שירותי בריאות כללית נ. אברהם וזאנה

פסק-דין בתיק ע"א 3922/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3922/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערער: שירותי בריאות כללית נ ג ד המשיב: אברהם וזאנה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24/02/2008 בתיק א 1026/98 תאריך הישיבה: י"ח בסיון התש"ע (31.05.10) בשם המערער: עו"ד אבימור יעקב, עו"ד מירב ג'יאני הבר בשם המשיב: עו"ד לאור נועם פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו ערעור על החלטת הבהרה שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש) ביום 24.2.2008. החלטת ההבהרה מתייחסת לפסק-דין קודם של בית המשפט המחוזי, שניתן במסגרת תביעתו של המשיב כנגד המערערת, ושבו נקבע סכום הפיצויים בהם חייבת המערערת כלפי המשיב (להלן: פסק-הדין המקורי) (אחריותה של המערערת נקבעה בהחלטה קודמת). בהחלטת ההבהרה נקבע האופן שבו יש לנכות מן הפיצויים את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט להלן. 2. בפסק-הדין המקורי התייחס בית המשפט המחוזי למצבו הרפואי של המשיב טרם אירוע הנזק ולהשלכותיו על שומת הנזק. בית המשפט המחוזי קבע כי אלמלא רשלנותה של המערערת היה המשיב סובל מאי ספיקת כליות 7 שנים מאוחר יותר מן המועד שבו אירע הדבר בפועל. עוד קבע בית המשפט כי מצבו הרפואי של המשיב היה קשה גם טרם אירוע הנזק וכי בשל מצבו זה של המשיב רמת השתכרותו הייתה נמוכה והמוסד לביטוח לאומי קבע לו שיעור נכות של 62.2%. בהתחשב במכלול הנתונים, העמיד בית המשפט המחוזי את סכום הפיצויים על סך של 660,000 ש"ח. כן קבע בית המשפט המחוזי כי "יש לנכות מהסכומים המפורטים לעיל את כל תקבולי המל"ל כאשר הם צמודים למדד". המערערת ניכתה מן הפיצויים את שוויים של כלל תשלומי הביטוח הלאומי שמקבל, להערכתה, המשיב – ובכללם תשלומים שהמשיב היה זכאי להם עקב מצבו הרפואי קודם לאירוע הרשלני. המערערת התבססה בעניין זה על נוסח פסק-הדין המקורי ועל חוות דעת אקטוארית שהגישה לבית המשפט המחוזי במסגרת ההתדיינות. המערערת שילמה למשיב את הפיצויים בהמחאה מיום 26.2.2004, לאחר שניכתה מהסכום שפסק בית המשפט המחוזי את תשלומי המוסד לביטוח לאומי כולם ולאחר הוספת שכר-טרחת עו"ד. המשיב הגיש ערעור על פסק-הדין המקורי לבית המשפט העליון ובמסגרתו השיג על קביעת גובה הפיצוי בראשי הנזק השונים, אולם הוא לא העלה כל טענה לעניין ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון, בפסק-דין מיום 6.2.2006, דחה את מרבית טענותיו של המשיב, למעט בעניין ראש הנזק של כאב וסבל שבו הגדיל את סכום הפיצוי. 3. לאחר שניתן פסק-הדין בערעור ביקש בא-כוח המשיב מן המערערת לקבל פירוט של הסכומים ששולמו למשיב בעבר, שכן לטענתו פירוט זה לא נמצא בידיו עקב חילופי ייצוג של המשיב. באותו מכתב העלה ב"כ המשיב חשש כי שולם למרשו פיצוי בחסר. ביום 9.5.2007, לאחר שהמערערת שלחה למשיב את פירוט הסכומים ששולמו, ומשהצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לאופן ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל שבו ביקש לגבות את אותו חלק מתשלומי המוסד לביטוח לאומי שלטענתו נוכה ביתר. המערערת מצדה טענה כי ניכתה את תשלומי הביטוח הלאומי על-פי האמור בפסק-הדין המקורי וכי המשיב לא חלק על דרך חישובה של המערערת – לא בעת קבלת ההמחאה ולא במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון. ראש לשכת ההוצאה לפועל החליט להפנות לבית המשפט המחוזי בקשת הבהרה בשאלה "האם את ניכויי המל"ל יש לנכות בהתאם לחוות הדעת האקטוארית [שהוגשה על-ידי המערערת – א.ר.] בסך של 396,254 ₪ או שמא פסה"ד ניתן ללא כל התייחסות לחוות הדעת האקטוארית". בית המשפט המחוזי קבע בהחלטת ההבהרה כי יש לנכות מפסיקת הפיצויים את אותן גמלאות ששולמו למשיב בשל האירוע הרשלני, בגינו ניתן פסק-הדין המקורי, וכי אין לנכות תשלומים ששולמו בגין נכויות קודמות. כנגד החלטה זו משיגה המערערת. 4. המערערת טוענת כי לביטוי "כל תקבולי המל"ל" המופיע בפסק-דינו המקורי של בית המשפט המחוזי ישנו פירוש אחד ויחיד – והוא מכלול התשלומים שמקבל המשיב מן המוסד לביטוח לאומי, בין אם בגין נכויות קודמות ובין אם בגין האירוע הרשלני. לפיכך, טוענת המערערת, החלטת ההבהרה למעשה "מתקנת" את פסק-הדין המקורי ומשכך נגועה היא בחוסר סמכות. המערערת מוסיפה כי המשיב לא חלק על חוות הדעת האקטוארית שהגישה לבית המשפט המחוזי, לא חלק על גובה התשלום שקיבל בהמחאה מיום 26.2.2004 ולא העלה כל טענה באשר לאופן ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי – עד לאחר שניתן פסק-הדין בערעור ופסק-הדין הפך חלוט. המערערת אף מפנה לסיכומים שהוגשו לבית המשפט המחוזי מטעם המשיב, בהם נכתב כי "יש לנכות את סכומי הביטוח הלאומי לכשיוכח ששולמו כחוק". התבטאות דומה ניתן למצוא גם בסיכומים שהגיש המשיב במסגרת הערעור על פסק-הדין המקורי. 5. המשיבים מצידם טוענים כי פרשנותו הנכונה של פסק-הדין המקורי היא שהצירוף "כל תקבולי המל"ל" מתייחס רק לאותם תשלומים המגיעים למשיב מאת המוסד לביטוח לאומי בגין האירוע הרשלני. המשיבים מצביעים על כך שעל-פי הדין אכן אין מקום לנכות הטבות המשתלמות לניזוק בגין גורמים חיצוניים לאירוע הרשלני וכן הם מפנים להתבטאויות שונות של בית המשפט המחוזי, במסגרת פסק-הדין המקורי, המתייחסות לנכויות הקודמות של המשיב ולעובדה שהפיצויים הוקטנו בהתאם לקיומן של נכויות אלה. באשר לחוות הדעת האקטוארית שעליה מבקשת המערערת להסתמך, טוען המשיב כי זו לא הוזכרה בפסק-הדין המקורי ומכאן שבית המשפט לא הסתמך עליה לצורך ההכרעה. המשיב טוען גם לקיומם של פגמים דיוניים שונים באופן הגשת חוות הדעת האקטוארית, ובהם אי המצאת חוות הדעת למשיב ואי העדת המומחה שערך את חוות הדעת. המשיב מוסיף כי בכל מקרה נטל ההוכחה לעניין תשלום גמלאות המוסד לביטוח לאומי מוטל על שכמה של המערערת, ואין בחוות הדעת האקטוארית כדי להוכיח את ביצוע התשלומים ואת שיעורם. אוסיף כי ב"כ המשיב טוען שניסה משך תקופה ארוכה לברר אצל המערערת מהו הסכום ששולם למשיב, בעת שזה היה מיוצג על-ידי עו"ד אחר, וכיצד חישבה המערערת סכום זה, אולם תשובתה של המערערת נתקבלה אצלו רק ביום 10.4.2006. עם זאת, מעיון במוצגים שהוגשו מטעם המשיב עולה כי פנייתו הראשונה למערערת בעניין זה הייתה ביום 7.2.2006, כלומר כשנתיים לאחר שניתן פסק-הדין המקורי ולמחרת מתן פסק-הדין בערעור. משכך, אין בהמתנה לקבלת תשובתה של המערערת כדי להסביר את ההתמהמהות בהעלאת השגותיו של המשיב על אופן חישוב הניכוי. 6. דין הערעור להתקבל. השאלה העומדת לפנינו היום אינה מהו אופן הניכוי הנכון של תשלומי המוסד לביטוח לאומי, שכן שלב הערעור על פסק-הדין המקורי נמצא כבר מאחורינו. השאלה בה עלינו להכריע היום היא כיצד יש לפרש את פסק-הדין המקורי, וביתר דיוק: האם ניתן להבינו כך שהוא מורה לנכות רק את אותו חלק מתשלומי המוסד לביטוח לאומי שנובע מן הנזק שנגרם ברשלנות. לטעמי, יש להשיב לכך בשלילה. מובנה הפשוט של לשון פסק-הדין המקורי, המדברת ב"כל" תשלומי המוסד לביטוח לאומי, הוא כי יש לנכות את מלוא התשלומים, בלא להבחין בין אלה שמקורם בנכות קודמת ובין אלה שמקורם בנכות הנובעת מן האירוע הרשלני. אמנם נכון הוא שמשמעותה הפשוטה של הלשון אינה תמיד המשמעות המתבררת כנכונה בסוף תהליך הפרשנות, אולם במקרה זה קשה למצוא תימוכין למשמעות שונה. התייחסותו של בית המשפט המחוזי לעצם קיומן של נכויות קודמות לא יכולה, לבדה, להקים בסיס של ממש לסברה שפסק-הדין מפריד בין תשלומי הביטוח הלאומי הנובעים מן הנכויות הקודמות לבין התשלומים שניתנים בגין הנזק שנגרם ברשלנות המערערת. על-מנת שניתן יהיה להשתכנע כי יש בעצם ההתייחסות לקיומן של נכויות קודמות כדי לבסס את הטענה שבית המשפט התכוון גם להפריד בין תשלומי הביטוח הלאומי השונים – וזאת ללא שניתן לכך כל ביטוי חיצוני – שומה עלינו להניח ראשית כי האפשרות של טעות משפטית בפסק-הדין היא בלתי מסתברת. כך לא נוכל לעשות. טעויות משפטיות עלולות ליפול בפסקי-דין ומשום כך, בין היתר, קיים מנגנון של ערעור המאפשר לתקנן. 7. יתרה מכך: על-מנת לנכות מן הפיצויים רק את אותו חלק מתשלומי המוסד לביטוח לאומי שמשתלם בגין האירוע הרשלני יש להכריע בפסק-הדין עצמו מהו שיעור הנכות הכללי של הניזוק ומהו החלק מתוכו שנגרם עקב רשלנותו של המזיק. תפקיד זה מוטל על בית המשפט ולא ניתן ככלל להסתמך בעניין זה על קביעותיו של המוסד לביטוח לאומי. זאת שכן השיקולים העומדים ביסוד קביעות אלה אינם דומים בהכרח לשיקולים שמפעיל בית המשפט בקביעת חבותו של המזיק (ראו: רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003)). ניתן להניח שאילו התכוון בית המשפט המחוזי לערוך הפרדה בין התשלומים השונים מאת המוסד לביטוח לאומי צריך היה פסק-הדין המקורי לכלול גם דיון בשאלת היחס בין שיעור הנכות הכללי של המשיב לבין שיעור הנכות שנגרם כתוצאה מרשלנותה של המערערת. זאת לא נעשה. לכך יש להוסיף כי המשיב עצמו לא השיג על האופן בו ניכתה המערערת את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, לא בעת קבלת כספי הפיצויים ולא במסגרת הערעור. לאור קבלת סכום הפיצוי כפי שחושב על-ידי המערערת מוקשית בעיני עוד יותר טענת המשיב כי הניח כל העת שהניכוי מתייחס רק לחלק מתשלומי המוסד לביטוח לאומי ומשום כך לא ערער על היבט זה של פסק-הדין המקורי. בא-כוחו של המשיב טוען שסיבות שונות, ובהן חילופי ייצוג, הובילו לכך שלא היה מודע בפועל לאופן הניכוי, אולם מקומן של טענות מסוג זה במישור היחסים שבין המשיב לבאי-כוחו השונים ואין בהן כדי לשנות מן העובדה שהדרך הראויה לתיקון אופן הניכוי (וכאמור, אין מדובר בהבהרה אלא בתיקון) הייתה במסגרת הערעור על פסק-הדין המקורי. משלא התייחס המשיב לעניין זה בערעורו, ופסק-הדין הפך לחלוט, סיים בית המשפט את תפקידו ואין עוד מקום להידרש לטענות הנוגעות לקביעות המהותיות בפסק-הדין (להבדיל מן האפשרות לתיקון טעות סופר לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984). 8. בטרם סיום מצאתי לנכון להעיר כי מקרה זה מדגים את היתרונות המשמעותיים שבמתן פסיקה הכוללת חישוב מספרי של סכום הפיצוי הסופי תחת פסיקה המנחה את לצדדים כיצד לערוך חישוב זה. חישוב מספרי של כל רכיבי הפיצוי במסגרת פסק-הדין מונע משגים ואי-בהירויות אשר עלולים לגרום להארכת הדיון, כבמקרה זה. חישוב מפורט כזה גם מאפשר לשופט היושב בדין להעריך את סבירות הפיצוי בכללותו ביחס לנזק שאירע. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחישוב ראשי הנזק השונים מקום שבו הפיצוי בכללותו סביר ואף מטעם זה יש יתרון לכך שבית המשפט יערוך חישוב של סכום הפיצוי הסופי. ראוי כי פסק-הדין לא יסתפק במופשט וייגע גם במוחשי. לאור כל האמור הערעור מתקבל. תשלומי המוסד לביטוח לאומי ינוכו על-פי האמור בפסק-הדין המקורי, לאמור – כולם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט התוצאה היא כאמור בפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ו בתמוז התש"ע (8.7.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08039220_P04.doc מב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il