פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
רע"ב 3931/00
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקש: מוסא מוסטפא
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.4.00 בעע"א 678/00, שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים ח' גלפז ונ' ממן
תאריך הישיבה: י' בתמוז תש"ס (13.7.2000)
בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל
בשם המשיבה: עו"ד ענר הלמן
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
המבקש מרצה עונשי מאסר שהוטלו עליו על-פי שני כתבי-אישום נפרדים בעבירות כליאה, סחיטה בכוח, וחטיפה לשם כליאה.
בשל מעשים אלה, על המבקש לרצות כחמש שנות מאסר, והוא אמור להשתחרר, לאחר ריצוי מלא של עונשו, בחודש נובמבר 2001. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו לניכוי שליש מעונשו, וזאת בשל מסוכנותו. עתירתו של המבקש לבית-המשפט המחוזי כנגד החלטת ועדת השחרורים נדחתה.
מכאן בקשת הרשות לערער שבפנינו.
לא ראינו עילה להיעתר לבקשה. הן לוועדת השחרורים והן לבית-המשפט המחוזי היתה עילה מספקת לקביעת מסוכנותו של המבקש, ובין היתר על-יסוד חוות-הדעת של שירות-הבטחון שבה עיינו, המצביעה על מסוכנותו. ועיקר הוא, שהעבירות שעבר המבקש, וחזר ועבר, כשלעצמן, מצביעות על מסוכנותו. לעניין זה פסק בית-המשפט לא מכבר בבג"צ 1920/00 גילאון נ' ועדת השחרורים (טרם פורסם), כי "ישנם סוגי עבירות אשר אופיין החמור והמיוחד... עשויים להצביע כשלעצמם על מסוכנותו של האסיר". כאלה הן העבירות שבהן הורשע המבקש.
אשר-על-כן, אנו דוחים את הבקשה.
ניתן היום, י' בתמוז תש"ס (13.7.2000).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00039310.L03