בג"ץ 3922-16
טרם נותח
ג'האד חסן נעמאן נ. בית המשפט השלום בחיפה
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 3922/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3922/16
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ע' ברון
העותר:
ג'האד חסן נעמאן
נ ג ד
המשיבים:
1. בית משפט השלום בחיפה
2. בית המשפט המחוזי בחיפה
3. בית המשפט העליון
4. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז צפון, חיפה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד סיף-אלדין ותד
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. לפנינו עתירה המכוונת נגד שורה של החלטות שניתנו בעניינו של העותר במסגרת הליכים פליליים, ובראשן גזר דין שבו נקבע כי עליו לרצות עונש מאסר בפועל. מבוקש כי נוציא צו על-תנאי שיורה לערכאות השיפוטיות שנתנו את ההחלטות, ובהן בית משפט זה, לבוא וליתן טעם מדוע לא ייקבע כי הן בטלות. כן מבוקש מתן צו ביניים לעיכוב ביצועו של גזר דינו של העותר – שלפיו עליו להתחיל בריצוי עונשו ביום 24.5.2016 – עד למתן פסק דין סופי בעתירה זו.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
2. העותר הוא יליד 1960, תושב עזה שנשא לאשה אזרחית ישראלית וקיבל מעמד של תושב קבע בארץ. כעולה מפסקי הדין שניתנו בעניינו, רכש העותר בשנת 2000 מגרש הידוע כחלקה 70 בגוש 8817 (להלן: המקרקעין), בסמוך ליישוב ג'ת, ובשנת 2003 בנה עליו את ביתו (להלן: המבנה). ואולם, המקרקעין, השייכים לתחום השיפוט של המועצה המקומית מנשה, מוגדרים כקרקע חקלאית החל משנת 1987. לפי תכנית האב לבאקה-ג'ת לשנת 2020, המקרקעין אמורים להיוותר כשטח פתוח, כאשר בשנת 2012 נדחתה תכנית מוצעת (ענ/1239) שיזמה המועצה המקומית ג'ת, לשינוי ייעוד הקרקע למטרות מגורים. עוד יצוין כי המקרקעין מצויים באזור הרגיש להחדרת מי נגר עילי והמצריך, בכל תכנית, בדיקה של סיכון למי תהום. בנוסף, לטענת העותר המקרקעין אף מצויים בלב סכסוך בין מספר רוכשים.
לפי כתב האישום המתוקן שהוגש בעניין העותר ביום 1.7.2013 (להלן: כתב האישום האחרון), הוא החל לבנות את המבנה על המקרקעין ביום 20.8.2003, או בסמוך לכך, בבנייה קשיחה הכוללת רצפת בטון יצוקה ובשטח של כ-150 מ"ר. זאת ללא היתר בנייה ובניגוד לייעוד הקרקע כאמור. עבודות בנייה אלה הצמיחו השתלשלות עניינים משפטית ענפה, הנמשכת למעלה מעשור; השתלשלות זו פורטה בהחלטה האחרונה שניתנה בעניין העותר, מפי השופט א' שהם (רע"פ 3471/16 נעמאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז צפון, חיפה (3.5.2016)), ונסקור אותה להלן בתמצית.
3. ביום 28.8.2003 הוציא יו"ר המשיבה 4 (להלן: המשיבה) צו מינהלי להריסת עבודות הבנייה במקרקעין, בהתאם להוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה); העותר פנה לבית משפט השלום בחדרה בבקשה לביטול הצו, והבקשה נדחתה, תוך דחיית מועד ביצועו (ב"ש 5780/03, ב"ש 5328/03). ביום 31.12.2003 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום שבו יוחסו לעותר עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר. העותר הורשע בעבירות אלה, על בסיס הודאתו, וביום 26.1.2004 ניתן גזר דין בתיק – שלא כלל צו הריסה (ת"פ 2915/03). ערעור על קולת העונש שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל, בהסכמת הצדדים, ביום 3.3.2005 (ע"פ 1206/04). העותר התחייב שלא תימשך כל בנייה במבנה, וכן הוצא צו הריסה שיפוטי, שלפיו היה על העותר להרוס את המבנה עד ליום 3.3.2006.
