שלום(צ'רלי) שיטרית נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3957/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3957/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: שלום (צ'רלי) שיטרית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים ס' רוטלוי, א' טל, ע' סלומון-צ'רניאק), מיום 7.5.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 1070/04 תאריך הישיבה: א' בסיון התשס"ו (28.5.2006) בשם המערער: עו"ד רויטל סויד; עו"ד שני פרג'ון בשם המשיבה: עו"ד עירית אברמוב; עו"ד רוית הרמן פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב (השופטים ס' רוטלוי, א' טל, ע' סלומון-צ'רניאק) שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 1070/04. 1. כנגד המערער ו-7 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות שונות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, בהן קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(1)); ניסיון לרצח (עבירה לפי סעיף 305(1)); ניסיון לחבול בחומר נפיץ (עבירה לפי סעיף 330); ייצור נשק בלא רשות על פי דין (עבירה לפי סעיף 144(ב2)); ועבירות נוספות. במהלך המשפט נערך משפט זוטא הקשור בהודעותיו של נאשם אחר, הוא הנאשם מספר 2 בתיק (להלן – הנאשם 2). על פי טענת המערער, במהלך משפט הזוטא נחשף בית המשפט לראיות בלתי קבילות הקשורות במערער, שעיקרן נמצא בסיכומים שהגיש הנאשם 2 (להלן – הסיכומים) במשפט הזוטא. ביום 6.4.2006, יום לאחר הגשת הסיכומים, הורתה ראש ההרכב, השופטת ס' רוטלוי, כדלקמן: "...על בא כוח נאשם מס' 2 להעביר מייד עותק מסיכומים, שהוגשו אתמול... לעו"ד סוויד – ב"כ נאשם מס' 1, מאחר ולכאורה נחשפנו בסיכומיו אלה לחומר הקשור בנאשם 1 ואשר אינו אמור להיות בפנינו...". בישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 10.4.2006 הובהר לצדדים, כי השופטת רוטלוי לא קראה את הסיכומים אלא עיינה בהם בחטף, לאחר שהעוזר המשפטי בלשכתה הפנה את תשומת ליבה לחשש בדבר קבילותם. נוכח החשש, עותקי הסיכומים לא הועברו אל יתר שופטי המותב. 2. בעקבות הדברים האלה ביקש המערער (ביום 23.4.2006) כי בית המשפט דלמטה יפסול עצמו. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטה (מיום 7.5.2006) נאמר לגבי הסיכומים, כי - "...אין בהם הישענות ישירה על חומר ראיות שאיננו קביל, כך שדה-פקטו, אין בהם כל חדש, או כל תוספת ראייתית, שיש בה כדי 'לשבור את גב הגמל', כדברי באת כוחו [של המערער]. איש משופטי המותב לא נחשף לחומר חקירה או לראיות שלא התקבלו כדין. התוספת היחידה לה נחשפה, כאמור, אב"ד בלבד, ואף זאת באופן חלקי... היא אך למספר אמירות שנכתבו על ידי ב"כ נאשם 2 בסיכומים, הנוגעות למעמדו של המבקש ואשר, כפי שעולה מטענות הצדדים, אין להן עיגון בראיות שהתקבלו בעניינו של המבקש." מסקנתו של בית המשפט דלמטה הייתה, כי אין כל חשש אובייקטיבי לכך שייטה עמדתו לחובת המבקש נוכח אמירות בלתי מבוססות שמופיעות בסיכומי נאשם 2. בקשת הפסלות נדחתה. מכאן הערעור שלפניי. 3. המערער טוען כי בית המשפט נחשף לאמירות ואף לטענות והפניות, הנשענות על חומר ראיות שאינו אמור להיות בפניו ואשר נוגע למערער. מדובר, בין היתר, בחומר חקירה הקשור במערער ובמעמדו. בית המשפט נחשף גם לעובדת הגשת כתב אישום בתיק אחר התלוי ועומד כנגד הנאשם, לטיב האישומים בתיק האחר, לחומר ראיות מן התיק האחר. בית המשפט נחשף לאמירות מרשיעות מפורשות באשר להאשמות במשפטו האחר של המערער. החשיפה נעשתה טיפין טיפין, בכמות גדלה והולכת של ראיות שהוגשו במהלך משפט הזוטא. שיאם של הדברים הוא בהגשת הסיכומים. היקף המידע האסור שקיבל ההרכב לעיונו הינו כה