פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 39203-10-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים המכוונת נגד שורת החלטות של המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) בתיק 1391227/10, שעניינן בבקשת העותר, עורך דין במקצועו, המייצג בהליך זה את עצמו, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין המכריע באחת מהסוגיות הרכושיות שהתעוררו במסגרת תביעת הגירושין שהגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע (להלן: בית הדין האזורי). כעולה מהעתירה, העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו ביום 4.4.2012, ולאחר שיחסיהם עלו על שרטון הם הגישו, בחודש דצמבר 2021, תביעות גירושין הדדיות לבית הדין האזורי (תיק 1347090/3). בין היתר, במסגרת תביעתו, ביקש העותר לחלק לחלקים שווים נחלה חקלאית במושב בדרום הארץ הרשומה על שם המשיבה, נוכח קיומה של כוונת שיתוף בין הצדדים (להלן, בהתאמה: הנחלה ו-המושב). לאחר שהצדדים הגישו בקשות שונות ביחס לנחלה, קבע בית הדין האזורי דיון "בעניין הנחלה בלבד" ביום 24.11.2024. בדיון הצהירה המשיבה כי כשלוש שנים קודם לנישואי הזוג, נרשמה הנחלה על שמה על ידי משפחתה, המתגוררת במושב; וכי בני הזוג לא גרו בה מעולם. נוכח הצהרות אלה סבר בית הדין האזורי כי יש לבחון תחילה, האם יש לכלול בהליך איזון משאבים נכס שנרשם על שם אחד מבני הזוג לפני הנישואין, והזוג לא התגורר בו. בית הדין האזורי קבע כי הצדדים יגישו סיכומים לעניין זה, ובא-כוח העותר ענה כי יגיש את סיכומיו בתוך 30 ימים (פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2024, עמ' 2, ש' 25-24 (נספח כ"ב לעתירה)). בו ביום ניתנה החלטה ובה נאמר כי בהסכמת הצדדים, יוגשו סיכומים מקדמיים לעניין השאלה האם, בנסיבות העניין, ניתן לטעון לשיתוף בנחלה לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (החלטה צורפה כנספח כ"ג לעתירה). ביום 5.2.2025 נתן בית הדין האזורי פסק דין ביחס לנחלה (להלן: פסק הדין בעניין הנחלה או פסק הדין). מבחינה עובדתית, מצא בית הדין כי הנחלה נרשמה על שם המשיבה עובר לנישואי הזוג; כי הזוג לא התגורר בנחלה; וככל הנראה, לא ביצעו בה שיפוצים מכספים משותפים. בית הדין האזורי פסק כי במצב דברים זה העותר לא יכול לטעון לשיתוף בנכס, תוך שציין כי "הצדדים לא התגוררו בנחלה ועל הטוען לכוונת שיתוף להמציא הוכחות חד משמעיות הכוללות אומדן דעת מוחלט דבר שלא נעשה בענייננו" (פסק הדין צורף כנספח ד' לעתירה). העותר ביקש להשיג על פסק הדין, ופנה לסיוע המשפטי, שייצג אותו בבית הדין האזורי, בבקשה לקבל ייצוג גם בהליך ערעור. במקביל, הגיש העותר בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, מהטעם שנדרש לו זמן נוסף לצורך הסדרת ייצוגו המשפטי (להלן: הבקשה הראשונה להארכת מועד). ביום 17.3.2025 מסרה המשיבה כי היא מתנגדת לבקשה. ביום 23.3.2025 קיבל בית הדין הגדול באופן חלקי את הבקשה הראשונה להארכת מועד (להלן: ההחלטה הראשונה). בהחלטה זו ציין בית הדין הגדול כי מהבקשה עולה שהעותר מעוניין להשיג הן על החלטת בית הדין האזורי שלא לשמוע ראיות בטרם יינתן פסק הדין בעניין הנחלה, והן על פסק הדין לגופו. בית הדין הגדול קבע כי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור ביחס לסוגיה הדיונית, שהרי כאשר בית הדין מבקש מהצדדים להגיש סיכומים בסוגיה משפטית ברי כי ייתכן שיסתפק בסיכומים אלה לצורך הכרעתו. מנגד, סבר בית הדין הגדול כי ראוי