בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 395/96
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט מ' אילן
המערער: יוסף
ש. רענן עו"ד
נגד
המשיבים: 1.
אלכסנדר תירוש
2.
אלכסנדר תירוש ומאיר פרוכטר שותפות רשומה
3.
הנאמנים של הקדש ג'אמע
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום
28.11.95 בת.א. 616/94 שניתן על ידי
כבוד
השופט ש' ברלינר
תאריך הישיבה: ל' בשבט תשנ"ט
(16.2.99)
בשם
המערער: עו"ד קרולין בחית
בשם המשיבים 2-1: עו"ד עפר אטיאס
בשם
המשיב 3: עו"ד חאלד יאסין
פסק-דין
השופט מ' אילן:
המערער עו"ד יוסף ש. רענן (להלן:
עו"ד רענן) טיפל בשביל המשיבה מס' 3, הנאמנים של הקדש ג'אמע אלאסתקלאל בחיפה
(להלן: "ההקדש"), בשנוי יעוד של מקרקעין שבבעלות ההקדש ממגורים למסחר.
המערער נעזר בשרותיו של המשיב מס' 1,
עו"ד אלכסנדר תירוש (להלן: עו"ד תירוש), שהינו מומחה ומנוסה בנושאים של
מקרקעין ותוכניות מתאר.
טיפולו של עו"ד תירוש, שכלל גם עתירה
לבג"צ, הניב פירות ויעוד הקרקע שונה.
עו"ד תירוש העניק שרותים משפטיים להקדש
בקשר עם המקרקעין תוך שתוף פעולה עם המערער משנת 1984 עד שנת 1993. לא היה קשר
ישיר בין ההקדש לבין עו"ד תירוש בעניין, אם כי ההקדש היה מודע לכך שעו"ד
רענן התקשר עם עו"ד תירוש ונעזר על ידו.
מיד בתחילת ההתקשרות, ב- 4.2.92, כתב
עו"ד רענן לעו"ד תירוש:
"אני
מציע שאתה תנסח את הבג"צ ואני אופיע. בשלב זה נעשה זאת ללא תמורה הואיל והתמורה
מחכה לנו בסוף הדרך".
עוד קודם להגשת העתירה לבג"צ התנהלו
מגעים בין עורכי הדין תירוש ורענן לגבי שכרו של התובע וגם לאחר מכן. עו"ד
רענן הסביר, כי בינתיים יספקו עורכי הדין את השרות ללא שכר, אולם בעתיד, כאשר
ימומשו הזכויות בקרקע, יגבו שכר מהקונים ושני עורכי הדין יחלקו בו. עוה"ד
תירוש היה מעונין שיחתם מסמך פורמלי, אך בסופו של דבר לא נחתם שום מסמך בקשר לכך.
גם בהמשך הטיפול חוזר עו"ד תירוש וכותב לעו"ד רענן מספר פעמים בנושא שכר
הטרחה אך מכתביו לא זכו למענה.
ביום 18.4.93 חתמו נאמני ההקדש לפני עו"ד
רענן על יפוי כח בלתי חוזר לטובת עו"ד י. ברינט בקשר עם המקרקעין הנדונים,
והלה הגיע להסכם קומבניציה עם חברה קבלנית כלשהי.
דבר העסקה הגיע לידיעת עו"ד תירוש והוא
שלח ביום 28.11.93 מכתב התראה לעו"ד רענן באמצעות בא כוחו עו"ד אליאס.
במכתב זה מפרט עו"ד אליאס
את כל הפעולות שנעשו במשך 10 שנים על ידי עו"ד תירוש
ומתרה בעו"ד בעניין שאם לא יתקבל מענה למכתב בצרוף מידע על העסקה או עסקות
שנעשות בקשר לפרויקט לא תהיה ברירה אלא לפנות לערכאות.
