דרגים בכירים בפרקליטות המדינה, התייחס כמכלול לכל 15 הנאשמים בפרשה. להלן פרטי ההסדר הנוגעים למערערים שבפנינו: (1) לגבי רוחן, שהורשע בקשירת קשר לפשע, קשירת קשר לעוון, איסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, מתן שוחד וסחיטה באיומים, סוכם על 38 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 100,000 ₪; זאת, נוכח עברו הפלילי העשיר ומעמדו הגבוה בחבורה; (2) לגבי מ' בית עדה, אשר הורשע ב-13 מתוך 14 האישומים בפרשה, ובהם קשירת קשר לפשע, קשירת קשר לעוון, סחיטה באיומים, איסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איומים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, סחיטה בכח ומתן שוחד, סוכם בהסדר על 54 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן קנס בסך 100,000 ₪, נוכח ריבוי הרשעותיו הקודמות; (3) לגבי שוקרון, אשר הורשע בקשירת קשר לפשע, קשירת קשר לעוון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, איסור הגרלות והימורים ואיסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, נקבעו בהסדר 34 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן קנס בסך 100,000 ש"ח; (4) לגבי בסה, אשר הורשע בקשירת קשר לפשע, קשירת קשר לעוון, סחיטה באיומים, איסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איומים, סחיטה בכוח ומתן שוחד, נקבעו בהסדר 42 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן קנס בסך 100,000 ש"ח; (5) לגבי גולדנברג, אשר הורשע בקשירת קשר לפשע, קשירת קשר לעוון וקבלת נכסים שהושגו בפשע, איסור הגרלות והימורים, ואיסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, סוכם בהסדר- נוכח עברו הפלילי המצומצם יחסית - על 14 חודשי מאסר בפועל, וכן קנס בסך 100,000 ש"ח; (6) לגבי כץ, אשר הורשע בקשירת קשר לפשע, איסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים ומתן שוחד, הוסכם על עונש מאסר של 6 חודשים אשר יכול שיומר בעבודות שירות, וכן קנס בסך 25,000 ש"ח; (7) לגבי בוהדנה, אשר הורשע באיסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ואיומים, הוסכם על עונש מאסר של 6 חודשים בפועל, שיחפוף שלושה עונשי מאסר על תנאי שהושתו עליו בעבר; (8) לגבי קרקוקלי, אשר הורשע באישום אחד של איומים, הוסכם על 4 חודשי מאסר בפועל אשר יכול שיומרו לעבודות שירות, וזאת נוכח חלקו הקטן יחסית בפרשה. כן הוסכם, שאם לא יתאים לעבודות שירות, ירצה את מאסרו בפועל. ד. הצדדים ביקשו מבית המשפט קמא לגזור את דינם של המערערים על פי המוצע בהסדר הטיעון. אף שהמדינה היתה מודעת לכך שההסדר נוטה לקולה, ביקשה לאשרו. לטענתה, ישנו אינטרס ציבורי בהרחקתם של הנאשמים מן הציבור, באמצעות ענישה סמוכה ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. ההסדר, כך נטען, גם יחסוך זמן שיפוטי משמעותי, בייחוד בתיק מורכב ורב משתתפים כגון זה, המחייב העדתם של 84 עדי תביעה, והוא עתיר קשיים ראייתיים ובכללם גם עד מדינה בעייתי. עוד צויין, כי העונשים משקפים גם את תיקונו של כתב האישום, ממנו הוסרו עבירות חמורות לפי חוק המאבק בארגוני הפשיעה, תשס"ג-2003, תוך צמצום מספר האישומים. ה. סנגורי הנאשמים ביקשו לאמץ את הסדר הטיעון מטעמים אלה ונוספים. לטענתם, חשיבות גדולה נודעת לעובדה, שהנאשמים כולם הודו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום בשלבים מוקדמים של המשפט. כן