בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3918/02
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערת: פלונית
נגד
המשיב: פלוני
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה בבאר-שבע מיום 24.4.2002,
בתמ"ש
13050/99, שניתנה על ידי כבוד סגן
הנשיא
פנחס אסולין
בשם
המערערת: עו"ד שמואל דרורי
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה
בבאר שבע (כב' השופט פ' אסולין) מיום 24.4.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש
13050/99, 13051/99.
1. בין בעלי הדין - בני זוג - מתנהלים הליכים
בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע. במסגרת הליכים אלה הגיש המשיב תביעה לפירוק
השיתוף בנכסים המשותפים של בני הזוג, ואילו המערערת הגישה תובענה בה עתרה למתן
סעדים שונים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. בדיון מיום 11.12.01 העלה בית המשפט
הצעת פשרה להסכם כולל בתובענות שהגישו הצדדים. המערערת ביקשה מבית המשפט אורכה על
מנת לבחון את ההצעה. כן הודיעה המערערת לבית המשפט, כי אם לא תקבל את הצעתו,
בכוונתה להגיש בקשה להורות למת"ש צה"ל להמציא מסמכים הדרושים לבירור
התובענה. בית המשפט קבע את התיק לדיון ליום 2.1.02, והורה בהחלטתו כי אם בדעת המערערת
להגיש בקשה בעניין המצאת מסמכים, תוגש הבקשה עד שלושה ימים לפני מועד הדיון. בדיון
מיום 2.1.02 הודיעה המערערת לבית המשפט כי אינה מקבלת את הצעת הפשרה שהוצעה על
ידו, וכי בכוונתה להגיש בקשה מסודרת להורות למת"ש צה"ל להמציא מסמכים.
בית המשפט דחה את בקשת המערערת להתיר לה להגיש בקשה בעניין המצאת המסמכים, בקובעו
כי על-פי החלטתו מיום 11.12.01 היה על המערערת להגיש את הבקשה עד שלושה ימים לפני
מועד הדיון. נוכח התמשכות ההליכים בתיק, הורה בית המשפט כי הצדדים יגישו את סיכום
טענותיהם, וכי התיק יובא בפניו למתן פסק דין. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות
ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה
המערערת, אך ציין בהחלטתו כי מוטב שהמערערת תפנה לבית המשפט בבקשה מסודרת, וכי
חזקה על בית המשפט כי ישקול את העניין לגופו, תוך הפעלת איזונים מתאימים לשם שמירה
על האינטרסים של שני הצדדים.
2. ואכן, ביום 21.2.02 פנתה המערערת לבית המשפט
בבקשה להתיר לה להשלים הבאת ראיות מטעמה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 24.4.02, קבע כי
לפנים משורת הדין תינתן למערערת אפשרות לחקור את נציג מת"ש ביחס לתעודת עובד
ציבור שהגיש. בית המשפט קבע כי האיזונים המתאימים יימצאו בכך שהמערערת תחויב
בהוצאות לטובת המשיב ולטובת אוצר המדינה, בסך 2,000 ש"ח כל אחד, וכן בהפקדת
שכר העד מראש ובכך שלא יוזמנו עדים נוספים בתיק זה.
3. ביום 19.3.02 הגישה המערערת בקשה כי בית המשפט
יפסול עצמו מלדון בעניינה. בבקשתה טענה המערערת, כי בדיון מיום 2.1.02, לאחר
שהמערערת הודיעה כי אינה מקבלת את הצעת הפשרה שהציע בית המשפט, סרב בית המשפט
לשמוע את הצעות הפשרה של המערערת, ואף ציין כי המערערת אינה חפצה להתגרש. המערערת
אף טענה כנגד החלטתו של בית המשפט מיום 2.1.02, בה דחה את בקשתה לאפשר לה להגיש
בקשה בעניין המצאת מסמכים והורה על הגשת סיכומים בתיק. כן העלתה המערערת טענות
כנגד החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך ניהול ההליכים בתיק. כך, טענה
המערערת כי ביום 13.7.00 פנתה לבית המשפט בבקשה להורות למשיב להחזיר סך של 179,000
ש"ח שמשך המשיב, תוך הפרת צו עיקול שניתן על ידי בית המשפט. אולם בית המשפט
חייב את המשיב להשיב סך של 15,000 ש"ח בלבד. כך גם, בדיון מיום 15.3.01 לחץ
בית המשפט על המערערת למחוק בקשה שהגישה לפקודת בזיון בית משפט בגין הפרת צו
העיקול על ידי המשיב. כן טענה המערערת, כי בית המשפט נמנע מלהכריע בבקשת המשיב
לביטול הסכם דיוני, בקובעו כי הבקשה תוכרע במסגרת פסק הדין הסופי, ובכך מנע
מהמערערת למצות את זכויותיה באופן מלא. כך גם לא הכריע בית המשפט בבקשה למתן
הוראות שהגישה המערערת ביום 24.5.01, והפנה את בית המשפט להוצאה לפועל. עוד טענה
המערערת, כי בית המשפט בהחלטתו מיום 25.1.01 דחה שלא בצדק את בקשתה לתיקון
הפרוטוקול ואף חייבה בהוצאות. המערערת טענה כי מרצף החלטותיו החד-צדדיות של בית
המשפט עולה כי בית המשפט עירב נימה אישית ואיבד את האובייקטיביות הדרושה לדון
בתובענות, ופגע בזכותה למשפט צדק. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי בקשתה של
המערערת אינה מגלה עילת פסלות וכי טענותיה נגועות בשיהוי.