הפעם מתעשת עו"ד רענן ב- 1.12.93 ומשיב
במכתב שתוכנו מובא בפסק הדין של הערכאה הראשונה ותמציתו, שעו"ד תירוש לא יוכל
להמשיך ולטפל בפרוייקט, אך עו"ד רענן מציע לו 10,000$ כתמורה בעד השרותים
שהגיש עד למועד כתיבת המכתב.
עו"ד תירוש לא הסתפק בזאת ומכאן התביעה
בבית המשפט המחוזי בחיפה.
ראוי להוסיף, כי בינתיים אותה עסקה,
שעו"ד רענן התקשר בה בשם ההקדש עם עו"ד ברינט עלתה אף היא על שרטון,
וההקדש הגיש תביעה באמצעות עו"ד יאסין, בדרך של המרצת פתיחה, נגד עו"ד
ברינט ונגד חברה קבלנית שהיתה אמורה לממש את הפרויקט. העתירה בהמרצת הפתיחה היתה
להכריז על בטלותו של החוזה עם עו"ד ברינט והחברה הקבלנית מחמת תרמית. מאידך
הוגשה עתירה לבג"צ נגד הקאדי בגלל החלטתו לבטל את העסקה. הוגשה גם תלונה
למשטרה.
וכפי שהתבטא השופט בפסק דינו:
"במצב
שנוצר אין לראות סיכוי סביר כי הבניה בקרקע תמומש בשנים הקרובות"
ובמקום אחר בפסק הדין:
"אותה
עוגה שנתח ממנה הובטח לתובע אינה קיימת"
התביעה בבית המשפט המחוזי
התביעה בבית המשפט המחוזי על סך 5,155,000
ש"ח הוגשה על ידי עו"ד תירוש והשותפות שהוא חבר בה נגד ההקדש ונגד
עו"ד רענן אישית. התביעה מבוססת על הטענה, שההסכם עם עו"ד תירוש הופר על
ידי הנתבעים, ועתירותיה הן לשכר ראוי בשביל השרותים שכבר סופקו ופיצוי בעד הפסד
השכר שהיה מגיע לעו"ד תירוש, לדעתו, על יסוד המוסכם, בשביל העסקה שנעשתה עם
עו"ד ברינט והחברה הקבלנית שאותה יצג, וכן פיצוי בעד הפסד שכה"ט הצפוי
בעתיד ממימוש זכויות הבניה.
סכום התביעה נקבע על יסוד חוו"ד מומחה.
היתה גם תביעה חלופית למתן חשבונות בקשר לכל
הפעולות שנעשו במקרקעין מאותו שלב שהפסיקו ליידע את עו"ד תירוש על הנעשה,
כאשר העתירה היא לחייב את המערערים לשלם לעוה"ד תירוש את הסכומים שיתברר שהוא
זכאי להם בעקבות מתן החשבונות.
ההקדש התגונן בבית משפט קמא בטענות חוסר
יריבות וגם שלח הודעת צד ג' לעו"ד רענן. עו"ד רענן התגונן בין היתר
בטענה כי התובע ביקש בעד שרותיו הקשורים בהגשת עתירה לבג"צ סכום השווה ל-
10000$, אלא שהנתבע מכחיש שהתובע ביצע עבודות אלו. עוד נטען, שהחובה לשלם בעד
השרותים של התובע היא על ההקדש בלבד. מבלי לפגוע בטענות אלו, גם נטען כי התביעה,
עד כמה שהיא נוגעת לסכומים החורגים משכ"ט בעד הטפול בבג"צ, היא מוקדמת,
כי התחייבות, אם היתה כזאת, היתה מותנית במימוש פרויקט הבניה, ותנאי זה לא התקיים
עדיין.
מלבד האמור נטען גם שסכום התביעה מופרז.
ההכרעה בבית משפט קמא
השופט הנכבד בבית משפט קמא דחה את מרביתה של
התביעה, אך חייב את ההקדש בתשלום סכום השווה ל- 20000$ בתוספת מע"מ בעד שרותי
התובע בעבר, ואילו את עו"ד רענן חייב בתשלום סכום השווה ל- 20000$ בתוספת
מע"מ כפיצוי בעד אובדן שכר צפוי בעתיד.