לאפשר לעותר להעלות את טענותיו ביחס למהות פסק הדין, ככל שיפקיד בטוחה בסך 20 אלף ש"ח. לפיכך, קבע בית הדין הגדול כי ניתנת לעותר ארכה להגשת הערעור בעניין זה עד ליום 9.4.2025. העותר הגיש בקשה להבהרת ההחלטה הראשונה ולפסילת המותב שנתן אותה. העותר טען כי בית הדין הגדול חרג מסמכותו כששינה מקביעותיו של בית הדין האזורי, וכאשר החליט לקבל את הבקשה להארכת מועד רק ביחס לחלק מהעילות, תוך חיובו בהפקדת בטוחה. ביום 6.4.2025 דחה בית הדין הגדול בקשה זו, אך קבע, לפנים משורת הדין, כי העותר יהיה רשאי להגיש ערעור ביחס לנחלה עד ליום 20.4.2025, בכפוף להפקדת ערובה בסכום מופחת של 15 אלף ש"ח. לאחר החלטה זו הגיש העותר בקשה ל-"עיכוב ההליך עד להכרעת בג"ץ", בה פירט את הפגמים שנפלו, לשיטתו, בהחלטות בית הדין הגדול והבהיר כי בדעתו להגיש עתירה לבג"ץ. בית הדין הגדול דחה בקשה זו ביום 20.4.2025, תוך שהפנה לנימוקיו בהחלטה הקודמת. ביני לביני, פנה העותר בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטות אחרות בהליך בינו ובין המשיבה, הנוגעות למזונות ילדיהם של הזוג. בית הדין הגדול נעתר לבקשה זו (בהחלטה שלא צורפה לעתירה), ובהמשך לכך פנה העותר שוב לבית הדין הגדול וביקש להאריך פעם נוספת את המועדים להגשת ערעור הן ביחס לנחלה, והן ביחס למזונות הילדים. זאת, לדברי העותר, מכיוון שהסיוע המשפטי טרם הסדיר את ייצוגו. ביום 5.8.2025 קיבל בית הדין הגדול את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטות הנוגעות למזונות ילדים, תוך שציין כי עם הגשת הערעור יוחלט אם ראוי לקבוע תנאים נוספים לצורך בירורו. עם זאת, הבהיר בית הדין הגדול כי אין מקום להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין בעניין הנחלה, שהרי בהליך זה "ישנה כבר החלטה חלוטה כי היה על ה[עותר] להגיש ערעור עד ל-20.4.25 דבר שלא נעשה" (ההחלטה צורפה כחלק מנספח ג' לעתירה, בעמ' 82). ביום 4.9.2025 פנה לבית הדין הגדול עו"ד וורקו עזרא, אותו מינה הסיוע המשפטי לייצג את העותר, וביקש פעם נוספת להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין בעניין הנחלה. עוד צוין בבקשה כי ביום 19.8.2025 נתן בית הדין האזורי פסק דין המכריע בסוגיה האחרונה שנותרה תלויה ועומדת באשר לחלוקת הרכוש בין הצדדים –יישום חוות דעתו של אקטואר שמונה במסגרת ההליך (להלן: פסק הדין הנוסף). בבקשת העותר נטען כי ניתן להשיג, במסגרת ערעור על פסק הדין הנוסף, גם על פסק הדין בעניין הנחלה. ביום 8.9.2025 קיבל בית הדין הגדול את הבקשה ביחס לסוגיית מזונות הילדים ולפסק הדין הנוסף, והתיר הגשת ערעור בנושאים אלה עד ליום 5.10.2025 – אך הבהיר כי לא יאפשר הגשת ערעור על פסק הדין בעניין הנחלה. בהחלטה הובהר כי "לא יתאפשר בעניין זה פתיחת ההליך מחדש", לאחר שהמועד להגשת ערעור על פסק דין זה חלף (ההחלטה צורפה כחלק מנספח ג' לעתירה, בעמ' 84). בעתירתו – האוחזת 45 עמודים – טוען העותר כי החלטות הללו ניתנו בחוסר סמכות ותוך עיוות דין חמור. העותר משיג הן על היבטים שונים בהחלטה הראשונה, והן על כך שלאחר מכן דחה בית הדין הגדול בקשות להארכות מועד נוספות להגשת ערעור. אשר להחלטה הראשונה – העותר סבור כי בית הדין הגדול התערב, בניגוד לדין, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בכך שנתן לפסק הדין פרשנות שגויה. עוד מוסיף העותר כי בית הדין הגדול אינו מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור רק ביחס להיבטים מסוימים של פסק הדין, תוך דחיית הבקשה