הודגשה העובדה שעד המדינה ואדם אחר, שיזמו את הפעולות נשוא כתב האישום, יצאו פטורים מעונש, בעוד שעל המערערים הושתו עונשים - גם על אלה מהם שנטלו חלק מצומצם יותר בפרשה. גזר הדין ו. דעת הרוב בבית המשפט קמא (השופטים י' שבח וש' ברוך) מצאה לנכון להתערב בהסדר הטיעון, וזאת באופן נקודתי, על דרך הכפלת הקנס לנאשמים המרכזיים, והחמרה מסוימת בעונשי מאסר של נאשמים מרכזיים פחות; לנגד עיני בית המשפט עמדו מחד גיסא, השיקולים כבדי המשקל לכיבוד הסדרי טיעון, המבטיחים ענישה קרובה למועד הביצוע, מסייעים לרשויות האכיפה להעמיד עבריינים נוספים לדין על-ידי פינוי זמנן, ומפחיתים מהעומס המוטל על בתי המשפט; ומאידך גיסא, מספרן הרב של העבירות החמורות, שהיו מתוכננות ונעברו בצוותא חדא, עברם הפלילי הבלתי מבוטל של נאשמים מסוימים וכן עונשי המאסר הקצרים והקנסות הנמוכים משמעותית מסכומי כספי המרמה שגרפו. ז. באשר לקבוצת הנאשמים המרכזית, עליה נמנים המובילים שבחבורה - רוחן, מ' בית עדה, שוקרון, בסה וגולדנברג, ציין בית המשפט את מעמדם הגבוה בפרשה ואת מהות העבירות המיוחסות להם, המלמדת על התארגנות היררכית מתוחכמת; אך החליט, לא בלי התלבטות, לאשר את הסדר הטיעון, ככל שהוא נוגע לעונשי המאסר, שכן אלה לא סטו במידה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. במיוחד, תמה בית המשפט על ההסדר בעניינו של מ' בית-עדה, המעורב במרבית האישומים שבתיק. חרף זאת, ואף שבית המשפט העיר כי ללא הסדר טיעון היה גוזר על הנאשמים עונש חמור יותר, הוחלט להתערב רק ברכיב הקנס שהושת על המערערים הללו (על פי ההסדר, 100,000 ₪ לכל אחד), ולהכפילו, נוכח סכומי העתק שגרפו במרמה, כפי שנכתב בגזר הדין: "ה"עסק" אותו ניהלו הנאשמים מס' 1-5 "גלגל" סכומי עתק ואין כל פרופורציה בין אופי המעשים, שיטתיותם, היקפם, תעוזתם ותיחכומם, ובעיקר – הסכומים שהניבו לנאשמים, לסכומי הקנסות." ח. ביחס למערער כץ, קבע בית המשפט, כי בשים לב לעבירת השוחד בה הורשע, אין ניתן להשלים עם העונש הקל שסוכם עמו, המסתכם כאמור, ב-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. מחמת חומרתה של עבירת השוחד, המשחיתה את המידות, ונוכח העבירות הנוספות בהן הורשע בפרשה זו והרשעותיו הקודמות, קבע בית המשפט כי מקומו של כץ מאחורי סורג ובריח, וכי ירצה עונשו ללא אפשרות המרתו בעבודות שירות. ט. ביחס למערער בוהדנה, קבע בית המשפט, כי הסדר הטיעון עמו - אשר קבע 6 חודשי מאסר בפועל והפעלה חופפת של שלושה מאסרים קודמים על תנאי בני 3 חודשים כל אחד - מאיין לחלוטין את העונשים שעל הנאשם לשאת בשל חטאי עברו, ואת אלמנט ההרתעה שביסוד הענישה. בעניין זה סבר בית המשפט, כי לא התקיימו הטעמים המיוחדים שמציין סעיף 58 לחוק להפעלה חופפת של עונשים על תנאי, ומשכך גזר על המערער ריצוי 9 חודשי מאסר בפועל. י. (1) ביחס למערער קרקוקלי, הביע בית המשפט מורת רוחו מהענישה הקלה (4 חודשי מאסר שניתן להמיר בעבודות שירות), בייחוד נוכח עברו הפלילי הכבד למדי, אך לא מצא בנסיבות כדי לשנות מההסדר. (2) דא עקא, המערער לא התייצב לראיון אליו זומן עם הממונה על עבודות השירות, והלה הודיע לבית המשפט, כי המערער אינו מתאים להצבה בעבודות שירות נוכח עברו ותפקודו הבעייתי בעבודות שירות קודמות. ביום 15.7.08 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המערער לאפשר לו לפנות לממונה בשנית ולשכנעו כי הוא מתאים לעבודות שירות. נקבע, כי אין בהטלת