השופט דחה את הגרסה, שהוסכם על סכום שכ"ט
נפרד בעד השרותים הנוגעים לעתירה לבג"צ. השופט גם קיבל את הגרסה של עו"ד
רענן, שנקשר הסכם לתשלום שכ"ט המותנה במימוש הזכויות על המקרקעין. השופט גם
קובע, כי בהסכם כזה קיימת אפשרות שהצד המתקשר לא יזכה במאומה אף על פי שנתן
שרותים. זהו סיכון שהוא מקבל על עצמו תמורת השכר הגבוה יחסית שהוא זוכה בו אם
התנאי בדבר מימוש זכויות הבניה מתקיים. במה דברים אמורים? כאשר עסקה מתבטלת או לא
יוצאת לפועל בגלל שיקולים כלכליים בתום לב של מתקשר פוטנציאלי. לא זה מה שקרה
בעניננו. השופט קובע, על יסוד הראיות שהיו בפניו, שעו"ד רענן הפר את ההסכם
עוד הרבה לפני שההקדש המוסלמי החליט לסגת מן העסקה. זאת כאשר פנה לעו"ד ברינט
והגיע לידי הסכם בדבר מימוש הזכויות בקרקע באמצעות חברה קבלנית, בלי ליידע את
עו"ד תירוש ובלי לשתפו, וכאשר עו"ד תירוש פנה אליו השיב לו חד משמעית
שהוא לא ימשיך לטפל בעסקה וגם לא יקבל תשלום מלבד סכום השווה ל- 10000$ שהוצע לו
בעד שרותיו בעבר. השופט הנכבד הגיע למסקנה, שבנסיבות האמורות התובע זכאי לשכר ראוי
בעד שרותיו בעבר, סכום שההקדש צריך לשלם, מפני שההקדש קבל את השרות וידע
שעו"ד רענן מעסיק את עו"ד תירוש בעניין והסכים לכך. את השכר הראוי הזה
העריך השופט ב- 20000$.
כן חייב את עו"ד רענן לפצות את עו"ד
תירוש בסכום השווה ל- 20000$ בעד הפסד שכה"ט שהיה צפוי בעתיד ממימוש זכויות
הבניה אלמלא הופר ההסכם על ידי עו"ד רענן.
הערעורים שלפנינו
ההקדש השלים עם פסק הדין, והופיע לפנינו רק
כמשיב פורמלי בערעורם של יתר בעלי הדין. עו"ד רענן אינו משלים עם עצם החיוב
וסבור שאין יריבות בינו לבין עו"ד תירוש, וכי עילה כלשהי, אם יש לו, היא רק
כלפי ההקדש.
עו"ד תירוש גם כן לא משלים עם פסק הדין.
הוא ערער הן על גובה הסכום שנפסק, שנראה לו נמוך מדי, והן על העובדה שעו"ד
רענן לא חוייב במאוחד ובנפרד עם ההקדש לגבי סכום שבעבר. בפנינו צמצם עו"ד
תירוש את הערעור רק לשאלה האחרונה הזאת וחזר בו מן הערעור על גובה הסכום.
עו"ד רענן טען בפנינו, שאין מקום לחייב
אותו בסכום כלשהו, שכן הפרת החוזה לא היתה על ידו אלא על ידי ההקדש ולו לא היתה
שליטה על כך. כן חזר על הטענה שמדובר בחוזה מותנה, כאשר התנאי טרם התקיים.
הכרעה
נראה לי שעו"ד תירוש צודק בטענתו שיש
מקום לחייב גם את עו"ד רענן בעד שרותים שנתן עו"ד תירוש בעבר, שכן
ההתקשרות עם עו"ד תירוש לא היתה ישירות עם ההקדש אלא התקשרות עם עו"ד
רענן, אשר בקש את עזרתו של עו"ד תירוש בגלל נסיונו הרב בשטח המקרקעין.
