פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3936/06

ליאוניד ברויטמן נ. בית הדין האזורי לעבודה נצרת

העותר ביקש לבטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה ששלל ממנו פיצויי פיטורין עקב מעורבותו בניסיון גניבה מהמעסיק.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 25/07/2006 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3936/06 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פיצויי פיטורין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לבטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה ששלל ממנו פיצויי פיטורין עקב מעורבותו בניסיון גניבה מהמעסיק.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3936/06

ליאוניד ברויטמן נ. בית הדין האזורי לעבודה נצרת

העותר ביקש לבטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה ששלל ממנו פיצויי פיטורין עקב מעורבותו בניסיון גניבה מהמעסיק.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר, שומר לשעבר בחברת השמירה, פוטר לאחר שנתפס בנסיבות מחשידות של ניסיון גניבה ממפעל בו עבד. בהליך פלילי נגדו, העותר חזר בו מכפירתו אך לא הורשע, אלא חויב בערבות בלבד. בעקבות זאת, המעסיקה סירבה לשלם לו פיצויי פיטורין ושכר עבודה לתקופה מסוימת. בתי הדין לעבודה (האזורי והארצי) דחו את תביעותיו של העותר, בקובעם כי הוכחה מעורבותו בניסיון הגניבה וכי הוא אינו זכאי לפיצויים. העותר עתר לבג"ץ בטענה לפגמים בהליך. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, תוך הדגשה כי הוא אינו מתערב בפסיקות בתי הדין לעבודה אלא במקרים חריגים של טעות משפטית מהותית, דבר שלא התקיים במקרה זה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • ליאוניד ברויטמן

נתבעים

  • בית הדין האזורי לעבודה נצרת
  • בית הדין הארצי לעבודה
  • חברת השמירה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטות בתי הדין לעבודה נשענו על הודאת העותר שלא הייתה ולא נבראה.
  • בתי הדין לא הפעילו מבחן שיפוטי ראוי לרמת ההוכחה הנדרשת.
  • הסתמכות שגויה על פרוטוקול הדיונים מההליך הפלילי כעדות שמיעה בניגוד להתנגדות העותר.
טיעוני ההגנה
  • אין מקום להתערבות בג"ץ בפסיקת בתי הדין לעבודה.
  • החלטות בתי הדין התבססו על הראיות והעדויות שנשמעו בפניהם ולא רק על הודאת העותר.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר היה מעורב בניסיון גניבה מהמפעל.
  • האם העותר זכאי לפיצויי פיטורין ושכר עבודה לתקופה הרלוונטית.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • פרוטוקול ההליך הפלילי (ת.פ 6909/99)
  • עדויות שנשמעו בפני בית הדין האזורי לעבודה

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף בשל אי התערבות בג"ץ בפסיקות בתי הדין לעבודה ללא טעות משפטית מהותית.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"ע 171/05
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • פיצויי פיטורין
  • דיני עבודה
  • בג"ץ
  • סופיות הדיון

