פלוני נ. השר לבטחון פנים מר גלעד ארדן

פסק-דין בתיק בג"ץ 3934/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3934/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. השר לבטחון פנים מר גלעד ארדן 2. מפכ"ל המשטרה מר רוני אלשיך 3. מדינת ישראל - המשרד לבטחון הפנים 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 3-1: עו"ד פנחס גורט בשם המשיב 4: עו"ד ניב יעקב פסק-דין השופט י' עמית: 1. העותר, המייצג את עצמו, הוא נכה צה"ל שנפצע במלחמת יום הכיפורים וסובל מתסמונת פוסט-טראומטית. המשיב 4 (להלן: המשיב) הוא פסיכיאטר שטיפל בעותר, עד אשר פרץ סכסוך בין השניים. ביום 23.1.2013 הגיש העותר תלונה במשטרה נגד המשיב בגין סחיטה באיומים. לאחר בדיקה, החליטה המשטרה כי אין הצדקה להמשך החקירה. ביום 28.11.2016 הגיש העותר תלונה שנייה נגד המשיב, בטענה שהלה איים עליו בטלפון. גם הפעם הוחלט, לאחר בחינת הנסיבות, לסגור את תיק החקירה מחוסר עניין לציבור. ביום 5.2.2017 הגיש העותר תלונה שלישית למשטרה, בטענה כי המשיב העיד עדות שקר בהליך אזרחי שהתנהל ביניהם. גם תלונה זו נבחנה, והוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה פלילית. ביום 21.2.2017 הגיש העותר ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה בגין התלונה הראשונה. 2. ביום 14.5.2017 הוגשה העתירה שבפנינו, שבגדרה התבקשנו להורות למשטרת ישראל לחדש את החקירה בשלושת התלונות. לטענת העותר, עד למועד הגשת העתירה לא התקבלה החלטה בערר, המשטרה אינה מטפלת כראוי בתלונותיו, והוא "חש כדון קישוט הנלחם בטחנות רוח". ביום 5.6.2017 התקבלה החלטה לדחות את הערר שהגיש העותר על הפסקת החקירה בתלונה הראשונה. ביום 11.6.2017 הוגשה מטעם העותר הודעה, ובה נאמר כי משרד הבריאות החליט לנקוט אמצעים משמעתיים נגד המשיב, בגין ניהול מערכת יחסים עסקית עם העותר במקביל למערכת היחסים הרפואית, על אף שהמשיב פעל בתום לב. הודעת העותר הוגשה ככל הנראה בהמשך לעתירתו כנגד משרד הבריאות, עתירה בה ניתן פסק דין בבית משפט זה ביום 27.4.2017 (בג"ץ 9167/16). 3. המשיב ביקש לדחות את העתירה, בהיותה עתירה טורדנית שבגדרה מנסה העותר להפעיל עליו לחץ כלכלי, לאחר שהעותר "עקץ" אותו בתרמית לפני למעלה מעשר שנים. כן נטען כי התלונות שהוגשו למשטרה הן חסרות שחר וקשורות בטבורן להליך האזרחי שבמסגרתו התקבלה תביעתו הכספית של המשיב נגד העותר, בגין אותה תרמית נטענת, והעותר ורעייתו חוייבו לשלם לו כ-1.4 מליון ₪ (ת"א (שלום ת"א) 4424-11-12 קוגן נ' פלונים (11.1.2017)). עוד טען המשיב כי מדובר באירועים שהחלו עוד בשנת 2002, והשיהוי בהגשת התלונות, מדבר בעד עצמו, ומעיד על כך שאלו הוגשו על מנת ללחוץ עליו לחזור בו מתביעתו. גם המשיבים 3-1 סבורים כי יש לדחות את העתירה על הסף, בהיותה עתירה מוקדמת ומכיוון שהעותר לא מיצה את ההליכים המינהליים טרם הגשתה. הודגש בנוסף, כי לאחר הגשת העתירה ניתנה החלטה בערר על סגירת התלונה הראשונה, ובמסגרתה ניתנה התייחסות גם לשתי התלונות הנוספות. לשיטתם של המשיבים 3-1 יש לדחות את העתירה גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטותיהן של רשויות התביעה. העותר הגיש תגובה שבה נטען, בין היתר, כי המדינה "מעודדת רשעים לפגוע בחלשים", כי בא כוח המדינה טוען טענות שקריות וכי "נציג המדינה יחד עם כל הגופים העוסקים בבג"ץ זה לככב בסרט 'גוף השקרים' ואף לזכות באוסקר". 4. דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, לאחר הגשת העתירה, ניתנה החלטה מנומקת בערר. בכך ניתן מענה לטענתו העיקרית של העותר בעניין התלונה הראשונה, וחל גם שינוי מהותי בתשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירה. אשר לטענותיו של העותר ביחס לתלונות הנוספות, צודקים המשיבים 3-1 כי העותר לא מיצה הליכים בפני הרשות הרלוונטית ולא הגיש ערר על ההחלטות, ועל כן אין מקום להידרש לטענותיו במסגרת עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 8615/15 סגל נ' מדינת ישראל (17.12.2015); בג"ץ 7826/16 פלוני נ' רשות המיסים לישראל (11.1.2017); בג"ץ 7014/16 חדד נ' היועץ המשפטי לממשלה (7.6.2017)). יובהר כי במכתבים שנשלחו לעותר צויינה במפורש האפשרות להגיש ערר על ההחלטות, לפי סעיפים 65-64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכאמור, העותר אף נהג כך ביחס להחלטה הראשונה. למעלה מן הצורך ייאמר, כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטותיהן של רשויות התביעה בעניין ניהול חקירה פלילית או העמדה לדין, למעט במקרים חריגים שבהם הוכח חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי (בג"ץ 2855/17 אלון נ' פרקליטות המדינה (16.7.2017); בג"ץ 353/17 וינברג נ' משטרת ישראל (6.7.2017); בג"ץ 6410/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, בפסקאות 71-67 (4.2.2015)), ולא השתכנעתי כי המקרה הנוכחי קרוב להיכנס בגדרם של אותם מקרים נדירים. אדרבה, נראה כי ברקע התלונות עומדת התביעה האזרחית שהגיש המשיב כנגד העותר בגין מערכת היחסים הכספית שהתנהלה ביניהם. 5. אשר על כן, העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. בשים לב למועד שבו התקבלה ההחלטה בערר, לא ייעשה צו להוצאות לטובת המשיבים 3-1. ניתן היום, ‏א' באב התשע"ז (‏24.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17039340_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il