בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3941/99
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט ע' ר' זועבי
המערער: ישראל
גוטליב
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור
על גזר דין בית המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 19.5.99
בת.פ.
243/98 שניתן על ידי
כבוד
השופט ע' חבש
תאריך הישיבה: ה'
באלול תשנ"ט (17.8.99)
בשם
המערער: עו"ד דן כרמון
בשם המשיבה: עו"ד משה שילה
בשם
שירות המבחן למבוגרים: גב' זהבה מור
פסק-דין
השופט י' קדמי:
המערער הורשע - על פי הודאתו - בשתי עבירות:
האחת - קשירת קשר עם אחרים לביצוע שוד של קשיש בדירתו, שם היה צריך להימצא סכום
כסף גדול; והשניה - נסיון לביצוע השוד, שסוכל על ידי המשטרה שהמתינה למערער
ולקושרים האחרים בדירת הקשיש.
בשל הרשעתו בשתי העבירות האמורות נגזרו על
המערער 18 חדשים מאסר לריצוי בפועל ו18- חדשים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד
חומרת העונש.
שתי טענות בפי ב"כ המערער: האחת - כי
בהתחשב בעברו הנקי של מרשו, במאמצי השיקום שכבר עשה ובכך שנתקבל ללימודים בישיבה,
מן הראוי היה לאמץ את עמדתה המקורית של התביעה - כפי שתובהר להלן - ולגזור עליו 6
חדשים מאסר לריצוי בעבודות שירות; והשניה - כי בית המשפט לא שמר על עקרון אחידות
הענישה בהתחשב בכך, שעל אחד משותפיו של המערער לקשר נגזרו 6 חדשים מאסר לריצוי
בעבודות שירות, כאשר 15 חדשי המאסר לריצוי בפועל שנגזרו על הקושר האחר נעוצים
בהרשעותיו הקודמות.
מאמצי השיקום האמורים, נעשו במשך ארבעת החדשים
שבהם שהה המערער במעצר בית במרכז "רטורנו" לבני משפחות חרדיות. במהלך
התקופה האמורה שיתף המערער פעולה עם המטפלים במכון ושמר על קשר רצוף עם שירות
המבחן. על רקע זה המליץ שרות המבחן על העמדת של המערער במבחן למשך 18 חדשים,
במהלכם ימצא בביתו וימשיך בטיפול אמבולטורי במסגרת המכון; ואילו זה המדינה
היתה מוכנה להמליץ בפני בית המשפט על מאסר לריצוי בעבודות שירות. דא עקא, שלקראת
מועד גזר הדין התהפכה הקערה על פיה: נתגלו קשיים בשיתוף הפעולה בין המערער למטפלים
במרכז רטורנו והוא הועבר למוסד אחר; וכשבועיים לפני מועד גזר הדין - עזב המערער את
המוסד וחזר לבית הוריו, תוך הפרת תנאי השחרור בערובה.
שירות המבחן ראה בהפרת תנאי השחרור בערובה
ובהחלטתו של המערער לחזור לביתו, ביטוי לתהליך שלילי המאפיל על הישגי הטיפול
השיקומי; ואילו ב"כ המדינה ראתה בכך "מעידה" ו"כשל" של
המהלך השיקומי. במצב דברים זה, בקשה ב"כ המדינה להחמיר עם הנאשם כמתחייב
מאופיה של העבירה בה הורשע ובית המשפט נעתר לה.
משכשל המערער בקידום מאמצי השיקום ואף החזיר
את הגלגל אחורנית, אין הוא יכול לבוא בטרוניה על שבית המשפט גזר עליו את העונש
המתחייב מן ההתנהגות העבריינית העומדת בבסיס הרשעתו. למערער ניתנה הזדמנות מיוחדת
להראות, כי הוא עלה על מסלול שיקומי וכי הוא ראוי לכך ששיקומו יעמוד במרכז
השיקולים שישקול בית המשפט שעה שיגזור את עונשו. ברם, המערער לא ניצל הזדמנות זו
ואין לו לבוא בטרוניה בהקשר זה אלא אל עצמו.
עם זאת, לא אוכל להתעלם מן העובדה ששני שותפיו
של המערער לקשר ולנסיון השוד - שלא הודו באשמה והורשעו על סמך הראיות שהובאו
לחובתם - נמצאו אשמים בעבירה של נסיון לגניבה במקום בנסיון לשוד
שיוחס להם בכתב האישום; ונדונו, האחד לששה חדשים מאסר לריצוי בעבודות שירות והשני
לחמישה עשר חדשים מאסר לריצוי בפועל, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות.
לטענת ב"כ המערער עניינו של מרשו זהה לזה
של השותף שנדון לששה חודשים מאסר לריצוי בעבודות שירות - לשניהם אין הרשעות קודמות
- ובקשתו היא להשוות את עונשם.
ב"כ המדינה מתנגד וטענתו היא כי המערער
הודה בנסיון לשוד בנסיבות מחמירות, כמפורט בכתב האישום; ויש לגזור עליו את העונש
המתחייב מן העובדות שבהן הודה, כאשר להרשעת שותפיו בעבירה קלה יותר ולעונשים
שנגזרו עליהם עפ"י העובדות שהוכחו בהליך הנפרד שהתקיים נגדם, אין השלכה
לעניינו של המערער.
אכן פורמלית הדין עם ב"כ המדינה. ברם,
עניינית נראה לי, שלא יהיה זה צודק לומר כך. נגד המערער ונגד שני שותפיו הוגשו
כתבי אישום זהים; כאשר הגשתם בנפרד נעוצה בכוונה להעיד את המערער נגד שותפיו. במצב
דברים כזה, יש טעם בטענת ב"כ המערער: כי מן הראוי לראות את השלושה, כאילו
הואשמו יחד בכתב אישום אחד על בסיס תשתית עובדתית משותפת; וכי בהעדר טעם לסתור,
לענין העונש לפחות, יש לראותם כאילו הורשעו עפ"י אותה תשתית עובדתית. אם כך
ננהג, יחייב עיקרון אחידות העונשים מתן הסבר להבדלים בחומרת העונשים שנגזרו על
השלשה; ובהעדר הסדר כזה - מן הראוי להשוותם.
על מנת למנוע עיוות דין, הנני מציע לחברי לבטל
את גזר הדין ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שישקול מחדש את העונש
הראוי למערער על רקע העונשים שנגזרו על שני שותפיו.
לא נעלם ממני, כי בגזר הדין ציין בית המשפט
המחוזי שב"כ התביעה "הזכירה כי שותפו של הנאשם הורשע בעבירה של נסיון
לגניבה ועונשו נגזר לשישה חדשים מאסר עבודות חוץ". אין בכך כדי לשנות את
עמדתי.
ש
ו פ ט
השופטת ד' דורנר:
1. המערער, צעיר יליד 1980, הורשע בביצוע עבירות
של קשירת קשר לפשע וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, לאחר שהודה כי תיכנן ביחד עם
אפרים פורת, אבי לוק ויעקב עשור לשדוד את שמעון חלמיש בן ה70- בביתו של האחרון
בירושלים. זאת, בידיעה כי חלמיש מחזיק בביתו סכומי כסף גדולים, העולים על חצי
מליון ש"ח.
2. על-פי התכנון, המערער ופורת היו אמורים להציג
את עצמם בפני חלמיש כמתרימים לישיבה, בכדי להיכנס לדירתו, ואז לדרוש ממנו את כספו.
כן תוכנן, כי אם יסרב חלמיש לדרישתם, ישתלט עליו פורת, ואילו המערער יחפש את הכסף
בדירה. ואילו התפקיד שהוטל על לוק ועל עשור היה להמתין לשותפיהם במכונית שתחנה מול
ביתו של חלמיש, ובמקרה הצורך לסייע למערער ולפורת. לאחר שהארבעה ערכו סיורים
מוקדמים באזור ביתו של חלמיש, הגיעו כמתוכנן אל הבית. ואולם לאחר שמידע מוקדם על
השוד הגיע לידי המשטרה, נלכדו הארבעה בטרם הספיקו להוציא לפועל את תכניתם.
3. הארבעה הואשמו בשני כתבי-אישום נפרדים, האחד
כנגד לוק ועשור, והשני כנגד המערער ופורת.
הראשונים כפרו באשמה. בית-המשפט המחוזי קבע מן
הספק, כי לא הוכח שהשניים היו שותפים לקשר לגנוב את הכסף תוך שימוש באיומים ובכוח,
וכי כוונתם היתה שהכסף יילקח על-ידי תחבולה בלבד. לפיכך הורשעו לוק ועשור בעבירות
של קשירת קשר לביצוע עוון ובעבירה של נסיון לגניבה. לוק, שהיה בעל עבר פלילי,
נידון ל15- חודשי מאסר בפועל, ואילו על עשור נגזרו שישה חודשי מאסר, לריצוי
בעבודות-שירות.