מקיף, הן במובן הכמותי והן במובן האיכותי, עד כי עולה חשש שגם הרכב שופטים מקצועי לא יוכל להתעלם מהמידע אליו נחשף. מדובר בהצטברות של ראיות פסולות שהגיעה בסופו של דבר למאסה הקריטית שמצדיקה פסילת בית המשפט. המשיבה מתנגדת לערעור. לדבריה, כלל אין זה ברור כי הראיות וההפניות עליהן מצביע המערער הן בלתי קבילות. מלבד זאת, מדובר בראיות אשר מורכבות מהודעותיו של הנאשם 2 ולא דברים שנאמרו על ידי המערער. מכל מקום, טוענת המשיבה, גם אם הראיות אינן קבילות, עצם החשיפה אליהן אינה מעלה חשש ממשי למשוא פנים. בנוסף, בכל הנוגע להגשת ראיות במהלך משפט הזוטא, טענת הפסלות לוקה בשיהוי. הראיות הוגשו בדיוני בית המשפט כבר בספטמבר ובדצמבר 2005 ובינואר 2006. קו ההגנה וקו התביעה במשפט הזוטא נודעו לבאת כוחו של המערער כבר אז. אך בקשת הפסלות הוגשה רק בסוף אפריל 2006. 4. לאחר שעיינתי בחומר הראיות המדובר, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי כי נסיבות המקרה מעלות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. ככלל, אין בעצם החשיפה של שופט לחומר ראיות בלתי קביל כדי לפסול אותו מלישב בדין. "נקודת המוצא והנחת היסוד הינה, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה" (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל פ"ד נא(5), 329, 336; להלן - עניין פרידן; וכן ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5133/02 עכאווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, חזקה כי מקצועיותו של השופט עומדת לו להפריד בין ראיות שיש להתחשב בהן וראיות שאין להתחשב בהן. לכלל זה יש חריג. קיימים מקרים יוצאי דופן בהם יפסל בית המשפט. אלו הם המקרים בהם קיים חשש ממשי כי כובד הראיות הפסולות – מבחינת כמותן ומבחינת איכותן – אינו מאפשר לשופט להתעלם מהן, במודע או שלא במודע (ראה עניין פרידן; ע"פ 1322/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3182/03 דרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו), 298-301). 5. לא מצאתי כי נסיבות המקרה הן חריגות וקיצוניות באופן שכזה. מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט דלמטה, לפיה בסיכומים אין הישענות ישירה על חומר ראיות שאינו קביל. לכל היותר מדובר באמירות שנכתבו על ידי בא כוח הנאשם 2 בדבר מעמדו של המערער ואשר, כפי שקבע בית המשפט דלמטה, "אין להן עיגון בראיות שהתקבלו בעניינו...". זאת ועוד, היחשפותה של השופטת רוטלוי לסיכומים הייתה חלקית ביותר. יתר שופטי ההרכב כלל לא נחשפו לחומר המדובר. באשר לטענות המערער בדבר ראיות אחרות שהוגשו במהלך משפט הזוטא – בחלקן מדובר באמירות של הנאשם 2 אשר אינני מוצא כל קשר בינן לבין חשש להטיית דעתו של בית המשפט. מקצת הראיות הוגשו בידיעתן של באות כוח המערער וללא התנגדותן. מקצתן ראיות שבית המשפט דלמטה נחשף אליהן בדבריה של באת כוח המערער בעצמה. ככל שהוגשו במשפט הזוטא ראיות בלתי קבילות אשר פוגעות במערער, ואינני קובע דבר בעניין, מדובר בראיות שבית המשפט יוכל להתעלם מהן. כל אחת מן הראיות עליהן מצביע המערער, וגם הראיות כולן במשקלן המצטבר, אינן מעלות חשש ממשי להטיית דעתם של השופטים באופן שיפגום בניהול אובייקטיבי של המשפט. אשר על כן, אני דוחה גם את טענת המערער לפיה הראיות כולן מצטברות ל"מאסה קריטית" אשר מצדיקה פסלות בית המשפט. 6. המסקנה היא שבנסיבות המקרה לא עולה חשש ממשי למשוא פנים בשל חשיפת בית המשפט לראיות ולטענות במהלך משפט הזוטא. משזו מסקנתי, אין צורך לדון ביתר טענות המשיבה, ובכללן טענת השיהוי. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06039570_A03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il