המאסר בפועל משום סטייה מהסדר הטיעון, בו הוסכם בפירוש כי אם לא יימצא מתאים לעבודות שירות, ירצה עונשו מאחורי סורג ובריח. כן נקבע, כי הממונה רשאי היה לשקול בין שיקוליו את התנהגותו השלילית של הנאשם בעבודות שירות בעבר. גזר הדין - דעת המיעוט י"א. אב בית דין, השופט א' שהם, לא ראה לנכון לסטות מהסדר הטיעון. אמנם הסכים, כי העונשים שסוכמו הם קלים "ויש בהם כדי לעורר 'אי נחת'", אך סבר כי לא נפל פגם או פסול בשיקולי המדינה בהתקשרות בהסדר הטיעון. בשים לב לעובדה, כי התנהל משא-ומתן ארוך וממושך בין הצדדים וההסדר הגיע לאישור הדרגים הבכירים ביותר בפרקליטות, וכן בהתחשב בציפיות הנאשמים כי הסדר הטיעון יאומץ על ידי בית המשפט, קבע השופט, כי "ההסדר מקיים את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי אותו מייצגת התביעה לבין טובת ההנאה שניתנה לכל אחד ואחד מהנאשמים." הערעורים י"ב. (1) הערעורים נסבים על גזר הדין. המערערים סומכים ידיהם על דעת המיעוט של השופט שהם ומבקשים לאמץ את הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו. ערעוריהם של רוחן, בסה, מ' בית עדה, שוקרון, וגולדנברג, הוגשו כנגד החלטת בית המשפט להכפיל את הקנס שהושת עליהם בהסדר הטיעון; ערעוריהם של כץ ובוהדנה נסבו על החלטת בית המשפט להחמיר באשר לעונש המאסר שהושת עליהם, כפי שפורט מעלה; ערעורו של קרקוקלי נסב על החלטת בית המשפט כי אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. (2) עיקר הטענות, המשותף לשבעת הערעורים, נוגע לשיקולי מדיניות בכיבוד הסדרי טיעון, ומתבסס על שלושה אדנים. ראשית נטען, כי בסטייתו מהסדר הטיעון פגע בית המשפט באינטרס ההסתמכות של הנאשמים, שלא היו מסכימים להודות בעובדות כתב האישום ולוותר על סיכויי הזיכוי הממשיים (נוכח קשייו הראייתיים של התיק) אלמלא ההסדר; שנית נטען, כי הסדר הטיעון והודיית הנאשמים הובילו לחיסכון אמיתי בזמן שיפוטי יקר, וכי בתיקים בעלי היקף גדול ישנו אינטרס מוגבר לעודד עסקאות טיעון; שלישית נטען, כי הסדר הטיעון, כפעולה של רשות התביעה, נהנה מחזקת התקינות, וביתר שאת שעה שאושר לאחר משא ומתן ממושך ועל ידי דרגים בכירים בפרקליטות. (3) בערעורים כנגד הכפלת הקנס נטען, כי האינטרס הציבורי אינו מתממש בתשלום קנסות גבוהים (המופנים לאוצר המדינה, ולא למתלוננים, שהיקף נזקם לא הוכח). עוד נטען, כי אמנם ראוי שיהא מיתאם בין היקף המרמה לגובה הקנס, אולם במשוואה זו יש להתחשב גם בעונשי המאסר שהושתו על הנאשמים, ולא לבחון את רכיב הקנס כשלעצמו, וזאת לא עשה בית המשפט. טענות פרטניות הועלו בערעורם של רוחן ובסה אשר אמרו, כי מצבם הכלכלי קשה וכי לא הוכח שמעשיהם הניבו להם רווחים כלשהם, ובערעורו של גולדנברג אשר טען, כי גובה הקנס שהושת עליו היה צריך לשקף את מידת מעורבותו הפחותה יחסית לחמשת הנאשמים המרכזיים. (4) בערעורו נגד ההחמרה בעונש המאסר טען בוהדנה, כי אין לסטות מהסדר הטיעון שהקל בעונשו, בהתחשב בנסיבותיו האישיות כאב לארבעה, הנושא לבדו בעול פרנסת משפחתו ומשפחת אחיו המנוח, ושעבירותיו הקודמות בוצעו בין 2002-2000 וגזרי הדין בהן ניתנו בין 2003 ל-2004. (5) בערעורו נגד ההחלטה שלא לאפשר לו ריצוי ענשו בדרך של עבודות שירות טען קרקוקלי, כי בית המשפט לא איזן נכונה בין הסנקציה עליה סוכם בהסדר הטיעון שהלמה את העבירה הקלה יחסית שעבר, לבין סנקציית המאסר מאחורי סורג ובריח. כן ביקש המערער להתחשב בגילו הצעיר, ולהעניק לו