פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

2 בבית המשפט העליון עע"מ 39271-02-25 לפני: כבוד השופט נֹעם סולברג כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב המערער: פלוני נגד המשיב: מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' שקד) בעת"מ 44830-09-24 מיום 12.02.2025 ובקשה למתן צו ביניים; תגובה לבקשה למתן סעד זמני ובקשה לסילוק הערעור על הסף מטעם המשיב בשם המערער: עו"ד רועי שרמן בשם המשיב: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט חאלד כבוב: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' שקד) בעת"מ 44830-09-24 מיום 12.02.2025. בגדרו, נעתר בית משפט קמא לבקשת המדינה לסילוק עתירת המערער על הסף, בשל שורה של מחדלים דיוניים וחוסר ניקיון כפיים. בקצירת האומר יוסבר, כי העתירה מושא ענייננו נסובה על החלטת המשיב מיום 08.09.2024, בגדרה נדחתה טענת המערער לפיה הוא מאוים על-ידי הרשות הפלסטינית בשל חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל, ואף הוצא נגדו גזר דין מוות בהקשר זה. כך הוחלט, לאחר שנמסר משירות הביטחון הכללי כי אין כל מידע על אודות המערער, וממשטרת ישראל נמסר כי אין כל אינדיקציה למאוימות כלפיו. כן צוין בהחלטת המשיב, כי הבקשה כתובה באופן דרמטי ומוגזם על אף שאין לכך כל בסיס; תוך שהודגש כי המסמכים שצורפו מעוררים חשש ממשי לאי אמינות נוכח סד הזמנים המתואר בהם, וכי התשובות שניתנו בנדון בתשאול לא היו מהימנות. עוד הוער, כי למערער "בת זוג ישראלית וממילא עניינו בשהייה בישראל מובן. בכל הנוגע לעילת המאוימות החדשה הנטענת לא נמצא מקום לתת בה אמון". מההחלטה, כמו גם מהנספחים שהוגשו בהליך קמא, עולה כי זוהי הפעם השנייה שעניינו של המערער מובא בפני הוועדה. בהקשר אחרון זה יצוין, כי גם בהחלטה הקודמת, שניתנה ביום 23.08.2023 ביחס למערער ובני משפחה נוספים, צוינו דברים דומים, ויו"ר הוועדה הוסיף בנימוקים כי "לאחר עיון בחוות הדעת של גורמי הביטחון [...] נמצאה הפרכה מלאה או חלקית של גרסת כל אחד מהם [המערער ובני משפחתו – ח' כ']"; והודגש, כי חרף הטענה לשהייה בת חצי שנה עד שנה בישראל "רישומי המעברים שלהם [המערער ובני משפחתו – ח' כ'] וכן גרסת כל אחד מהם בתחקורים, מעידים על תנועה רצופה למקום מגוריהם המקורי לאורך שנים ארוכות ועד לזמן האחרון מה שמעיד על היעדר תחושת מאוימות ממשית. מכל מקום לא נמצאו בחומר טענות וראיות לסכנת חיים שהתפתחה בעת האחרונה". עתירה קודמת שהוגשה בנדון (עת"מ 56440-06-24) נמחקה בהסכמה, מכיוון שעניינם של העותרים היה צפוי לעלות לדיון נוסף בוועדה, כפי שאכן קרה. כן יוסבר, למען הסדר הטוב, כי עובר לדחיית העתירה בית משפט קמא נתן מספר החלטות שעניינן מחדלים דיוניים שונים. כך, לדוגמה, ביום 17.09.2024 דחתה רשמת בית משפט קמא את הבקשה לפטור מאגרה משום שהמסמך שנחזה כתצהיר כלל לא היה חתום; ולאחר שצורף תצהיר הבקשה נדחתה לגופה על-ידי השופט שקד. בתוך כך הוער, כי התצהיר מעורר אי נוחות באשר לאמיתות החתימה, ומעבר לכך הודגש כי מדובר בבקשה סתמית, שהועתקה כלאחר יד מהליכים קודמים. באותו היום ניתנו עוד מספר החלטות על-ידי השופט שקד. כך, למשל, המותב סירב לדון בבקשה להוצאת 'צו ביניים' עד לצירוף תצהיר חתום לעתירה ותשלום אגרה; גם צו ארעי לא ניתן, משעה שהנספחים עליהן הבקשה התבססה, הוגשו ללא תרגום, ללא מספר זיהוי או מספרי הליכים נטענים. כן הוער ביחס לאמיתות חלק מן המסמכים שצורפו, ולהיעדר אינדיקציות למסוכנות כעולה מההחלטה מושא העתירה. בנוסף, הורה בית המשפט על המצאה של העתירה למשיב (כאשר ביחס להמצאת העתירה המלאה על נספחיה למשיב ניתנו החלטות נוספות ואף פסק דין מחמת חוסר מעש, שבוטל בהמשך). לאחר שהעתירה התקבלה על-ידי המשיב, הגיש האחרון בקשה לסילוק על הסף. בקשה זו התקבלה בפסק הדין, שזו לשונו: "א. חובה על הפונה לבית המשפט בעתירה מנהלית לציין הליכים רלבנטיים קודמים ולצרף מסמכים רלבנטיים (תקנה 5(ב)(9) ו5(ד) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים). ב. למרבה הצער, פעמים רבות מוגשות עתירות מסוג זה ללא ציון הליכים קודמים וללא צרוף מסמכים רלבנטיים, דבר המקשה על בירור הטענות ואף עלול להוביל למתן החלטות שאינן מתבססות על מצע עובדתי נכון, במיוחד כאלו הניתנות במעמד צד אחד לבקשת העותר. ג. העותר לא ציין בעתירה את ההליך הקודם שהגיש, לפני זמן לא רב, הנזכר בסעיף 6 לבקשה לסילוק על הסף (נספח 4 לה). העותר לא צרף העתק תחקור קודם שנערך לו על ידי המשיב והחלטה שסירבה ליתן לו סעד זמני, מיום 2.4.24, חרף חובתו לעשות זאת (נספח 4 לבקשה). בכך נהג העותר בחוסר נקיון כפיים, המצדיק כשלעצמו את סילוק העתירה על הסף וכך אני מורה. העותר ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 3,500 ש"ח. הדיון בטל. התיק ייסגר". בחלוף ארבעה ימים, הוגש הערעור שלפנינו, במסגרתו העלה המערער שורה של טענות כלליות הנחזות כטענות שהועתקו מהליכים קודמים שהוגשו על-ידי בא כוחו, כמעט ללא יישום על ענייננו-אנו. מקצתו של הערעור עוסק בפסק הדין קמא, כאשר בתוך כך צוין כי בעתירות מאוימים אצל "שופטים אחרים בבית המשפט המחוזי תל-אביב לא ניתן פסק דין כזה ללא דיון לגוף העתירה". חלק מרכזי, נוסף, בערעור דנן, נסוב על בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, שיורה "למשיב שלא לעשות שום צעד שיביא להרחקתו של העותר משטח מדינת ישראל עד למתן פסק דין בעתירה זו"; בזהירות המתבקשת יוער, כי דומה שזהו לב הערעור. בהתאם לקביעת השופט ד' מינץ בפסק דינו בעע"מ 59659-02-25 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 11 (26.02.2025) – לאחר הכרעת הרשמת (השופטת) מ' יהב בבקשת המערער לפטור מתשלום אגרה (שנדחתה) ומהפקדת ערובה (שהתקבלה), ומששולמה האגרה – התבקש המשיב, בהחלטתי מיום 20.03.2025, להגיש תשובה תמציתית לבקשה למתן צו ביניים. ביום 25.03.2025 הוגשה תגובת המשיב לבקשה למתן סעד זמני ועמה הוגשה בקשתו לסילוק הערעור על הסף. בתמצית, המשיב סמך ידו על פסק הדין מושא הערעור וטען כי דינו, על הבקשה לסעד זמני, להידחות. זאת, מכיוון שמדובר בהליך חסר סיכוי, שנעדר כל התמודדות עם ההחלטה המינהלית שניתנה, או עם פסק הדין של בית משפט קמא. בהקשר זה צוין, כי בשל סיכויי הערעור הנמוכים ובהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת הוועדה המדברת בעד עצמה – דחיית הערעור, כולו, על הסף, כמבוקש, נכונה גם מטעמים של יעילות מערכתית. לאחר עיון בערעור, בבקשה למתן צו ביניים ובתגובת המשיב – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; שחלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לב העניין הוא כי המערער לא התמודד בעתירתו, כמו גם בערעורו, עם ההחלטה המינהלית אותה ביקש להעביר תחת ביקורת שיפוטית. כך, למשל, המערער לא ציין מדוע מדובר בהחלטה שגויה, בכל הנוגע להיעדר מאוימות נטענת; או מדוע הקביעה, לפיה בקשתו מהווה ניסיון להוסיף ולשהות בישראל עם בת זוגו הישראלית, בכסות של מאוימות – איננה נכונה. דומה כי המערער עושה בטענותיו של מאוימות נטענת קרדום לחפור בו, ללא בסיס מלבד הרצון לדחות את הקץ. בשולי הדברים מצאתי להעיר כי לא נעלמה מעיני טענת המערער, לפיה הוא אכן ציין את מספר ההליך הקודם הן בכותרת העתירה הן בפסקה 9 לעתירה. ברם, פירוט ממשי של עובדות הדרושות להכרעה, דהיינו השתלשלות הדברים לרבות הפניות הקודמות לוועדה – קשה למצוא בעתירה שהוגשה; גם מסמכים הרלוונטיים לא צורפו כלל, או למצער לא באופן סדיר וברור. אך העיקר הוא, כאמור, שאין כל ניסיון להתמודד עם ההחלטה המינהלית. הערעור נדחה אפוא בזאת; לא בלי התלבטות – ללא צו להוצאות. ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ה (31 מרץ 2025). נעם סולברג שופט יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט