עמוס משה נ. משטרת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 3930/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין המערער: עמוס משה נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. המשרד לביטחון פנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד בעת"ם 63835-02-19 מיום 20.5.2019 שניתן על ידי כב' סגנית הנשיאה ו' מרוז תאריך הישיבה: ט' באדר התש"ף (05.03.2020) המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אבי טוויג פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז–לוד (סגנית הנשיאה ו' מרוז) בעת"ם 63835-02-19 מיום 20.5.2019, שבו נדחתה עתירת המערער בעניין רישיון לנשיאת כלי ירייה. המערער החזיק משנת 1992 ברישיון לפי חוק כלי היריה, התש"ט–1949 (להלן: החוק), לשאת אקדח פרטי. בעקבות סכסוך עם אחיו – אשר הביא לחקירת משטרה נגד המערער בחשד לעבירת תקיפה – וצו שנתן בית המשפט לענייני משפחה, בוטל הרישיון ביום 15.5.2016, אולם הצו בוטל והרישיון חודש ביום 15.8.2016 עד ל-31.12.2018. ביום 1.3.2018 התרחש ריב נוסף בין המערער לאחיו (להלן: הריב השני) במתחם שבו שניהם מתגוררים, אימם הזעיקה שוטרים, המשטרה הורתה למערער להפקיד את נשקו, והוא עשה כך באותו יום. נפתחה נגדו חקירה נוספת בחשד לעבירת תקיפה, אולם נסגרה לבסוף מחמת חוסר ראיות. פקידת הרישוי לפי החוק ביטלה ביום 24.4.2018 את רישיון המערער לשאת כלי ירייה, בהסתמך על המלצת משטרת ישראל בשל שתי החקירות שנפתחו נגדו. המערער הגיש ערר על כך, ולטענת המשיבה זה לא נקלט מחמת אי צירוף מסמך נדרש. ביום 10.12.2018 ביקש המערער לקבל רישיון כלי ירייה, אולם בקשתו נדחתה ב-31.12.2018 מאחר שהמשטרה המליצה לא לקבלה, בשל שני תיקי החקירה. ערעור המערער נדחה בהחלטת הממונה מיום 14.2.2019. צוינו נימוקי המשטרה שלפיהם המערער נחקר על הריב השני בחשד לאלימות נגד אחיו, בהתבסס על דברי האח ועל עדות האם בדבר אלימות הדדית ובקשתה "שיקחו ל[מערער] את הנשק". עוד נכתב כי המערער מצידו האשים את אחיו באלימות, וסוכם כי "החקירה מוצתה". מטעמים של שלום הציבור, שהממונה העדיף על פני טיעוני המערער, הוחלט שלא להתיר לו להחזיק כלי ירייה. המערער עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד רשלנות, כנטען, בחקירתו; נגד עילת סגירת החקירה – חוסר ראיות ולא חוסר אשמה; ונגד הסירוב לתת לו רישיון כלי ירייה. בהחלטת בית המשפט מיום 26.2.2019 נקבע כי בסמכותו לדון רק ברישיון המבוקש, ובכך התמקד הדיון. המערער טען כי במהלך הריב השני לא תקף את אחיו אלא פעל באחריות; כי אימו מודה בכך כעת, בניגוד לשקריה בתלונתה הראשונה; כי לא בוצעו פעולות חקירה נדרשות; וכי הנשק דרוש לו להגנה עצמית בעבודתו בחנות התכשיטים שלו ובלילות. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה בפסק דינו את העתירה וקיבל את עמדת המשיבים. נקבע כי בראיות המנהליות שעמדו לפני הרשויות – ושאינן חייבות לעמוד ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי – ובעיקר "החששות שהעלתה האם באשר ליחסי בניה זה עם זה, בהתחשב בעובדה שהשניים מתגוררים באותו מתחם, כמו גם אופיו של הסכסוך, ארוך וממושך", די כדי להביא לאי חידוש הרישיון. מכאן הערעור שלפנינו. המערער שב על עיקרי טענותיו ומדגיש כי תיקים שנסגרו מחוסר ראיות אינם יכולים לשמש עילה לסירוב לתת רישיון; מבקש להוסיף ראיות על כך שלא תקף את אחיו בריב השני; ומציין שגיאות שנפלו לטענתו בתגובת המשיבה בערכאה הקודמת ובפסק הדין בקשר לתיאור ההליכים (למשל נכתב כי העתירה היא נגד אי חידוש רישיון, אולם דובר בעתירה נגד ביטול רישיון). המשיבים מבקשים לדחות את הערעור באין עילה להתערב בפסק הדין. עוד נטען כי אין הצדקה להגיש את הראיות החדשות, וכי ממילא אין בהן כדי לשנות את התוצאה. דין הערעור להידחות. תחילה יצוין כי אומנם נפלו כמה שגיאות בתיאור השתלשלות ההליכים בפסק הדין, אולם בחנו את התיק לפי ההתרחשות בפועל. כפי שנקבע לא פעם, אין לאדם זכות מוקנית להחזיק כלי ירייה. מול האינטרס לעשות זאת ניצב הצורך להגן על שלום הציבור ועל ביטחונו, והמדיניות הנוהגת היא צמצום החזקת כלי נשק בידי הציבור. החלטה בעניין רישיון כלי ירייה תתקבל על בסיס ראיות מנהליות מספיקות, ואלו עשויות לכלול מידע מתיקי חקירה שנסגרו, ובהתאם לטיב הבקשה (למשל בקשה לרישיון חדש מול ביטול רישיון קיים או אי חידושו) (למשל עע"ם 3326/18 פלוני נ' מנהל רישוי כלי ירייה מחוז דרום – המשרד לביטחון פנים, פסקאות 19–21 (26.2.2019); עע"ם 7710/18 השר לביטחון פנים נ' אבו ג'אבר, פסקאות 22, 24 (19.11.2019)). בענייננו לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. החלטתן נסמכה על מידע בשני תיקי חקירה נגד העותר על רקע סכסוך שלו עם אחיו-שכנו. נמצאו לה די ראיות מנהליות בתשתית הראייתית הקיימת. גם אם נקבל את הראיות החדשות שהמערער ביקש להגיש – בלי להכריע בכך – אין בכך כדי לשנות מסקנה זו. כפי שהבהיר בית המשפט לעניינים מנהליים, איננו דנים כאן בעילה המתאימה לסגירת תיק החקירה השני, ואוסיף כי איננו מכריעים מה אירע במהלך הריב השני. טענות הצדדים בסוגיות אלו שמורות להם להליכים מתאימים. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח בסך הכול. ניתן היום, ‏ט"ו באדר התש"ף (‏11.3.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19039300_J08.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il