הזדמנות נוספת לבצע את עבודות השירות. י"ג. (1) בדיון בפנינו הודיע בא כוח המדינה על תמיכתו בקיומו של הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו, ועל כן בקבלת הערעורים, למעט ערעורו של קרקוקלי, שלשיטת המדינה הובנה המאסר בהיעדר התאמה לעבודות שירות לתוך הסדר הטיעון. באשר להסדר הטיעון הכולל, נטען כי הוא אושר על-ידי הדרג הבכיר ביותר בפרקליטות, ועמדה זו שבה ואושרה לקראת הדיון בערעור. לרקע ההסדר נאמר, כי המארג הראייתי כלל עד מדינה בעייתי, וכי הושג חיסכון במשאבים נוכח היקף התיק על 84 עדיו, וקופת המדינה זוכה בקנסות גבוהים. פיצול כתב האישום בין נאשמים שונים היה מאיין את יתרונות ההסדר, ומכאן נבעה גם הקלה במקרים מסוימים. מכל מקום, לדעת המדינה לא היה מקום להתערבות בית המשפט קמא בהסדר, וזאת גם אם המערערים כץ ובוהדנה נהנו מפירות ההסדר יותר מאחרים - מחיר שכדאי היה לשלמו להשגת הסדר טיעון כולל. אשר למערער קרקוקלי, הצביע בא כוח המדינה על הוראה מפורשת בהסכם עמו, שאם לא יימצא מתאים לעבודות שירות ייגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל. (2) באי כוח המערערים, למעט המערער קרקוקלי, עתרו לאישוש הסדר הטיעון כמות שהוא. באי כוח המערערים רוחן, בסה, מ' בית עדה, שוקרון וגולדנברג הקובלים על הכפלת הקנס טענו כי לרוב יש לנהוג זהירות בהתערבות ערעורית בנושאים שאינם מרכזיים, אל מול התועלת שבסיום תיק מורכב ובתמונה הכוללת. בא כוח המערער בוהדנה טען, כי היו קשיים ראייתיים שאילולא ההסדר אולי היו מביאים לזיכוי, ויש איפוא לכבד את עמדת הפרקליטות. באת כוח המערער כץ ציינה את המו"מ הממושך שנוהל עד להסדר, וכי העונש שהוטל ראוי גם בגישה פרטנית; עוד ציינה, כי שולחה היה עצור כחודשיים עד לשחרורו בערובה, ואחר כך שהה במעצר בית ממושך. בא כוח המערער קרקוקלי טען, כי לא מוצתה האפשרות לבדוק אם יוכל המערער לבצע עבודות שירות, ולא בהכרח צריכה התנהגותו בעבר להשליך על העתיד. הכרעה י"ד. סוגיית ההתייחסות השיפוטית להסדרי טיעון, הן בערכאה דיונית והן בערכאת ערעור, שבה ועולה מדי פעם, עם שבתי המשפט, ובית משפט זה בכללם, הכירו בקיומו של אינטרס ציבורי בהסדרי טיעון, ככלי המאפשר למערכת האכיפה לשאת במשימותיה; ראו סקירתה המקיפה של השופטת (כתארה אז) ביניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (להלן פרשת פלוני); כן ראו סקירתה העדכנית של השופטת ארבל בע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם - 16.4.08). המבחן שקבעה הפסיקה לעניין זה בפרשת פלוני הוא "מבחן האיזון" (עניין פלוני, עמ' 604 ואילך), קרי, היחס שבין טובת ההנאה לה זוכה הנאשם בהסדר הטיעון, לבין תועלת הרבים, האינטרס הציבורי, בהרשעה ובעונש. בכף המאזניים האחת מוטלים החיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי תביעה, ההודיה וקבלת האחריות, קשיים ראייתיים (כגון כשבעד מדינה עסקינן) או אנושיים (כגון כשעל קרבנות עבירה להעיד); ובכף המאזניים האחרת מוטלת ההקלה לה זוכה הנאשם, והאינטרס הציבורי בענישה הולמת ובשידור מסר שלא יפגע באמון הציבור על-ידי הקלת יתר. לכך מצטרפות ציפיות הנאשם אשר נכנס להסדר בתקוה שבית המשפט יאשר אותו, ועל כן ויתר ויתורים מסוימים, ובראשם ניהול ההליך. על פי רוב מאמינים נאשמים, כי בית משפט ייטה לאשר הסדר טיעון, אף שאינו קשור בו כמובן והוא מודיע על כך לנאשם. לכל אלה ראו פרשת פלוני הנזכרת, עמ' 609-607, וכן פרשת