אופק זייבק שיווק מזון בע"מ נ. בנק איגוד לישראל סניף פתח-תקוה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"א 3936/99 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. אופק זייבק שיווק מזון בע"מ 2. עזמי זייבק 3. יצחק מעודה 4. עדי זייבק 5. סודיל חדד 6. לאה אחרק 7. שרה מעודה 8. נתן שוימר 9. עביר זייבק נגד המשיב: בנק איגוד לישראל סניף פתח-תקוה ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה בת.א. 3685/91, מיום 23.5.99, שניתנה ע"י כבוד השופט אברהם קסירר בשם הערערים: עו"ד גדעון היכל פסק דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה ( השופט א' קסירר) מיום 23.5.99. החלטה בה סרב בית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 3685/91. 1. המשיב, בנק, הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת מס' 1 , חברה בבעלות המערערים 2 ו - 3, ונגד המערערים 4-9, שערבו לחובותיהם של מערערים אלה. המערערים הגישו בקשת רשות להתגונן. רשות כאמור ניתנה. ביום 4.11.97 היתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות, בה יישמעו ראיות ההגנה. באותו מועד נתן בית משפט השלום ( השופט א' קסירר) פסק דין לטובת המשיב, לאחר שקבע, כי המערערים לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם - חרף כל ההזדמנויות שניתנו להם. לטענת המערערים מצביעים פרוטוקול הדיון באותו יום, כמו גם פסק הדין עצמו, על עוינותו של בית המשפט למערערים. כך העיר בית המשפט לפרוטוקול על כך ששבא כח המערערים הופיע לדיון ללא עניבה, נזף במערערים על כך שהגישו את תצהיריהם רק ביום הדיון ( וזאת, הגם שלטענת המערערים מנע מהם בית המשפט עצמו מלעשות כן קודם לכן) וקבע בפסק דינו, כי בהתנהגותם של המערערים יש כדי להצביע : "על פגיעה בשלטון החוק, על זלזול בהחלטות שיפוטיות, על חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, על אי התחשבות בזכויות בעל הדין שכנגד להערך כראוי לדיון...בהתנהגות הנתבעים יש גם חוסר התחשבות בוטה בביהמ"ש." עוד טוענים המערערים, כי גם הסכום שפסק בית המשפט לזכות המשיב עולה אף על הסכום שנתבע למעשה. 2. המערערים ערערו על פסק הדין. ביום 12.4.99 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( השופטות ד. פלפל, ע. קפלן-הגלר וש. ברוש) את ערעורם וקבע, כי בית המשפט שגה, בכך שראה במחדלם של המערערים להגיש לבית המשפט עותק סדור של תצהיריהם (שהוגשו קודם לכן) מחדל דיוני ולא מחדל טכני גרידא. לפיכך החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שימשיך בדיון וישמע את עדי ההגנה. 3. עם חידוש הדיון בבית משפט השלום הגישו המערערים בקשה לפסילת שופט. בבקשתם זו טענו, כי נוכח התבטאויותיו הקודמות של בית המשפט, בפרוטוקול ובפסק הדין ונוכח העובדה שבית המשפט קבע כי המשיב הוכיח את תביעתו מתעורר חשש סובייקטיבי ואובייקטיבי כי בית המשפט לוקה במשוא פנים. ביום 23.5.99 דחה בית משפט השלום בקשה זו. בהחלטתו ציטט בית המשפט את פסק הדין שנתן בשעתו וציין: "פסה"ד נכון היה לשעתו וכל עוד לא בוטל. משפסה"ד בוטל על ידי ערכאת ערעור, יתאפשר לנתבעים להגיש ראיותיהם, לאחריהם ישמעו סיכומים והראיות (מכל צד) ישקלו ע"פ דין. לצורך מתן פסה"ד...כפי שמציין התובע ובצדק "החזרת תיק מערכאת ערעור לערכאה ראשונה, תוך הפיכת ההחלטותיה של האחרונה, היא מעשה של יום ביומו ( אם כי יורשה לי להוסיף כי לא כך הוא בבית מדרשינו - א.ק.) אין בתיק זה נסיבות יוצאות דופן המעוררות חשש ממשי למשוא פנים" (סעיף 1 ה' לתגובה). בשים לב לנדרש עפ"י סעיף 77א (א) לחוק ולפסיקה הנוגעת לכך (בין ההיתר ע"פ 5756/95, עפ" 5/82, בג"ץ 2148/94) לא מצאתי בטענות המבקשים משום אפשרות לקיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". 4. מונח בפני ערעור על החלטה זו.בערעורם טוענים המערערים, כי "בית המשפט בהחלטותיו גילה לפחות שמץ נטייה לטובת המשיב" וכי קבע דעה שלילית ונחרצת באשר לנתבעים. בנסיבות אלו קיימים, לשיטת המערערים, חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, כמו גם פגיעה במראית פני הצדק. 5. דין הערעור להידחות. אכן, דבר שבשגרה הוא שבית משפט שדן והכריע בהליך נדרש בשנית לאותו הליך, בין מחמת זאת שערכאת ערעור נדרשה אף היא להליך והחזירה את הדיון בו לערכאה ראשונה ובין בנסיבות אחרות (ראו: ע"א 1860/97 מרבק נ' אלי מזרחי, (טרם פורסם)). בית משפט השלום אכן חיווה דעה נחרצת אודות מה שראה כמחדליהם הדיוניים של המערערים. עם זאת לא הביע כל עמדה של ממש לעצם ההליך, אלא פסק בהסתמך על כתב התביעה שבפניו - כתב תביעה שמולו לא הובאו טענות המערערים. משנדרשה ערכאת הערעור לפסק דינו ומשהושב הדיון לבית משפט השלום, בהתאם לקביעות בית המשפט המחוזי, אין סיבה להניח, בהיעדר ראייה לסתור, ובהתחשב בהצהרתו של בית המשפט עצמו, כי בית המשפט יימנע מלדון באופן ענייני בהליך שבפניו. בעניין דומה פסקתי: "הלכה פסוקה היא ש"החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואינה פוסלת את השופט, כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת" (ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הדרום, פ"ד מא(1) 660 )... חזקה על בית המשפט, ובית המשפט אף מעיד על עצמו, כי ישקול את הראיות שבפניו לגופן ולא ינעל את דעתו מפני שינוי או שיקול מחדש (וראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573, 605 ... בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי הוא מודע לרגישות ההליך וכי דעתו פתוחה לשמיעת ראיות נוספות ועדויות נוספות. המערערת לא הצביעה על ראייה אובייקטיבית הסותרת קביעות אלו, ולפיכך לא הובאה בפני עילה לקבלת ערעורה." (ע"א 2296/97 - נינה פזילוב נ' אמנון פזילוב , לא פורסם) דברים אלה יפים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו. הערעור נדחה איפוא. ניתן היום, י"ב באב התשנ"ט (25.7.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99039360.A01/דז/