מדינת ישראל נ. חוסין חסן

פסק-דין בתיק ע"פ 3958/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3958/10 ע"פ 4259/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערערת בע"פ 3958/10: המערער בע"פ 4259/10: מדינת ישראל חוסין חסן נ ג ד המשיב בע"פ 3958/10: המשיבה בע"פ 4259/10: חוסין חסן מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 18.4.10, ב-ת"פ 180/09, שניתן על ידי כבוד השופט ב' ארבל תאריך הישיבה: י"ז בחשון התשע"א (25.10.10) בשם המערערת בע"פ 3958/10 והמשיבה בע"פ 4259/10: עו"ד אפרת רוזן בשם המשיב בע"פ 3958/10 והמערער בע"פ 4259/10: עו"ד אבו אחמד חאלד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את חוסין בן יוסף חסן (להלן: המערער) בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירות בנשק (נשיאה והובלה), יריות באזור מגורים ונהיגה בזמן הפסילה. בכתב אישום מתוקן שהוגש לערכאה קמא נטען, כי המערער נפסל מנהיגה עד ליום 18.12.09, אולם כבר בתאריך 2.10.09 הוא שכר רכב, ובשעת לילה מאוחרת הגיע עמו לנצרת עילית, שם עצר באחד הרחובות ומנשק בו החזיק שלא כדין ירה באוויר מספר יריות. סמוך לאחר מכן הוא הגיע לכיכר כלשהי ושב וירה באוויר מהנשק שבידו, והפעם נדרש על ידי שוטרים לעצור. המערער לא ציית לאותה הוראה ונמלט בנסיעה מהירה תוך שהוא מסכן חיי אדם. בשלב כלשהו איבד המערער את השליטה על רכבו ופגע במשאית שנסעה לפניו, ובהמשך נטש את הרכב בחניית ביתו של אדם אחר וברח. בעקבות הרשעת המערער דן אותו בית המשפט המחוזי ל-28 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא נפסל מנהיגה לתקופה של 48 חודשים. 2. שני ערעורים מונחים בפנינו. באחד (ע"פ 4259/10) עותר המערער כי נבטל את הרשעתו, ולחלופין, כי נקל בעונשו. בערעור האחר (ע"פ 3958/10) מבקשת המדינה כי נחמיר בעונש. את השגותיו נגד הכרעת-הדין ביסס המערער בעיקר על מה שנראה לו כסתירות בעדותם של עדי התביעה, ובעיקר אלה שלטענתם זיהו אותו, הואיל וקו הגנתו היה ונותר שהוא כלל לא נהג באותו רכב. ברם, אין מחלוקת שביום 2.10.09 שכר המערער מכונית מסוג "הונדה" בצבע שחור, ושמכונית זו נראתה בזירות השונות בעת שנהגה ירה יריות באוויר. אותו רכב נמצא לאחר זמן מה חונה וחזיתו פגועה, ובחיפוש שנערך בו נתגלו תרמילים של כדורי אקדח. העולה מהאמור הוא ששוב אין ספק כי מי שנהג ברכב או מי שנסע עמו ביצע את העבירות שיוחסו למערער, והשאלה היחידה שנותרה היתה אם זיהוי המערער היה מדויק או שגוי. 3. גרסת המשיבה לעניין זיהוי המערער נסמכת על עדותם של שני שוטרים - אחמד רחייל (להלן: רחייל) ועיסאם חורי (להלן: חורי). במהלך הדיון בבית משפט קמא לא היתה מחלוקת כי שני השוטרים מכירים את המערער מתוקף תפקידם. רחייל היה משוכנע כי הבחין במערער היטב בעת שחלף על פניו ("כשהרכב שלו חלף על פני בכיכר ראיתי את הנהג", עמ' 7 לפרוטוקול; ובעמ' 4 הוסיף העד: "אני ראיתי את הנהג בוודאות, אדם שמוכר לי מעבודתי כבלש בתחנת נצרת עילית..."). השוטר האחר, חורי, מסר כי רחייל נקב באוזניו בשמו של המערער כמי שנהג בהונדה, והוא עשה זאת לאחר שהרכב חלף לידו. ואם נותר ספק שהחשד שדבק במערער לא היה אלתור של גרסה בדויה, תלמדנה שתי עובדות: האחת, שרחייל הספיק להבחין גם במספר הרישוי של הרכב הנמלט, ואין מחלוקת כי היה זה הרכב אותו שכר המערער (ראו ת/1); ושנית, כבר בליל האירוע טלפנו השוטרים למערער ולא לאחר ודרשו ממנו להגיע לחקירה. מנגד, טען המערער כי בעת שאירועי היריות התרחשו וההונדה נראתה שועטת ברחובות נצרת, הוא בילה בחתונה אליה הגיע כשאחיו חסן נוהג ברכב. עוד נטען, כי בשלב מסוים החליט חסן ללכת לדרכו, בעוד שהמערער נותר באולם השמחות עד לתום האירוע. כאשר יצא משם לא מצא את ההונדה, והניח כי אחיו חסן נסע עמה. ברם, לנוכחותו בחתונה לא הובאה ולו ראייה תומכת אחת, ואפילו את אחיו חסן לא טרח המערער להעיד, אף שלכאורה היה חסן יכול לתמוך בגרסתו ולהוסיף לה נדבך של אמינות. בנסיבות אלו אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לאמץ את גרסתם של עדי התביעה בשאלת הזיהוי, ולדחות את גרסת ההגנה, ומכאן מסקנתנו כי הרשעת המערער בדין יסודה. 4. מאידך, נראה לנו כי העונש שהושת על המערער נוטה לקולה, עד שאין בו מענה הולם לעבירות אותן ביצע. הרבינו בשנים האחרונות להתריע מפני הסכנה אותה יוצרים נהגים תוך ניסיון למנוע את עיכובם או מעצרם על ידי שוטרים. אירועים מסוג זה הסתיימו לא אחת בפגיעות בנפש, אולם נראה כי המסר ששוגר מבית המשפט לא נקלט דיו, ומעשיו של המערער בפרשה זו הם ראיה לכך. יתר על כן, המערער חטא בעבירות נוספות שאף חומרתן מופלגת, והכוונה לנשיאת הנשק שלא כדין, ירי באזור מגורים, ולבסוף נהיגה ברכב מנועי בתקופת פסילה. בגין כל אלה הושת על המערער עונש שאין בו כדי לתת מענה הולם לחומרת מעשיו, ומכאן החלטתנו לקבל את ערעור המדינה (בע"פ 3958/10), ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל בה ישא המערער על 40 חודשים. יתר רכיביו של העונש, יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏י"ז בחשון התשע"א (25.10.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10039580_O01.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il