בורשטיין - פסקה 11. ועם זאת, כנאמר בפרשת פלוני (עמ' 610), "בית המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים... עם זאת... על בית המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה גם כאשר התביעה פעלה בתום לב. כך למשל מסכימה המדינה, ועמדתה מקובלת עלי, כי אם לא נתנה התביעה משקל ראוי לשיקול רלוונטי מבין השיקולים הנמנים על שיקולי הענישה המקובלים, ידחה בית המשפט את הסדר הטיעון". ט"ו. שאלות ההתייחסות להסדרי טיעון אינן ייחודיות, כמובן, לישראל, והן מעסיקות את בתי המשפט והחוקרים במדינות שונות, וראו הסקירה והאסמכתאות שבפרשת פלוני בעמ' 591-590, 620-614. ראו גם Milton Heumann, Plea Bargaining: The Experiences of Prosecutors, Judges and Defense Attorneys, 1978; והסקירה עליו מאת Lynn M. Mather Michigan Law Review 77 (1979) 891-884,. ט"ז. בענייננו אין מתעוררת כמובן השאלה שעלתה לדיון בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נ"ט (6) 281, קרי מחויבות התביעה בשלב הערעור להסדר טיעון שערכה בערכאה דיונית ושנדחה, זאת שהרי התביעה תומכת בהסדר הטיעון כמות שהוא, כדרך שנהג שופט המיעוט בבית המשפט קמא. י"ז. הלכות ההתערבות בהסדר טיעון, כאמור, ברורות הן. חופה עליהן אחריותו הכוללת של בית המשפט, שהוא הגוזר את הדין ועליו ליתן דין וחשבון בפני החוק ובפני הציבור. פשיטא, ואין צורך לומר, כי אין בית המשפט יכול וצריך להיות חותמת גומי, הגם שהמדיניות השיפוטית כפי שתוארה בפסק הדין פלוני דנה לכף חיוב את מוסד הסדרי הטיעון. עליו לדון לפי מצפונו השיפוטי. בגדרי האמור על פי זאת עלינו להידרש לפרשה דנא. יש לזכור גם, כי משמעותו התקדימית של פסיקת בית משפט זה מחייבת מבט רחב, המשקלל את ההיבט הכללי אל מול הפן האינדיבידואלי. לא למותר לציין כאן, כי אין לנו ספק בתום ליבה של התביעה בתיק, גם אם חלק מעמדותיה, כמפורט להלן, אינו מקובל עלינו. י"ח. אשר לה"ה רוחן, בסה, מ' בית עדה, שוקרון וגולדנברג - לא בלי התלבטות החלטנו לקבל את ערעורם. הקנס הוא רכיב משמעותי בענישה, במיוחד בעבירות בזויות מעין אלה שבהם הורשעו. ואולם, סברנו כי אף שהקנס שהוצע בהסדר נראה בעינינו נמוך, בהשוואה לסכומים שגולגלו בעבירות, הנה נוכח עונשי המאסר שהוטלו על מערערים אלה, שאינם מבוטלים, ונוכח עמדת הפרקליטות, יועמד הקנס לגבי כל אחד מהם על 100,000 ₪ בהתאם להסדר הטיעון, וייראה כאילו הוטל ביום גזר הדין קמא. ואולם במבט צופה פני עתיד אומרים אנו לפרקליטות, כי כדי שבתי משפט יאשרו קנסות בהסדר בכגון דא, יש לתת את הדעת למכלול הנסיבות באופן שונה, ולמצער תהא קופת הציבור נשכרת, והעבריינים יוכו בכיסם שביקשו למלא בעבירה. י"ט. אשר למערער כ"ץ, איננו רואים לקבל את ערעורו. הטעם לכך הוא עבירת השוחד, שאליה נדרש בית המשפט, על נסיבותיה כפי שתוארו בכתב האישום בו הודה מערער זה (ראו סעיף 4 לאישום התשיעי). שומו שמיים, השוחד ניזום על-ידי מערער זה כדי שהשוטר מקבל השוחד, "ייתן בטחון למקום הימורים באזור התעשייה ברעננה, למשך חצי שנה ובתמורה ל-5,000 דולר בתשלום ראשוני תמורת ההסכמה ואחר כך תשלום חודשי בסך 2,000 דולאר או 10% מהרווח החודשי". בהמשך הועברו כספים מטעם מערער זה ועל-ידיו לשוטר. אלה עבירות בעלות חומרה מובהקת, שלדידנו מצדיקות מאסר מאחורי סורג ובריח. אל נכון ציטטו שופטי הרוב בבית המשפט קמא את פסיקת בית משפט זה בעניין זה בע"פ 766/07 חיג'אזי נ' מדינת ישראל (דעת הרוב מפי השופט לוי) לעניין עבירת השוחד כלהלן: "בית-משפט זה הדגיש לא פעם כי עבירות מסוג זה יש לראות בחומרה רבה. "הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה", הדגיש השופט ברנזון לפני שנים רבות, "עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד – אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש, ואם כמתווך" (ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613). העמדה שהתקבלה היא, לכן, כי מי שהורשע בעבירה של שוחד ראוי לו שישא במאסר בפועל, ולתקופה ממשית (ע"פ 10627/06 יהושע נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, מיום 8.5.07), בפסקה 5; ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מז(3) 821, 835 (1993); ע"פ 451/94 אברהם נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, מיום 24.1.95), בפסקה 2)." הנה הנה היא עבירה שהיא אם כל חטאת בהשחתת מידותיו של שירות ציבורי, וצריך שיתקיימו נסיבות מיוחדות מאוד כדי שנותן השוחד בפרשה כזו דידן לא ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח. נסיבות כאלה אינן מתקיימות כאן. אך אנו אומרים דברים אלה גם במבט כללי לבתי המשפט כהנחיה בהידרשם לעבירה זו. לדידנו, אילולא ה"חבילה הכללית" של הסדר הטיעון היה העונש צריך להיות גבוה בהרבה. על כן אין בידינו לקבל את ערעורו של כ"ץ. כ'. אשר למערער בוהדנה, אף כאן לא נוכל להיעתר לערעור. מעבר לעברו הפלילי ה"עשיר" של מערער זה, 11 הרשעות קודמות, שכשלעצמו הצדיק מבט מחמיר, לא נוכל להלום, הן במבט מערכתי הן במבט אינדיבידואלי, כי שלושה מאסרים על תנאי, ירוצו בחופף באופן שיהיו כלא היו. שפתי המחוקק ברור מיללו בסעיף 58 לחוק העונשין, כי "מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45 (המדבר במאסר חופף במשפט אחד או במהלך מאסר פלוני, ובו ברירת המחדל הוא חפיפה – א"ר) את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציוה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות". ברירת המחדל היא איפוא המאסר המצטבר, וכבר ציין בית משפט זה לא אחת משכבר הימים, כפי שגם ציטט בית המשפט קמא בדעת הרוב, כי "על פי מצוות המחוקק הכלל הוא, כי מאסר על תנאי שהופעל ירוצה באורח מצטבר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות שלא לנהוג כך" (השופט קדמי בע"פ 493/88 ותד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 133, 140). "הרציונל העומד מאחורי כלל זה... הוא שענישה מצטברת היא ענישה המדגישה מדיניות הרתעתית, ומדיניות זו הולמת מקרה של עבריין השב ומבצע עבירות בגינן הורשע בעבר" (השופט לוי ברע"פ 4300/07 נאצר נ' מדינת ישראל, המפנה לע"פ 4517/04 מסרואה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(6) (119); נאמר שם (עמ' 134) כי "...לאור ההוראה הקבועה בסעיף 58 ברור כי היחס בין עונש המאסר בפועל בגין ההליך הנוכחי, ובין המאסר על תנאי שנגזר בהליך הקודם, ושהומר עתה למאסר בפועל, הוא יחס של הצטברות עונשים; יש להדגיש ענישה מצטברת היא ענישה המדגישה מדיניות הרתעתית". ואוסיף, כי חומרה מיוחדת נודעת למצבור של מאסרים על תנאי, כבמקרה דנא שלושה, גם אם המדובר בגזרי דין מלפני שנים אחדות. בית המשפט קמא נתן ביטוי מתון להלך הרוח שביטא בענין זה, בקביעת הצטברות של שלושה חודשים בלבד מתוך שמונה עשר. איננו רואים מקום להתערב בכך, ואף ערעור זה אין בידינו