פלוני נ. שירותי בריאות כללית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3948/17 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המערערים והמשיבים שכנגד: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבה והמערערת שכנגד: שירותי בריאות כללית ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.03.2017 (כב' השופט צ' ויצמן) בת"א 39096-09-12 תאריך הישיבה: ב' בסיון התשע"ט (05.06.2019) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד גבעון עמוס בשם המשיבה והמערערת שכנגד: עו"ד יעקב אבימור; עו"ד הדר אדרי פסק-דין השופט נ' הנדל: מונחים לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 39096-09-12, כב' השופט צ' ויצמן), שעניינו רשלנות רפואית. שמענו את באי כוח הצדדים ועיינו בחומר. לא מצאתי כל טעות שבעובדה, במשפט או בקשר ביניהם, הנדרשת למסקנה שיש לדחות את התביעה בגין עוולת הרשלנות ולחייב את המשיבה והמערערת שכנגד בגין פגיעה באוטונומיה. מכאן ניתן לדחות את שני הערעורים לפי סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ואולם, ראיתי לנכון להתייחס לסוגיה נקודתית הקשורה ליחס שבין "הסכמה מדעת" ו"פגיעה באוטונומיה". בית משפט קמא התייחס לפסיקת בית המשפט המחוזי, שלפיה ניתן לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, אך ורק כאשר לא הוכחה עוולת הרשלנות (בין אם רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לחולה ובין אם רשלנות בביצוע הליך בהיעדר הסכמה מדעת). דהיינו, על-פי גישה זו, לא ניתן לפסוק פיצויים גם בגין רשלנות וגם בגין פגיעה באוטונומיה. דעתי האישית היא אחרת, וסבורני כי יכולות השתיים לדור יחדיו. ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה הוא עצמאי, ואינו בהכרח מפצה עבור אותם הנזקים שבגינם ניתן לקבל פיצוי בגין היעדר הסכמה מדעת או בגין התרשלות בטיפול הרפואי. להשקפתי, רשלנות לחוד ופגיעה באוטונומיה לחוד – ואין בהכרח סתירה ביניהן. זו עמדתי במחלוקת בסוגיה מורכבת זו, שהתעוררה בפסיקה זה מכבר. ראו לעניין זה ע"א 4576/08 בן-צבי נ' היס (7.7.2011), שם סבר המשנה לנשיאה א' ריבלין, ודעתי כאמור כדעתו, כי מדובר בפיצוי בגין שני נזקים נפרדים שיכולים להתקיים במקביל, וזאת בניגוד לעמדתו החולקת של השופט י' עמית. כן ראו ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, פס' 24-21 (12.3.18), שם הציג השופט י' עמית את עמדתו בסוגיה, ולחוות דעתו הצטרפה גם חברתי למותב זה, השופטת ע' ברון. ואולם, כאמור, במקרה דנן לא הוכחה קיומה של עוולת הרשלנות, כך שלכל הדעות ניתן היה לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, אך ראיתי לנכון לדייק בסוגיה משפטית זו ולו כדי להציף את המחלוקת ולהביע את דעתי שלי. בכל מקרה, אין צורך להביע עמדה במחלוקת זו כדי לדחות את הערעור כאמור. הנני מורה על דחיית הערעור והערעור שכנגד. אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים לעיקרי חוות דעתו של השופט נ' הנדל. אולם בנסיבות העניין ומשהדבר לא נחוץ להכרעה במקרה דנן, לא ראיתי לנכון לקבוע מסמרות באשר לשאלה אם ניתן לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי בגין נזק לא ממוני אחר. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מצרפת את הסכמתי למסקנתו של חברי, השופט נ' הנדל, שלפיה דין שני הערעורים להידחות. אשר להערותיו בסוגיית הפיצויים בגין פגיעה באוטונומיה, כעולה מדברי חברי אלה נאמרו למעלה מן הצורך ומשכך לא ראיתי מקום להרחיב בנושא לעת הזו. ש ו פ ט ת הוחלט לדחות את הערעורים כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ט (‏26.6.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ 17039480_Z08.docx בד מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il