VNB NEW YORK LLC נ. אמנון מדי

החלטה בתיק ע"א 3959/16 בבית המשפט העליון ע"א 3959/16 - י"א לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו המערערת: VNB NEW YORK LLC נ ג ד המשיבים: 1. אמנון מדי 2. סימונה מדי בקשה להפסקת הערעור; הודעת המערערת מיום 16.10.2017; תשובות המשיבים מיום 19.10.2017; תגובה לתשובות מיום 26.10.2017 פסק-דין 1. לבקשת המערערת, הערעור נמחק. ממילא מבוטל הדיון הקבוע בערעור. למען הסר ספק מובהר כי בניגוד לסיטואציה של מחיקת תובענה בערכאה דיונית, לא ניתן יהיה לשוב ולהגיש את הערעור מחדש. 2. לעניין סוגית ההוצאות: עיינתי עיין היטב בטענות הצדדים ודומני כי אכן יש מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבים. ערעור זה הסתיים מבלי שהמערערת קיבלה את הסעד לו עתרה. בנסיבות מעין אלה מקובל לומר כי קמה חזקה הניתנת לסתירה לפיה הגשת ההליך לא הייתה מוצדקת באופן המוביל, ככלל, לכך שיוזם ההליך יחויב לשפות את המשיבים בגין הוצאותיהם (למשל, בג"ץ 2396/14‏ מכללת מנשר לאמנות בע"מ נ' שרת התרבות והספורט, פיסקה 7 (24.2.2016); בג"ץ 1710/08 ליסיצה ייבגני נ' משרד הפנים (7.1.2010); בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים, פיסקה 5 (21.4.2010); בג"ץ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (5.1.2005)). אכן, "מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה האם הגשת ההליך הייתה מוצדקת מלכתחילה ומדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש" (בג"ץ 5319/09 עבדאלקאדר נ' שר הפנים (29.9.2009)). 3. בענייננו, המערערת חזרה וטענה כי קיימת הצדקה להגשת הערעור, וזאת חרף העובדה שבעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי - אשר הורה על עיכוב התובענה בשל תניית שיפוט זר - הגישה היא תובענה כנגד המשיבים בארה"ב. כך, בשל החשיבות העקרונית של הפרשנות אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי לתניית השיפוט והשפעתה על המערערת במקרים עתידיים (סעיפים 5-4 לסיכומי המערערת; סעיף 4 לבקשה להפסקת הערעור. הדברים עולים גם מפרוטוקול הדיון המקדמי אשר התקיים ביום 18.9.2016). כלומר: לשיטת המערערת עצמה, הטעם להגשת הערעור ולעמידה עליו לא היה קשור בהכרח להליך המתנהל בארה"ב (ולא נעלמו מעיניי הדברים אשר צוינו בתגובה לתשובות, מהם משתמע היפוכו של דבר). משכך, המערערת אינה יכולה להיתלות עתה בפסק הדין אשר ניתן בארה"ב ובהליכים אשר הוגשו בעקבותיו, כטעם המצדיק חזרה מן הערעור בשלב הנוכחי ללא שיפוי המשיבים בגין ההוצאות אותן הוציאו. ודוק: המערערת רשאית כמובן לחזור בה מעמדתה הקודמת ולסבור כי השפעתו העתידית האפשרית של פסק הדין שוב אינה מצדיקה עמידה על הערעור, שעה שהסכסוך הפרטני בין הצדדים הוכרע עם מתן פסק הדין בארה"ב. ואולם משכך הדבר, עליה לשאת בהוצאות אשר נגרמו למשיבים כתוצאה מהגשת הערעור. הדברים נכונים ביתר שאת בשים לב להצעה אשר הועלתה על ידי כב' השופטת ע' ברון בגדר הדיון המקדמי אשר התקיים בערעור. עוד אוסיף, כי לא ראיתי להידרש לטענות המערערת באשר לאופן התנהלותם של המשיבים במסגרת הסכסוך בין הצדדים. כך, מאחר שעניינו אנו מוגבל לבחינת סוגית ההוצאות בערעור דנן, מה גם שהמסגרת הדיונית הנוכחית ממילא אינה מאפשרת קביעת ממצאים עובדתיים בעניין זה. 4. משהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים ובהם היקף ההליך; היקף הסיכומים אשר הוגשו על ידי המשיבים; העובדה כי טרם התקיים דיון לפני הרכב (אם כי התקיים דיון מקדמי לפני דן יחיד); והעובדה שהמשיבים לא הניחו תשתית כלשהי באשר להוצאות אותן הוציאו בפועל - החלטתי לחייב את המערערת בהוצאות בסך 9,000 ש"ח לטובת כל אחד משני המשיבים. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשע"ח (‏29.10.2017). גלעד לובינסקי זיו, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16039590_X13.doc מש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il