אף פורת, שכאמור הואשם בכתב-אישום אחד עם
המערער, כפר באשמה, ומשפטו טרם נסתיים. המערער מצידו הודה כאמור בכל עובדות
כתב-האישום שהוגש נגדו.
4. בעת שמיעת הטיעונים לעונש בבית-המשפט המחוזי
התברר, כי במהלך המשפט שהה המערער במעצר-בית במרכז לטיפול בבני העדה החרדית
הסובלים מסטיות בהתנהגות, והחל בהליך טיפולי. לנוכח הליך זה המליץ שירות-המבחן
להעמיד את המערער למבחן למשך 18 חודשים, ואף התביעה הסכימה בנסיבות אלו כי יוטל על
המערער עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות-שירות. אלא שהמערער הפסיק את הליך
השיקום, ומשהוכח כי אין הוא בשל לשיקום, חזר בו שירות-המבחן מהמלצתו (ואף בתסקיר
שהוגש לנו נמנע שירות-המבחן מלהמליץ על אמצעים טיפוליים). לאור השינוי בעמדת
שירות-המבחן, דרשה התביעה להטיל על המערער עונש מאסר משמעותי. על המערער הוטל
איפוא עונש של 36 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
5. בערעור על חומרת עונשו טען המערער, כי היה
מקום לאפשר לו לחזור למסלול השיקומי, וכי על-כל-פנים, וזו טענתו העיקרית, עונש
המאסר החמור שהוטל עליו אינו מתיישב עם עקרון אחידות הענישה. זאת, בהתחשב בעונשים
הקלים שנגזרו על שותפיו לפרשה.
טענה אחרונה זו של המערער התקבלה על-ידי חברי,
השופט קדמי, הסבור כי יש לבטל את גזר-הדין ולהחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי
למען יגזור את דינו של המערער מחדש, תוך התחשבות בעונשים שהוטלו על שותפיו. ואילו
אני סבורה, כי יש לדחות את ערעורו של המערער.
6. כידוע, שותפים לאותה פרשה פלילית עשויים להיות
מורשעים בעבירות שונות, בהתאם ליסוד הנפשי של כל אחד מהם. ראו, למשל, ע"פ
552/68 אילוז ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(1) 377.
לוק ועשור הורשעו, כאמור, בעבירות קלות
לאין-ערוך מן העבירות שבהן הודה המערער. אכן, בית-המשפט המחוזי לא הבחין
בהכרעת-דינו בין היסוד הנפשי של הנאשמים שבפניו לבין היסוד הנפשי של שותפיהם. ברם,
המימצאים במשפטם של לוק ועשור נקבעו מן הספק ועל-פי חומר הראיות שבא בפני
בית-המשפט. ואילו במשפטו שלו הודה המערער, כי כוונתו היתה ליטול את כספו של חלמיש
באיומים ובכוח.
7. בנוסף, הגם שחלוקת התפקידים בין מבצעים בצוותא
אינה משפיעה על אחריותם הפלילית, עשויה היא להשפיע על מידת עונשיהם. ראו, למשל,
ע"פ 1632/95 משולם ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 534, בע' 556.
בענייננו, החלק שיועד ללוק ולעשור בתכנית להשגת כספו של חלמיש, היה משני לעומת
חלקו של המערער.
8. בנסיבות אלה, ולנוכח הכישלון המוחלט של ההליך
השיקומי שעבר המערער, אין לדעתי מקום להתערב בעונש שגזר עליו בית-המשפט המחוזי.
העבירות שבהן הודה המערער הן חמורות ביותר,
ועל-פי אמות המידה המקובלות, העונש שהוטל עליו אף נוטה לקולא. זאת, גם אם מתחשבים
בנסיבותיו האישיות ובעברו הנקי.
אשר-על-כן, אני מציעה לדחות את הערעור.
ש
ו פ ט ת
השופט ע' ר' זועבי:
אני מסכים לחוות דעתה של חברתי השופטת דורנר,
אף אני סבור שיש לדחות הערעור.
ש ו פ ט
הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור, כאמור בפסק
דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, כ"ג בתשרי תש"ס, (3.10.99).
ש
ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99039410.H06