פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 3934/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3934/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה באשדוד מיום 25.5.2015 בתמ"ש 22392-04-13 ובתמ"ש 15824-05-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' גיא תשובת המשיב מיום 21.6.2015 בשם המערערת: עו"ד לילך זריהן בשם המשיב: עו"ד אושרית זריבי; עו"ד שרון חזות פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (השופטת ע' גיא), מיום 25.5.2015 בתמ"ש 22392-04-13 ובתמ"ש 15824-05-13, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בעניינה. 1. בין בעלי הדין, בני זוג לשעבר שלהם ילדה קטינה, התנהלו ארבעה הליכים במאוחד: שתי תביעות רכושיות, תביעה למזונות וכן תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיב להיכנס לדירה שהייתה בבעלות הצדדים (להלן: התביעה למתן צו מניעה קבוע, ויחד: ארבע התובענות). 2. ארבע התובענות התנהלו במאוחד בפני סגנית הנשיא, השופטת ש' גולן ז"ל. לנוכח פטירתה של השופטת ש' גולן בטרם מתן ההכרעה, הועברו התובענות לעיונה של השופטת ע' גיא. השופטת ע' גיא נתנה ביום 8.1.2015 פסק דין במאוחד בארבע התובענות (להלן: פסק הדין המאוחד). פסק הדין המאוחד ניתן מבלי שהשופטת ע' גיא שמעה ראיות, מאחר שאלו כבר נשמעו על ידי השופטת ש' גולן ז"ל (לעניין סמכותה של השופטת ע' גיא לעשות כן ראו: תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה בפרוטוקול הדיון או שצורפה אליו כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו"). במסגרת פסק הדין המאוחד, דחתה השופטת ע' גיא את תובענת המערערת למתן צו מניעה קבוע. בתוך כך, דחתה השופטת ע' גיא את טענת המערערת שלפיה ביום 9.5.2011 נהג המשיב באלימות קשה כלפיה (להלן: אירוע האלימות מיום 9.5.2011). 3. עוד בטרם ניתן פסק הדין המאוחד, הגישו בעלי הדין תביעות נזיקין הדדיות (להלן: תביעות הנזיקין). תביעות הנזיקין הוגשו בעקבות אירוע האלימות מיום 9.5.2011, אשר נדון כאמור גם במסגרת פסק הדין המאוחד. תביעות הנזיקין מתנהלות אף הן בפני השופטת ע' גיא, והן קבועות לישיבת קדם משפט ליום 22.10.2015. 4. המערערת הגישה בקשה לפסול את השופטת ע' גיא מלהכריע בתביעות הנזיקין משום שהיא כבר הכריעה בתביעתה למתן צו מניעה קבוע. המערערת טענה כי קם חשש ממשי למשוא פנים שכן בית המשפט נתן כבר דעתו בעניין אירוע האלימות מיום 9.5.2011, העומד בלב תביעות הנזיקין התלויות ועומדות. משכך, טענה המערערת, תיפגע זכותה לקיום הליך הוגן וכן תיפגע אפשרותה להוכיח את טענותיה בהליך העיקרי. המשיב טען מצדו כי יש לדחות את בקשת הפסלות (בשתי תגובות שונות שהגיש על ידי באי-כוח שונים). 5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות נובעת בעיקרה מחוסר שביעות רצון של המערערת מפסק הדין המאוחד שנתן בית המשפט בארבע התובענות (לרבות בתביעה למתן צו מניעה קבוע). בית המשפט קבע כי פסק הדין המאוחד ניתן על ידו לאחר עיון מעמיק בכתבי הטענות, בפרוטוקולים, בראיות ובסיכומים, וכי הדרך להשיג על פסק הדין היא באמצעות פניה לערכאת הערעור, כפי שאכן עשתה המערערת בפועל. בית המשפט ציין כי לאחר פטירת השופטת ש' גולן ז"ל נשלחה החלטה לצדדים שלפיה בהעדר הודעה אחרת יראו אותם כמסכימים למתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק. משלא הוגשה כל הודעה כאמור, ניתן פסק הדין על סמך החומר שהיה מצוי בתיק. בית המשפט הוסיף כי אין בעובדה שלא שמע את הראיות בתיק כדי להצדיק את פסילתו. 6. אף ביתר הטענות שהעלתה המערערת לא מצא בית המשפט ממש. בין היתר, קבע בית המשפט כי חובתו הייתה ליתן פסק דין בתביעה למתן צו מניעה קבוע, שאירוע האלימות הנטען עמד במרכזה, וזאת על אף שכבר היו תלויות ועומדות בפניו תביעות הנזיקין. בית המשפט קבע עוד כי דעתו אינה נעולה, וכי אין בעובדה שקבע ממצאים בפסק הדין כדי לסתום את הגולל על תביעות הנזיקין שלפניו, אף שאפשר שממצאים אלה ישליכו על הדיון בהן. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי אין עילה לפסילתו, בוודאי בשים לב לכך שמדובר בבית משפט לענייני משפחה. הבקשה נדחתה והמערערת חויבה בהוצאות בסך של 1,500 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 7. לטענת המערערת, לא היה מקום כי בית המשפט יכריע בנוגע לאירוע האלימות במסגרת פסק הדין בתביעה למתן צו מניעה קבוע, ביודעו כי מתנהלות לפניו תביעות נזיקין הדדיות שהגישו בעלי הדין. יתרה מכך, לטענתה, כלל לא היה מקום להכריע בתביעה למתן צו מניעה קבוע, שכן בנסיבות העניין בהן ניתן צו מניעה זמני ודירת המגורים הועמדה למכירה כבר לא היה צורך בהכרעה בשאלה אם להוציא צו מניעה קבוע. המערערת טוענת כי בפסק הדין קבע בית המשפט קביעות נחרצות וחד משמעיות בנוגע לאירוע האלימות מיום 9.5.2011, העומד במוקד תביעות הנזיקין התלויות והעומדות. המערערת אף מלינה על כך שבית המשפט קבע קביעות אלה ללא שמיעת ראיות וללא התרשמות מהעדויות. המערערת מציינת כי אכן הגישה ערעור על פסק הדין המאוחד. ואולם, לטענתה, קיים טעם לפגם בהתייחסות בית המשפט לאירוע האלימות מיום 9.5.2011, אשר יש בו כדי להשפיע על ההכרעה בתביעות הנזיקין התלויות ועומדות לפניו, בגדרן תידון מסכת עובדות זהה. המערערת מזכירה כי המבחן של חשש ממשי ממשוא פנים הוא מבחן אובייקטיבי, ולדעתה, קם בעניינה חשש ממשי למשוא פנים. לטענת המערערת, הרציונל של "שופט אחד למשפחה אחת" אינו תקף במקרה דנן, שכן בעקבות פטירת השופטת ש' גולן ז"ל התיק עבר ידיים רבות. לכן, לדעתה, העברתן של תביעות הנזיקין לידי שופט אחר לא תגרום נזק ואף תוביל לאיזון בכך שתימנע אפשרות ממשית לדעה קדומה. 8. דין הערעור להידחות. למקרא הערעור נוצר הרושם כי המערערת אכן אינה שבעת רצון מהכרעתו של בית המשפט בתביעתה למתן צו מניעה קבוע, שניתנה כאמור במסגרת פסק הדין המאוחד. ואולם, כידוע, לא די בכך על-מנת להורות על פסילתו של המותב היושב לדין. הלכה פסוקה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן במסגרת הליך ערעור "רגיל", ולא במסגרת הליכי פסלות (השוו: ע"א 1614/15 פלוני נ' פלוני (16.3.2015)). אף אין בעובדה שבית המשפט פסק בעבר בעניינם של בעלי הדין, לרבות בנוגע לתביעה למתן צו מניעה קבוע, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים נגד המערערת. כפי שנפסק בעבר, העובדה שאותו שופט דן בעבר בהליך דומה אין בה כדי לשמש עילה לפסילת השופט (למשל, ע"א 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ' חוה (16.11.2014)). כידוע, אף הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש. אלא, יש להראות כי בהליך הנוכחי השופט אינו פתוח לשכנוע (השוו: ע"א 4555/15 פלוני נ' פלוני (3.8.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-177 (2006)). בענייננו, המערערת לא עמדה בנטל זה. מעבר לכך, ראוי לציין כי השופטת ע' גיא ציינה בהחלטתה בבקשת הפסלות כי דעתה אינה נעולה, וכי אין בעובדה שנקבעו ממצאים בהליכים קודמים להכריע בתיקים התלויים ועומדים עתה לפניה, שעניינם בהליכים שונים מסוגם, קרי, בתביעות נזיקין. כן יש להתחשב בכך שבמקרה שלפנינו מדובר בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, שבו קיים הנוהל של "שופט אחד למשפחה אחת". לפי נוהל זה, מכלול הסכסוכים של אותה משפחה יידון לפני אותו שופט באותה ערכאה, באופן שיקנה לשופט אפשרות להכריע בשאלות שבמחלוקת מתוך ראיה כוללת (השוו: ע"א 8608/13 פלונית נ' פלוני (2.2.2014)). לא אקבע מסמרות בשאלה האם מדובר בפלוגתאות פסוקות בין בעלי הדין המקימות מעשה בית דין. 9. אכן, אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי קביעות בית המשפט בפסק הדין מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה הוא סובייקטיבי גרידא, אשר אינו מקים עילת פסלות. יש לזכור בהקשר זה כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, וכי בהיעדרו של חשש ממשי למשוא פנים פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015). כאמור, משלא קם חשש ממשי למשוא פנים בעניינה של המערערת, דין הערעור להידחות וכך אני מורה. הערעור נדחה. חרף הגש תשובה אין צו להוצאות. ניתן ביום, ‏ל' בתשרי התשע"ו (‏13.10.2015). תוקן היום, ח' בחשון התשע"ו (21.10.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15039340_C04.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il