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 3936/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3936/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: ליאוניד ברויטמן נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין האזורי לעבודה נצרת 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. חברת השמירה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יהושע רובין בשם המשיבה 3: עו"ד שלמה בכור פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר לבטל את פסק-הדין בע"ע 171/05, לפיו הותיר בית-הדין הארצי לעבודה על כנו את פסיקת בית-הדין האזורי לעבודה בנצרת בע"ב 2361/02. כן עותר העותר לפיצויי פיטורין מאת המשיבה 3 (להלן: המשיבה) וכן שכר עבודה עבור החודשים יוני, יולי ואוגוסט בשנת 1999. העותר עבד כשומר אצל המשיבה במפעל "עלית" בנצרת בין השנים 1994-1999. לאחר שנגנבו סחורות מהמפעל לאורך תקופה, נתפס העותר בתאריך 12.6.1999 על-ידי קצין הביטחון של המפעל וחוקרים פרטיים, לאחר שהגיע מוקדם יותר מהשעה בה היה אמור להגיע, השאיר את המקום ללא שמירה, הפסיק או שיבש ככל הנראה את פעולת המצלמה שפעלה במקום והכניס למפעל עובד אחר בשם סאלח ואת רכבו, על אף שלא היה מורשה לעשות כן. בנוסף, החזיק העותר כרטיס מגנטי לכניסה למפעל ללא היתר, אשר היה שייך לעובד אשר פרש לגמלאות. בגין כל אלו הוגש כנגד העותר כתב אישום בבית-משפט השלום בנצרת (ת.פ 6909/99), המייחס לו עבירה של ניסיון לגניבה. על רקע זה, הופסקה עבודתו של העותר על-ידי המשיבה, בתאריך 18.8.1999, כאשר המשיבה הודיעה לעותר, כי במידה ויזוכה יוכל לחזור לעבודתו או לקבל פיצויי פיטורין, אולם אם יימצא אשם תישלל ממנו הזכות לפיצויים, על-פי הקבוע בהסכם העבודה הקיבוצי בענף השמירה מיום 12.7.1972 ולאור סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963, הקובעים, כי עובד שגנב, מעל בתפקידו או באמון המעביד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין. העותר כפר תחילה בהאשמות נגדו, אולם לאחר שמיעת עדי התביעה, חזר בו מכפירתו במסגרת הסדר דיוני. עקב כך החליט בית-המשפט ביום 4.6.2002, שלא להרשיע את העותר, וחייבו בחתימה על ערבות עצמית בסך 2,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה מסוג דומה במשך שנה. בעקבות סיום ההליך הפלילי כפי שהסתיים, המשיבה לא שילמה לעותר את פיצויי הפיטורין וכן שכר עבודה בשלושת החודשים יוני עד אוגוסט בשנת 1999. לפיכך, הגיש העותר תביעה כנגד המשיבה למשיב 1, הוא בית-הדין האזורי לעבודה בנצרת (ע"ב 2361/02). המשיבה מצידה, הגישה תביעה שכנגד, בדרישה לקבלת פיצויים מהעותר על נזקים שונים שנגרמו לה בתהליך חקירת גניבת הסחורות. בית-הדין האזורי לעבודה דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. בהתייחסו לתביעת העותר, קבע בית-הדין, כי איננו רואה במתואר בכתב האישום, אשר העותר חזר מכפירה בו, ראיות לכאורה לפי סעיף 42א' לפקודת הראיות, שכן פסק-הדין בעניין העותר אינו פסק-דין מרשיע ואף אינו פסק-דין אשר קבע ממצאים ומסקנות מרשיעים. יחד עם זאת, קבע בית-הדין, כי יש מקום לבחון שוב את העובדות המתוארות בכתב האישום במשפט האזרחי, כך שחובת ההוכחה לקיום העובדות הפוטרות את המעביד מתשלום פיצויי פיטורין מוטלת על המעביד, תוך הסתמכות על העדויות אשר נשמעו בהליך הפלילי ותוך אימוץ רמת הוכחה שהינה רמת ביניים בין המשפט האזרחי והמשפט הפלילי. קביעות אלו עוגנו בדין ובפסיקה על-ידי בית-הדין. ביישמו את הכרעתו במקרה שלפניו ולאחר קבלת פרוטוקול ההליך הפלילי ושמיעת עדויות נוספות, קבע בית-הדין, כי לצורך עניין פיצויי פיטורין הוכחה במידה מספקת מעורבותו של העותר בניסיון לגניבת הסחורה ועל-כן אין המשיבה חייבת בתשלום פיצויים אלו לעותר. באשר לשכר העבודה, קבע בית-הדין, כי מכיוון שעם הגשת כתב-האישום הפסיק העותר בפועל את עבודתו, בחלק מהזמן היה עצור ולא נדרש כלל על-ידי המשיבה לעבוד, אין כל מקום להעניק לו בגין תקופה זו שכר עבודה, המהווה תמורה בעד עבודה בפועל או בעד העמדת העובד את עצמו לרשות המשיבה. על פסיקתו זו של בית-הדין האזורי, ערער העותר למשיב 2, הוא בית-הדין הארצי לעבודה. ביום 4.4.2006 קבע בית-הדין הארצי, כי אין להתערב בהכרעתו של בית-הדין האזורי, אשר עוגנה היטב בחומר הראיות שהונח בפניו. בנסיבות המדוברות, בהן אמנם לא הורשע העותר בפלילים, אך אכן חזר בו מכפירתו בעובדות כתב האישום, קבע בית-הדין הארצי, כי אין לראות בעותר כמי שזוכה מכל אשמה, כנטען על-ידו. מכאן העתירה שבפנינו, במסגרתה טוען בא-כוח העותר, כי בהחלטות המשיבים 1 ו-2 נפלו ליקויים חמורים, שכן הן מסתמכות על הודאתו של העותר, אשר למעשה, לא הודה כלל בעובדות כתב האישום. בנוסף, טוען בא-כוח העותר, כי משיבים 1 ו-2 לא הפעילו את המבחן השיפוטי הראוי באשר לרמת ההוכחה הנדרשת והסתמכו בטעות על פרוטוקול הדיונים בהליך הפלילי, המהווה, לטענתו, עדות שמיעה וזאת על-אף התנגדותו של בא-כוח העותר להגשת פרוטוקול זה. פגמים אלו בהחלטות המשיבים 1 ו-2 מקימים,לטענת בא-כוח העותר, חשיבות משפטית ציבורית וכללית המצדיקה התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק. מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי אין בית-המשפט הגבוה לצדק צריך להתערב בפסיקתו של בית-הדין לעבודה במקרים כגון אלו. כן טוען הוא, כי בהחלטות בתי-הדין לא נפל כל פגם וכי למעשה, להודאתו של העותר היה משקל מועט יחסית בהחלטתם, שהתבססה על הראיות עצמן, אשר עמדו בהליך הפלילי ועל העדויות שנשמעו בפני בית-הדין. דין העתירה להידחות על הסף. מן המפורסמות היא, כי אין בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, מתערב בפסיקותיו של בית-הדין הארצי לעבודה. סיבת הדבר טמונה, כידוע, בשיקולים של מומחיות מקצועית, של כיבוד חלוקת הערכאות ושל הרצון בשמירת היעילות המשפטית וסופיות ההליכים (ראו למשל בג"ץ 403/71 מוסה סלים אלכורדי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כו(2) 66, בג"ץ 410/76 גיא חרות נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא(3) 124). התנאים בהם אכן בית-משפט יפעיל את סמכותו הנתונה לו ויתערב בפסיקת בית-הדין לעבודה פורטו בבג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נז(6) 810: "כידוע, על-מנת להתערב בפסק-דין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין הנתון מכוח החוק לסמכותו הייחודית, צריך בית-המשפט הגבוה לצדק להשתכנע כי נפלה בפסק-הדין טעות משפטית מהותית, וכן כי הצדק מחייב את ההתערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה (להלן – פרשת חטיב [1]), בעמ' 693)." בעתירה שבפנינו לא הועלו שאלות משפטיות מהותיות, שכן בית-הדין האזורי לעבודה דן בשאלה עובדתית מצומצמת והכריע בה על-פי הדרכים המקובלות להוכחת עובדות בבית-הדין, הכוללות, בין היתר, שמיעת עדותו של העותר עצמו והכרעה במהימנותה. לא שוכנעתי, כי נפל פגם כלשהו בהחלטת בית-הדין האזורי, בוודאי לא פגם הפוגע פגיעה חמורה בצדק. במסכת עניינים זו ובשל דחייתה של העתירה על הסף, לא מצאנו מקום להתייחס למחלוקת העקרונית בין הצדדים, בשאלה האם במקרה כגון זה שלפנינו, בו ניתן פסק-דין שאיננו מרשיע ואינו מקים ממצאים מרשיעים, ניתן להשתמש בעובדות כתב האישום לפי סעיף 42א' לפקודת הראיות. בית-הדין אמר את דברו בעניין זה וכאמור, בדבריו לא נפלה כל טעות משפטית מהותית, המחייבת את התערבותנו. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ט בתמוז תשס"ו (25.7.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06039360_H02.doc את מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il