לקבל. כ"א. ולבסוף, עניינו של המערער קרקוקלי. נודה כי לא ירדנו לסופו של ערעור זה. כמסתבר, מלכתחילה נתגנב לליבה של התביעה כי יש סיכוי, נוכח עברו של המערער, שכשירותו לביצוע עבודות שירות תוטל בספק. ואכן, בהסכם בדבר הסדר הטיעון נאמר (בסעיף 5), כי "הצדדים יעתרו במשותף לעונש של 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות במידה והנאשם יימצא מתאים על-ידי הממונה... מובהר ומוסכם כי אם לא יימצא הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות, ירצה את 4 חודשי המאסר בפועל ממש". דברים אלה ברורים כשמש בצהרי היום. ואכן, חיוה הממונה דעתו בפני בית המשפט קמא ביום 30.6.08, ונדרש ל"ביצועי עבר" של המערער, וכה דבריו: "במהלך שנת 2007 ריצה מאסר בעבודות שירות, תפקידו היה בעייתי ביותר, אופיין בהיעדרויות ובהתנהגות בוטה ומזלזלת, נעשו ניסיונות לבוא לקראתו, זומן לשיחות בירור ואזהרה, הועבר למקומות עבודה שונים, אך לא שינה התנהלותו ונאלצנו לבצע הפסקה מנהלית. תפקודו במאסר הקודם מהוה קריטריון משמעותי להתאמתו בשנית, וכפי שהגדיר זאת הרכב ברלינר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"פ 711/06/05, אין קריטריון מובהק יותר מהתאמתו של אדם לריצוי מאסר בעבודות שירות פעם נוספת מאשר דרך התנהגותו בפעם הראשונה". דברים אלה, המדברים בעדם, נתקבלו על דעת בית המשפט קמא, שסבר אל נכון כי "אין מקום להפנות את הנאשם פעם נוספת לממונה על עבודות שירות... הממונה רשאי היה לשקול, בין יתר שיקוליו, את התנהגותו של הנאשם בעבר, לרבות העובדה כי עבודות שירות הופסקו מנהלית בשל התנהגותו השלילית". כבר אמר בית משפט זה, כי "...השיקולים על פיהם נבחנת התאמתו של נידון לשאת מאסר בדרך של עבודות שירות מגוונים הם. אולם אין כל ספק כי התנהגות הנידון במקרים קודמים בהם חויב לבצע עבודות היא שיקול מרכזי" (השופט לוי) ברע"פ 1650/07 גלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). איננו רואים מקום לשנות מכך. כ"ב. נוסיף לכך דברים שנאמרו באחרונה ברע"ב 6757/08 אבועסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "ברע"ב 5530/07 זידאן נ' נציב בתי הסוהר (לא פורסם) נאמר כלהלן: 'על המרצים מאסר בעבודות שירות להפנים, והדברים נאמרים גם מעבר לתיק זה, שכן תיקים מעין אלה שבים ובאים לפתחנו, כי אין מאסר כזה תכנית כבקשתך, לפי רצונו ואוות נפשו של האדם, ברצותו יבוא למקום העבודה וברצותו ייעדר, כעולה על רוחו. הריהו מאסר כדת וכדין ובאותם ימים הוא הוא עיסוקו של האדם שנדון, אלא אם הותר לו אחרת על-ידי הרשות'". כ"ג. המשמעות היא, כי בדין לא נעתר בית המשפט קמא לבקשה ל"עיון חוזר" בנושא עבודות השירות, ואין בידינו להיעתר לערעור זה. המערער ירצה עונשו במאסר בפועל בניכוי הימים בהם נאסר בין 15.7.08 לשחרורו לפי החלטת השופט דנציגר מיום 27.7.08. סוף דבר וסיכומו כ"ד. כללם של דברים: ע"פ 3961/08, 3989/08, 4059/08 ו- 4145/08 מתקבלים כך שהקנס יעמוד על 100,000 ₪ למועד גזר הדין. איננו נעתרים לע"פ 4055/08, לע"פ 4056/08 ולע"פ 6508/08. המערערים בע"פ 4056/08 (כ"ץ) ובע"פ 6508/08 (קרקוקלי) יתייצבו לריצוי מאסרם ביום ד' בחשון תשס"ח (2.11.08) עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות. ניתן היום, ‏כ"ג בתשרי תשס"ט (‏22.10.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08039610_T05.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il