פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3940/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3940/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 29.3.06, בתיק פח. 868/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' רביד, א' אפעל-גבאי, א' פרקש תאריך הישיבה: כ' באלול התשס"ז (03.09.07) בשם המערער: עו"ד ליבדרו יובל בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. שלושה אישומים יוחסו למערער עת הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב. באחד נטען, כי הוא נשוי לאשתו (להלן: המתלוננת) במשך שלוש שנים עובר להגשתו של כתב האישום (בחודש ספטמבר 2005), להם ילד כבן שנתיים, והמתלוננת היתה אותה עת בהריון בחודש השביעי. על פי גרסת המשיבה, נהג המערער במתלוננת ביד קשה ובאלימות נמשכת, כשאלה היו מלווים באיומים להמיתה. משנולד בנם הפעוט של בני הזוג, וכדרכם של תינוקות בכה בלילות, פרק המערער את זעמו במתלוננת, ולעתים אחז בילד עצמו ואיים להשליכו מבעד לחלון. בעת שהמערער נתקף בזעם, הוא גם נהג לגרום נזק לפריטי רכוש שונים. באישום השני נטען, כי המערער ביצע מעשים מגונים בבנו הקטין, היינו, היה אוחז באבר מינו של הילד, משפשף אותו ומוצץ אותו. האישום השלישי עוסק במעשי אלימות שהפנה המערער כלפי חמותו כאשר זו ביקשה לגונן על בתה ונכדה, וכן נטען כי המערער ביצע בה מעשים מגונים כאשר נגע בישבנה ובחזה. בגין כל אלה הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירות של תקיפת בת-זוג ותקיפת קטין בנסיבות מחמירות, איומים, היזק בזדון, מעשים מגונים בקטין בן משפחה, ומעשים מגונים בכוח. בהמשך, נדון המערער ל-38 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על תנאי בן 8 חודשים, מחציתו במצטבר. בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד חלק מהרשעתו, וכן כנגד העונש שהושת עליו. 2. באשר להכרעת-הדין, נראה כי יש ממש בטענות המערער, וכוונתנו לכך, שבית המשפט המחוזי לא הורה על זיכויו גם מאותם מעשים אשר נמצא כי לא הוכחו על ידי המשיבה, ואלה הם: הכאת הפעוט (סעיף 1(ד) לעובדות האישום הראשון); אחיזה בפעוט וניעורו לאחר שהוא הפיל מכשיר טלפון סלולארי של המערער (סעיף 1(י) לאישום הראשון); הכאת המתלוננת בתאריך 7.8.05 ושבירת שולחן (סעיף 1(טו) לאישום הראשון); והשתוללות המערער בבית חמותו בסוף חודש אוגוסט 2005, תוך כדי תקיפתה וגרימתו של נזק (סעיף 3 לאישום השלישי). נוכח מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי כל אלה לא הוכחו, אנו מחליטים לזכות את המערער מהם. עם זאת, לא ראינו מקום לזכות את המערער מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות של קטין בידי אחראי, הואיל ויסודותיה של עבירה זו מתקיימים בעובדות אחרות שהוכחו (ראו סעיפים 1(א) ו-1(יא) לאישום הראשון). לשאלה אם לזיכוי זה צריכה להיות השפעה על העונש, החלטנו להשיב בשלילה. המערער חטא באלימות קשה ונמשכת כנגד אשתו וחמותו, וגם מעבירות מין הוא לא משך את ידו. מערער זה ראוי היה למאסר שהושת עליו, הן כדי לגמול לו על חומרת מעשיו, והן כדי שהעונש יהווה מסר מרתיע לרבים. הטענה הנוספת שהיתה בפי המערער, התייחסות להפעלתו של המאסר על-תנאי שנגזר לו בתאריך 30.6.04 בפרשה אחרת. גם בטענה זו לא מצאנו ממש, הן מהטעמים שמנה בית המשפט המחוזי בסעיף 5 לגזר דינו, והן נוכח הממצא בדבר תקיפת המערער את חמותו בסביבות חודש ספטמבר 2004 (אישום שלישי, סעיף א(2)), היינו, במהלך "תקופת התנאי". אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בכפוף לאותם תיקונים עליהם הורינו בהכרעת הדין. ניתן היום, כ' באלול התשס"ז (03.09.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06039400_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il