ביחס להיבטים אחרים, וכן כי בית הדין אינו מוסמך לחייבו בהפקדת ערובה כתנאי להגשת הערעור. אשר להחלטה הדוחה את בקשותיו הנוספות להארכת מועד, העותר סבור כי יסודן בטעות, כיוון שהצורך בהארכות מועד לא נגרם באשמתו, אלא בשל גורם שאינו מצוי בשליטתו – העיכוב בהסדרת ייצוגו על ידי הסיוע המשפטי. ממילא, מוסיף העותר כי משעה שהסתיים הדיון בענייני הרכוש בבית הדין האזורי הוא היה רשאי להגיש ערעור בזכות על כלל ההחלטות במסגרת הליך זה, לרבות פסק הדין בעניין הנחלה. לבסוף, מעלה העותר טיעונים שונים כנגד פסק הדין בעניין הנחלה, הן לגופו, והן בהיבט הדיוני. יצוין כי בעתירה ביקש העותר כי בית משפט זה יעכב את ההליכים האחרים הנוגעים לרכוש הצדדים בבית הדין הגדול ובבית הדין האזורי עד להכרעה בעתירה, וזאת בכדי לאפשר את חלוקת כלל רכוש הצדדים בבת אחת. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הגדול, והוא לא יתערב בהחלטותיו אלא במקרים חריגים, שבהם חרג בית הדין הרבני מהסמכויות המוקנות לו לפי דין או כאשר החלטתו פוגעת בעקרונות הצדק הטבעי (ראו, מיני רבים: בג"ץ 4923/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 34 (20.10.2022); בג"ץ 73527-11-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (10.12.2024); בג"ץ 29243-09-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (19.9.2025)). הלכה זו חלה מקל וחומר ביחס להחלטות ביניים בהליכים שעודם מתנהלים וכן להחלטות דיוניות, בהן ממילא ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב (בג"ץ 5219/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (28.8.2013); בג"ץ 626/23 פלוני נ' בית הדין הרבני בירושלים, פסקה 6 (29.1.2023); בג"ץ 5060/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (26.6.2024)). העותר לא הראה טעם מדוע יש לסטות מכלל זה בענייננו ולהתערב בהחלטות שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין בעניין הנחלה. כמובן, עיכוב בהסדרת ייצוגו של מערער על ידי הסיוע המשפטי מהווה טעם ראוי להארכת מועד להגשת ערעור (להרחבה, ראו: בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (27.5.2008), אליו הפנה העותר), אך בית הדין הגדול אישר (חלקית) את הבקשות הראשונות שהגיש העותר מטעם זה (ביום 23.3.2025 וביום 6.4.2025). בקשותיו הבאות להארכת מועד נדחו מכיוון שלא הוגש ערעור עד למועד הנדחה שנקבע (ראו: החלטות מיום 5.8.2025 ומיום 8.9.2025), ולאחר שבית הדין התרה בעותר כי כך יעשה אם הוא לא יגיש ערעור במועד (ראו בסיפא להחלטה הראשונה. כן ראו והשוו: בג"ץ 7758/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 17 (2.10.2007); בג"ץ 3029/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (16.5.2023)). יוער כי לא מצאנו גם לקבל את טענת העותר, לפיה הוא היה רשאי לערער על פסק הדין בעניין נחלה במסגרת ערעורו על פסק הדין הנוסף. זאת שכן פסק הדין הנוסף הכריע רק בסוגיה פרטנית בין הצדדים – אימוץ חוות הדעת האקטוארית בידי בית הדין. נוכח האמור לעיל, התייתר הצורך לדון בטענותיו האחרות של העותר, הנוגעות לגופה של ההכרעה בפסק הדין של בית הדין האזורי, או לתנאים הנלווים להגשת הערעור שנקבעו בהחלטה הראשונה של בית הדין הגדול, ואיננו רואים מקום לדון בהן או להביע ביחס אליהן עמדה. סוף דבר: העתירה נדחית, וממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ו (23 נובמבר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט