יעקב פרץ נ. פרקליטות המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3933/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3933/14 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: יעקב פרץ נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. פרקליטות מחוז תל אביב 3. רשות המיסים 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ד' ברזילי; עו"ד צ' אמיר עו"ד ח' לוי; עו"ד ע' רחמני בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להורות למשיבים לבטל את הסכם עד המדינה שנחתם עם מר יוחאי יעיש; נעיר כבר כעת, כי העותר לא צירף את מר יעיש כצד לעתירה זו. ב. מר יעיש חתם על שני הסכמי עד מדינה הרלבנטיים לענייננו: הראשון, ביום 16.1.11, עניינו עבירות שוחד שבוצעו לכאורה על-ידי מר דוד ואנונו (ההסכם הראשון). השני, ביום 7.3.12, עניינו עבירות שבוצעו לכאורה על-ידי העותר (ההסכם השני). על פי סעיף 4 להסכם הראשון, תמורת הסכמתו של מר יעיש נגנזו כל תיקי החקירה בעבירות המס נגדו ונגד ואשתו, אך הוא התחייב לשלם את מלוא תשלום המס למדינה. על פי סעיף 4 להסכם השני, תמורת הסכמתו של מר יעיש להסכם זה ולאחר שכבר נגנזו תיקי החקירה בעבירות המס כאמור, קיבל מר יעיש הטבות שונות לעניין הסדרת תשלום המס (הסרת עיקולים תמורת קבלת מקדמה ממר יעיש, פריסת תשלומים ועוד). ג. נגד העותר, זמר במקצועו, הוגש ביום 20.11.13 כתב אישום המייחס לו עשרות עבירות מס שונות ובנוסף עבירת איומים. מר יעיש, אשר שימש כאמרגנו של העותר וכמנהל עסקיו שנים רבות, משמש כאמור כעד מדינה במשפטו של העותר המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 38206-11-13). ד. על פי הנטען בעתירה זו שהוגשה ביום 3.6.14, הסכם עד המדינה השני נחתם בחוסר סמכות, שכן הוא נוגד את הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לעניין הסכם עד מדינה: ראשית, בניגוד לסעיף 5 להנחיות, ואף שמר יעיש הוא המבצע העיקרי של העבירות המיוחסות לעותר, המשיבה 2 לא נועצה בפרקליט המדינה בטרם חתימה על ההסכם. שנית, בניגוד לסעיף 4(א) להנחיות, המשיבה 2 נמנעה מחיוב מר יעיש למסור לה את כל המידע שברשותו לעניין החשדות המיוחסות לעותר. עוד נטען, כי מר יעיש שיקר בחקירותיו במשטרה ובדה ראיות על מנת להיחלץ מהעמדה לדין פלילי, ועל כן לא היה מקום לחתום עמו הסכם עד מדינה, אלא להעמידו לדין בגין ביצוע עבירות מס. ה. ביום 25.6.14 התקבלה תגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה. על פי הנטען, יש לדחות עתירה זו על הסף מן הטעמים הבאים: ראשית, נוכח העובדה כי העותר לא צירף את מר יעיש כצד לעתירה זו, חרף ההשלכות שיכולות להיות לקבלת העתירה על מר יעיש עצמו. שנית, נוכח קיומו של סעד חלופי והוא בית משפט השלום בו מתנהל ההליך העיקרי נגד העותר. שלישית, שיקול הדעת המסור לתביעה הכללית הוא רחב, ועל כן בית משפט זה יתערב בהחלטותיה אך בהינתן נסיבות חריגות אשר אינן מתקיימות בענייננו. לגופה של העתירה צוין, כי נוכח קיומו של ההסכם הראשון, מעיקרא לא יכלה המדינה להעמיד את מר יעיש לדין בגין עבירות מס שכן תיקי החקירה נגדו נגנזו; על כן, לא היה צורך בהסכמת פרקליט המדינה להסכם השני, ולכן גם טענתו של העותר לפיה מר יעיש שיקר בהודעותיו במשטרה על מנת לחלץ עצמו מהעמדה לדין פלילי, שגויה. ו. ביום 29.6.14 נתבקש העותר להודיע האם נוכח האמור בתגובת המשיבים הוא עודו עומד על עתירתו. ביום 3.7.14 הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו, שכן לשיטתו אין בתגובת המשיבים כדי לענות על הטענות שהעלה. ז. לאחר עיון בעתירה על נספחיה וכן בתגובת המשיבים, סבורני כי יש לקבל את עמדת המשיבים ולא להיעתר לעתירה. ראשית, העותר לא צירף את מר יעיש לעתירה זו חרף ההשפעה הפוטנציאלית שיכולה להיות לקבלת העתירה על האחרון – כאמור, סעיף 4 להסכם השני קובע כי תמורת שיתוף הפעולה מר יעיש יקבל הטבות שונות הנוגעות לפריסת תשלום המס, וסביר להניח כי אילו התקבלה העתירה וההסכם היה מבוטל, הטבה זו הייתה נשללת ממנו. על כן, מר יעיש הוא משיב רלבנטי עד מאוד לעתירה וככזה, אי צירופו לעתירה הוא טעם לכשעצמו לדחייתה על הסף (בג"צ 571/09 אבני נ' פרקליטות המדינה (2009)). בעיני נקודה זו רבת משמעות. ח. שנית, כפי שציינו המשיבים, המקום ההולם את בירור הטענות שהעלה העותר נגד ההסכם השני הוא בית משפט השלום בו מתנהל ההליך הפלילי. ודוק, סבורני כי אין להלום את טענות העותר לפיהן ענייננו בטענות מינהליות כנגד עצם חתימת הסדר הטיעון, במובחן מטענות עובדתיות, ועל כן מקומן להישמע בבית משפט זה (פסקה 15 לעתירה). כך, שכן ניכר כי מרבית טענותיו של העותר לעניין זה, לרבות היות מר יעיש המבצע העיקרי של העבירה וכן היות הודעותיו במשטרה שקריות, הן כאלה המצריכות בירור עובדתי שמקומו בבית משפט השלום במסגרת ההליך העיקרי. בית משפט השלום מצויד בכל הכלים הרלבנטיים, וטענות העותר שמורות ויכולות להישמע בפניו. ט. אוסיף מעבר להכרח, כי שאלתי עצמי מדוע הוגשה העתירה בראשית יוני 2014 שעה שכתב האישום נגד העותר הוגש כבר ב-20.11.13, אך אין צורך להידרש לכך נוכח ההכרעה לגופה. י. איננו נעתרים איפוא לעתירה. העותר ישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשע"ד (‏6.7.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14039330_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il