החיוב של ההקדש מבוסס על דיני התעשרות שלא
כדין, אך אין זה סותר את העובדה שעו"ד רענן חייב באותם סכומים מכח דיני
החוזים, כי על פי עדותו הוא, הוא היה אחראי לשלם לעו"ד תירוש את חלקו
בשכה"ט, ולפי מה שנקבע בפסק הדין הוא זה אשר הפר את ההסכם עם עו"ד
תירוש.
עו"ד רענן חזר וטען בפנינו שלא היתה הפרה
מצדו, אך נראה לי שבענין זה צדק השופט בבית משפט קמא.
לדעתי השופט הנכבד בבית משפט קמא טעה כאשר
נמנע מלחייב את עו"ד רענן בתשלום שכר ראוי בעד העבר וצדק כאשר חייבו בתשלום
פיצוי בעד אבדן שכר בעתיד.
אני מבסס את מסקנתי לגבי שני הנושאים על עדותו
של עו"ד רענן בבית משפט קמא. באשר לשכ"ט בעד שרותים בעבר הוא אומר
בעצמו:
"אמרתי
לוואקף שעו"ד תירוש יעזור לי אבל הוואקף לא יצא נפסד אם מהחלק שאני אקבל אני
אשלם לעו"ד תירוש. זה פשוט לגמרי".
(עמוד
76 לפרוטוקול העדות בבית משפט קמא)
יש כאן הודאת בעל דין פשוטה ששכרו של
עו"ד תירוש צריך לבוא מעו"ד רענן.
אשר להפרת ההסכם בקשר עם שכ"ט צפוי בעתיד
אומר עו"ד רענן בעדותו:
"בית
המשפט מעלה אפשרות כי בסופו של דבר כשהתגבשה העסקה עם י.ש.מ.פ. לא התכוונת לשתף את
מר תירוש בהמשך העבודה, גם לאור השותפות שנוצרה עם מר ברינט שבא יחד עם שובל,
ולמעשה מה שהתגבש היה שאני אשלם לתירוש את המגיע לו עבור העבודות שהוא כבר עשה,
כשיהוי תקבולים מן הרוכשים. מתוך החלק שלי מבלי לשתף אותו ומבלי להטיל עליו עבודות
נוספות - זה נכון.
(עמוד
82-80 לפרוטוקול) .
משמע, רענן הגיע לידי הסכם עם ברינט שתירוש לא
ישתתף בעתיד בעבודות וגם לא יזכה בשכ"ט, אך כל זה נעשה ללא הסכמת עו"ד
תירוש וללא ידיעתו. משום כך היתה כאן הפרת הסכם וצדק השופט הנכבד כשחייב את
עו"ד רענן בתשלום הפצוי.
אני מציע לחברי המכובדים לדחות את ערעורו של
עו"ד רענן ולקבל את הערעור שכנגד, במובן זה, שעו"ד רענן יחויב בעד
השרותים שנתן עו"ד תירוש בעבר במאוחד ובנפרד עם ההקדש - כך שהחיוב לגבי ההקדש
ישאר סכום השווה ל- 20000$ בתוספת מע"מ, ובנוסף עו"ד רענן יחויב בסכום
השווה ל- 20000$ בתוספת מע"מ, בגין הכשלת האפשרות לקחת חלק בעבודה המשפטית
בעתיד, ובתגמוליה, כאמור.
החיובים יומרו לשקלים חדשים נכון ליום
28.11.95 וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד ליום התשלום בפועל.
בערכאתנו אני מציע לחייב את עו"ד רענן
בהוצאות ושכ"ט לעו"ד תירוש בסך 10000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ש
ו פ ט
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אילן.
ניתן היום, י"ג באדר תשנ"ט
(1.3.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96003950.T04