ואולם, במהלך השנים 2005-2004 המשיך העותר לבצע עבודות בנייה במקרקעין, בניגוד להתחייבותו, השלים את בניית המבנה ואף אכלס אותו. בעקבות זאת הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בגין אי-קיום צו ההריסה השיפוטי והמשך שימוש חורג במקרקעין; העותר זוכה מהעבירה הראשונה, והורשע בשנייה, על בסיס הודאתו בדבר השלמת הקמת המבנה ואכלוסו (ת"פ 1585/05). בגדרי גזר הדין שניתן בהליך זה ביום 12.9.2005, הוטל צו לאיסור שימוש במבנה, החל מיום 1.4.2006. חרף זאת, העותר המשיך בשלו, ולא חדל מהשימוש במבנה; הוגש נגדו אפוא כתב אישום שלישי, לבית משפט השלום בחיפה, וביום 15.2.2007 הורשע באי-קיום צווי בית המשפט והמשך השימוש החורג במקרקעין (ת"פ 1900/06). ביום 3.5.2007 נגזר דינו והושתו עליו, בין היתר, שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס בסך 50,000 ש"ח. כן נאמר, ביחס לעותר, בגזר הדין (כבוד השופט ע' קוטון):
"פעם אחר פעם בתי המשפט גוזרים את דינו לעונשים מרתיעים, לעונשים כספיים ומורים על צווי הריסה ואיסור שימוש במבנה שבנה. אלא שדומה, כי מבחינת הנאשם, 'עולם כמנהגו נוהג' [...] מתקבל הרושם, כי אין בדעתו לעשות לקיום צווי בתי המשפט גם כיום וכי הוא ימשיך ויבצע את העבירות בהן הורשע בהליך שבפני".
4. ואכן, למרבה הצער, העותר לא שינה את דרכיו. ביום 20.9.2012 הוגש נגדו כתב האישום האחרון, בגין אי-ביצוע צו ההריסה השיפוטי החל מיום 15.3.2007; בגין הפרת צו איסור השימוש במבנה, מאחר שעשה בו שימוש למטרות מגורים (לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה); וכן בגין שימוש במקרקעין ללא היתר, שימוש במקרקעין בסטייה מתכנית, ושימוש במקרקעין בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה (לפי סעיפים 204(א)-(ב)-(ג), בהתאמה, לחוק התכנון והבניה). יצוין כי בין לבין עתרה המשיבה להעברת ביצוע צו ההריסה השיפוטי אליה, ובתחילה קיבל בית משפט השלום בחדרה את הבקשה (2915/03), אך לאחר מכן החלטתו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2817/07). כעולה מגזר הדין בעניין כתב האישום האחרון, שניתן אף הוא על ידי השופט ע' קוטון (ת"פ 42175-09-12, מיום 7.1.2016), ההליך התעכב בשל כך שהעותר ביקש לקיים הליך הוכחות, אך לא התייצב לדיונים שנקבעו; ולאחר מכן חזר בו, הודה במיוחס לו והורשע על פי הודאתו. בגזירת הדין לקח בית המשפט בחשבון, מחד גיסא, את העובדה שהעותר הודה במיוחס לו, הגם שניתן לכך משקל מסויג לנוכח התנהלותו; את נסיבותיו האישיות של העותר, שהינו מובטל וסובל מנכות ומבעיות בריאותיות; ואת בעיית העיכובים בקידום הליכי תכנון במגזר הערבי, שמקשה על תושבי אותן רשויות, ובכלל זה ביישוב מגוריו של העותר, לזכות בקרקעות לבנייה למגורים כדין. מאידך גיסא, נקבע כי לא נראה שהיתר בנייה במקרקעין יתקבל בתוך פרק זמן סביר, וכי המצב התכנוני הקיים אינו מצדיק הימנעות ממתן צו הריסה וצו לאיסור שימוש. עוד הדגיש בית המשפט:
"התנהלותו של הנאשם היא התנהלות חמורה המשקפת זלזול מתמשך בהוראות החוק ובצווי בית המשפט [...] ממשיך הנאשם לעבור את אותן עבירות ולדרוס ברגל גסה את שלטון החוק [...] כאילו בתי המשפט לא אמרו דברם".
היות שנגזר על העותר מאסר על-תנאי בהליך קודם, ומאחר שהוא המשיך להפר צווים שיפוטיים מרובים, נקבע כי המאסר חב הפעלה, ונגזרו על העותר 7 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור העותר במשך 3 שנים אחת העבירות שבהן הורשע; וכן מימוש התחייבות העותר בהליך קודם שלא לשוב על העבירות, בסכום של 50,000 ש"ח. צו איסור השימוש נותר על כנו, ונקבע כי על העותר לבצע את צו ההריסה עד ליום 7.7.2016, שאם לא כן תהא המשיבה רשאית לבצעו החל מיום 7.8.2016 ולהיפרע מן העותר בגין הוצאותיה.
הן העותר והן המשיבה הגישו ערעורים על גזר הדין; העותר ערער על חומרת העונש, ואילו המשיבה ערערה על כך שלא הושתו על העותר קנס והתחייבות כספית חדשה, בנוסף על הוראת מימוש ההתחייבות הקודמת, וכן טענה כי יש לרשום הערת אזהרה על המקרקעין בגין צווי ההריסה ואיסור השימוש במקרקעין. ביום 14.4.2016 דחה בית המשפט המחוזי (עפ"א 30436-01-16, כבוד השופטת ת' שרון נתנאל) את ערעור העותר, וקיבל בחלקו את ערעור המשיבה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי אמנם אין להתעלם ממצוקת הקרקעות ומבעיות התכנון במגזר הערבי, אך מנגד יש להתייחס בחומרה לכך שהעותר מביע זלזול במערכת אכיפת החוק ובבתי המשפט, "וממשיך להפר את החוק ללא מורא, כך – במשך למעלה מעשור". עוד הדגיש בית המשפט כי העותר לא עשה כל מאמץ למצוא פתרון דיור חלופי לו ולמשפחתו. לפיכך הוספה לרכיבי גזר הדין גם התחייבות כספית, בסך 50,000 ש"ח, לבל יעבור העותר בתוך שנתיים אחת מן העבירות שבהן הורשע; וכן ניתנה הוראה לרשם המקרקעין לרשום בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה בגין צווי ההריסה ואיסור השימוש במקרקעין.
העותר לא השלים עם תוצאת פסק הדין בערעור, והגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 3471/16). הבקשה נדחתה, לאחר שהובהר כי המקרה אינו עומד באמות המידה למתן רשות לערער. למעלה מהצורך דחה בית המשפט (השופט א' שהם) את הבקשה גם לגופה, תוך ששב והטעים כי התנהגות העותר מבטאת "זלזול בוטה בהחלטות ובצווי בית המשפט", ואף ציין כי "לטעמי גזר הדין בעניינו אף נוטה לקולה". לעניין מצוקת הקרקעות הכללית במגזר הערבי, שלו מוקדש גם עיקר העתירה דנן, נכתב:
"לא נעלמה מעיני בעיית המחסור במקרקעין והמצוקה התכנונית במגזר הערבי, אליה התייחס המבקש בהרחבה בבקשתו. ואולם, נראה כי הערכאות הקודמות נתנו את דעתן, בכובד ראש, לסוגיה זו, עת גזרו את דינו של המבקש, וסבורני כי האיזון שנערך על ידם, בגוזרם את עונשו של המבקש, נותן ביטוי גם להיבטים המיוחדים הנוגעים לבעיות הבנייה במגזר הערבי".
נקבע כי על העותר להתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 24.5.2016.
העתירה שלפנינו
5. העותר טוען בגדרי עתירתו כי יש להחיל במקרה דנן את סעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה, ולהעניק לו סעד מן הצדק, בדמות ביטול פסקי הדין שניתנו בעניינו. לטענתו, הדבר מוצדק לנוכח נסיבותיו החריגות של המקרה, הן מבחינת הנסיבות האישיות של העותר – אשר בעברו תאונות עבודה שבעטיין נקטעו שתיים מאצבעותיו, וכן ניתוחי לב, ואף אשתו סובלת מבעיות בריאותיות – והן מבחינת נסיבות ביצוע העבירה, שנועדה אך כדי לדאוג לקורת גג מעל ראשיהם של העותר ובני משפחתו, והיא נטועה במצוקת הדיור הכללית במגזר הערבי. בהקשר זה נכתב בעתירה: "האם לא רובץ 'אשם' על רשויות השלטון בישראל, אשר 'הזניחו', והפלו לרעה את העותר, בהיותו מיעוט בישראל, והם 'אילצוהו' לעבור על חוקי הבנייה?" מבוקש אפוא שייקבע כי בשל העובדה שהמקרה "זועק לשמיים", יש להעמיד את שיקולי הצדק מעל לדין. יצוין כי לעתירה צורף מכתב מאת ראש המועצה המקומית ג'ת, מר מוחמד מ. ותד, שבו פירט מאמצים הנערכים להכשרת המבנה, והעריך כי הם ישאו פרי בתוך כשנה לכל היותר.
6. לאחר עיון בעתירה ובהחלטות השיפוטיות שבגינן הוגשה, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל חוסר נקיון כפיים ובשל היעדר עילה.
כפי שנקבע לא אחת, על עותר המבקש סעד מן הצדק לבוא לבית המשפט בידיים נקיות: "בית-המשפט הגבוה לצדק לא יושיט סעד לעושים דין לעצמם. חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם" (בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004)); העותר בחר באפשרות השנייה, ואף התמיד בה והעמיק בה חרף הדברים ששמע מפי ערכאות שיפוטיות רבות, שהבהירו את חומרת המעשים ואת השלכותיהם, ואף העונשים שהושתו על העותר לא הרתיעו אותו. כך, לא רק שהעותר עשה דין לעצמו כאשר בנה את ביתו ללא היתר בנייה ועל קרקע המיועדת לחקלאות, אלא שגם התעלם מצווי ההריסה ואיסור השימוש השיפוטיים שניתנו ביחס למבנה, פעם אחר פעם, והמשיך בביצוע עבירות. גם בפנינו לא הביע העותר כל כוונה לכבד את שלטון החוק, אלא הסתפק בטענה כי שיקולי צדק, לשיטתו, גוברים עליו. במצב דברים זה, אין בידינו להידרש לעתירתו (ראו גם: בג"ץ 8918/03 חסן נ' ועדת משנה לפיקוח, מועצת התכנון העליונה, המנהל האזרחי (4.6.2009); בג"ץ 5812/11 קלקודה נ' רשות שדות התעופה (1.2.2012)).
דין העתירה להידחות על הסף אף מטעם נוסף, והוא כלל היסוד שלפיו אין בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק משמש כערכאת ערעור על בתי המשפט הרגילים, ודאי שלא על בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. למעשה, אין עניינה של העתירה אלא בעוד נסיון של העותר לעשות במערכת המשפט כבשלו, ולהביא לקיום דיון ערעורי נוסף בפסקי דין חלוטים שנתנו בתי משפט מוסמכים; וכזאת לא ניתן (בג"ץ 8778/11 עטאללה נ' הרשות להתיישבות הבדואים בנגב (20.11.2012); בג"ץ 5011/10 פלוני נ' הרכב בית משפט מחוזי ת"א (26.10.2010)).
סוף דבר, העתירה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד באייר התשע"ו (22.5.2016).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16039220_G03.doc זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il