נפתלי נשר, עו"ד נ. שיבלי ראיף בן פאיז

החלטה בתיק רע"א 3960/05 בבית המשפט העליון רע"א 3960/05 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל המבקש: עו"ד נפתלי נשר נ ג ד המשיב: שיבלי ראיף בן פאיז בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.3.05 בבש"א 1379/05 שניתנה על ידי כבוד הנשיא בפועל מ' בן דוד בשם המבקש: עו"ד שלמה ארדמן בשם המשיב: בעצמו פסק-דין 1. המבקש הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום שכר טרחת עורך דין בבית משפט השלום בעפולה. בית המשפט קיבל את תביעתו של המבקש, וחייב את המשיב לשלם לו סך של 9,746 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ. המשיב, שאינו מיוצג, ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 2.2.05 ניתן פסק דין בערעור הקובע כך: "על יסוד הסכמת בעלי הדין, שנתקבלה על פי הצעת בית המשפט, מתקבל הערעור באופן חלקי כך שתחת הסכום שנקבע על ידי בית משפט קמא ישלם המערער למשיב את בסך (כך במקור, הערה שלי, ע.א.) של 3800 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/8/2004. אין צו להוצאות בהליך זה". 2. ביום 22.2.05 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות סופר, בה הוא מבקש מבית המשפט לתקן את פסק דינו כך שיקבע שהסכום שנקבע בפסק הדין בערעור מבטל את החלטת בית משפט השלום ככל שהיא מתייחסת לשכר טרחת עורך דין, אולם אינו משפיע על ההוצאות שפסק בית משפט השלום לטובתו, שישארו בעינן. ביטול ההוצאות שנפסקו לא היה, לדבריו, בגדר הסכמת הצדדים שהיוותה את הבסיס לפסק הדין. המשיב הגיב לבקשה בכך שהעלה מחדש את כל טענות הערעור שלו על פסק דינו של בית משפט השלום. 3. ביום 22.3.05 נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה הבאה: "לאור פנייתה של עו"ד נשר ובהמשך לתגובתו של המערער, אשר גם לו השגות על פסק דיננו, מנקודת הראות שלו, אנו מחליטים לבטל את פסק הדין שניתן על ידנו ביום 2.2.05 ותחתיו ינתן פסק דין מנומק". 4. המבקש תוקף החלטה זו. לדבריו, לא התקיים כל נימוק לביטול פסק הדין מיום 2.2.05, ואין מקום לשמיעת הערעור מחדש, מה גם שהמשיב בטענותיו לא הסביר מדוע פסק הדין שאימץ את הסכמת הצדדים אינו יכול לעמוד. כמו כן, חוזר המבקש על טענותיו בעניין הבקשה לתיקון טעות סופר. המשיב בתשובתו לא מתייחס לטענות המבקש, אלא מעלה שוב את טעמיו לביטול פסק דינו של בית משפט השלום. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה. פסק דין שמאשר הסכם או פשרה אליהם הגיעו הצדדים אף הוא בגדר פסק דין, גם כאשר ניתן בערכאת הערעור (ע"א 236/76 "אלוניה" קואופרטיב לעבודות נגרות נ' שלכט, פ"ד לא(2) 44, 47). אכן, מבחינה מסוימת פסק דין שבהסכמה שונה מפסק דין "רגיל". פסק דין שבהסכמה מורכב משני חלקים - ההסכם שבין בעלי הדין, והחלטת בית המשפט אשר נתנה להסכם זה תוקף של פסק דין (ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי, פ"ד לז(2) 181, 183; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) 549, 787). על המבקש לתקוף פסק דין שבהסכמה לבחור באחת משתי דרכים, בהתאם לסוג העילה בה הוא משיג על פסק הדין (זוסמן בספרו הנ"ל, בע' 786-787). עמד על כך בית המשפט ברע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337: "באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין...הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים" (שם, בע' 344-345). רואים אנו אם כן, וכך גם מקובל מימים ימימה, כי שתי דרכים אלו - תקיפת ההסכם שבבסיס פסק הדין באמצעות הגשת תביעה עצמאית ונפרדת, או תקיפת פגמים שנפלו בהליך השיפוטי שאישר את ההסכם, בדרך של הגשת ערעור - הן הדרכים העומדות לו למבקש להתערב בפסק דין שנתן תוקף להסכם בין הצדדים. 6. במקרה דנן, החליט בית המשפט לבטל את פסק דינו מיום 2.2.05, שאימץ את הסכמת הצדדים. המבקש לא ביקש את ביטול פסק הדין. המשיב ביקש את ביטולו, מבלי לציין טעם לכך. אף אם היה מביא לדבריו סיבה ראויה, כפי שראינו, דינה של בקשתו היה סילוק על הסף, מאחר ואין לפנות בבקשה לביטול פסק דין שבהסכמה במסגרת בקשה המוגשת בתיק המקורי (ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (לא פורסם, ניתן ביום 1.5.05)). במקרה אחד תקף אחד מהצדדים פסק דין שנתן בית המשפט העליון, בו נתן תוקף להסכם בין הצדדים, בטענה כי נוסח פסק הדין אינו משקף את ההסכמה שהייתה בפועל. בהתייחס לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עמד בית המשפט על כך שלאחר מתן פסק הדין (כאשר בעניין שבפניו נידון פסק דין שבהסכמה), אין הוא אמור לשנות את הפסק, בשל עקרון סופיות הדיון: "מעבר לעניינים האמורים בהוראה זו, אין בית המשפט אמור לתקן או לשנות פסק דין שיצא מתחת ידיו, שאם לא כן היה נפגע עקרון "גמר המלאכה" שהוא חיוני לסופיותן של הכרעות שיפוטיות ומהותי לתקינותו של ההליך השיפוטי. אכן, סמכות התיקון הקיימת אינה מיועדת לאפשר תיקונים המהווים מסווה לכתיבת פסק דין חדש. גם באותם עניינים המנויים בסעיף 81(א) הנזכר שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לעשות תיקון בפסק דין, משבעשותו כן, עלול הוא לגרוע מסופיות פסק הדין (זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 906)" (ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385, 388). גם ד"ר זוסמן עמד על העקרון הכללי לפיו "בדרך כלל, משנתן בית המשפט את פסק הדין, גמר את מלאכתו ואינו מוסמך לבטל את פסק הדין או לשנות ממנו", מלבד במקרים של החלטה שניתנה על-פי צד אחד ופסק דין הלוקה בפגם חמור (זוסמן בספרו הנ"ל, בע' 727). כפי שראינו, עקרון זה יפה גם לפסק דין הנותן תוקף להסכם בין הצדדים. 7. בענייננו, הטעם היחיד שציין בית המשפט להחלטתו הוא השגותיהם של הצדדים על פסק הדין שבהסכמה. החלטה זו אינה יכולה לעמוד. אשר על כן, החלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את פסק דינו, בשל בקשתו של המבקש לתיקון טעות סופר ולאור השגותיו של המשיב על פסק הדין, דינה להתבטל. אני מקבלת את הערעור במובן זה שהחלטת בית המשפט בבש"א 1379/05 מיום 22.3.05 מתבטלת. הדיון יחזור לבית המשפט המחוזי, שיכריע בבקשת המבקש לתיקון טעות סופר, על יסוד הבקשה והתשובה. למותר לציין, שאינני מביעה כל עמדה באשר לסיכוייה של בקשה זו. בנסיבות העניין, יישא המשיב בשכר טרחת עורך דינו של המבקש בסך 3,000 ש"ח, וכן בהוצאות משפט. ניתן היום, כ"ה בכסלו תשס"ו (26.12.05). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05039600_B02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.