4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 24.4.02, דחה את בקשת
הפסילה, בקובעו כי הבקשה מתייחסת לתחושות סובייקטיביות שבלב המבקשת, אשר אין להן
על מה לסמוך. בית המשפט ציין כי בתיק זה נעשה על ידו כל מאמץ אפשרי להביא את
הצדדים לכלל הסדר, ובמסגרת נסיונותיו להביא את הצדדים להסדר כולל, התרשם כי
המערערת אינה בשלה לגירושין. לפיכך, הובאו הדברים בפני הצדדים על מנת להניח
לנסיונות הפשרה שלא עלו יפה ולכוונם לערוץ החלופי של הכרעה משפטית. בית המשפט קבע
כי לא היה בהכוונה זו משום נקיטת עמדה ביחס להליך ובוודאי שאין זה מחובתו של צד
כלשהו לקבל כל הצעת הסדר הבאה בפניו. בית המשפט הוסיף כי יש לדחות את הבקשה אף בשל
השיהוי שבהגשתה, שכן הבקשה מתייחסת לישיבה מיום 2.1.02, בעוד שבקשת הפסילה הוגשה
רק ביום 19.3.02.
5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורה חוזרת
המערערת על מרבית טענותיה בבקשת הפסילה ומדגישה כי בדרך ניהול התובענות נקט בית
המשפט בעמדה חד צדדית, שהתבטאה בחסימת דרכה של המערערת והימנעות מליתן לה את יומה
בבית המשפט, ובכך גילה בית המשפט סממנים מובהקים למשוא פנים. כן טוענת המערערת כי
בית המשפט ניסה לכפות עליה לקבל את הצעת הפשרה שהוצעה על ידו כדי להתחמק מהכרעה
משפטית, ומשסירבה לקבל את הצעתו, והוא מצדו סרב לשמוע את הצעותיה של המערערת, הפך
בית המשפט לצד בסכסוך הבינאישי שבין הצדדים. עוד טוענת המערערת כי בקשת הפסילה לא
הוגשה בשיהוי, שכן עילת הפסילה נולדה רק לאחר שהמערערת הגישה ביום 21.2.02 את
הבקשה להשלים את הבאת הראיות מטעמה, ומוסיפה כי בית המשפט השתהה במתן החלטתו בבקשה
זו.
6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין
הבקשה להידחות. עיקר טענותיה של המערערת מופנה כנגד החלטות דיוניות ושיפוטיות
שניתנו בעניינה במהלך ניהול התובענות. גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר המונע העלאת חלק
מטענות אלה, המתייחסות ברובן להחלטות שניתנו כשנה ואף יותר לפני הגשת בקשת הפסילה
(וראו לעניין זה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- וכן ע"א
5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד (לא פורסם)),
הרי שאין בהחלטות אלו כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. לא אחת נפסק, כי הדרך
לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור - ולא באמצעות הגשת
בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של
היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם);
ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין
נגד שורת החלטות דיוניות - ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות
(וראו לדוגמא: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח
בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג
דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). המערערת
אף הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 2.1.02, נגדה היא טוענת בבקשת הפסלות
ובערעור הפסלות - ובמסגרת זו נשמעו טענותיה לעניין זה. אכן, ההליכים בין הצדדים
רצופים בקשות והחלטות ביניים רבות. אפשר שבראייתה המערערת נוצר חשש, כי ההחלטות
השונות שקיבל בית המשפט בעניינה מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה, אולם חשש זה
אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. ההחלטות שקיבל בית
המשפט בעניינה של המערערת, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות (ולעניין זה אין
אני מביע עמדה), אינן מעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת (וראו:
ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247, 250), היינו
אותה אפשרות ממשית לכך שבית המשפט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא
הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור')... מבלי
שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה" (בג"ץ 2184/94 גלברט
נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573,
605).
7. אשר לטענת המערערת בנוגע להתבטאות בית המשפט
בדיון מיום 2.1.02, כי המערערת אינה חפצה להתגרש, הרי שבנסיבות העניין לא מצאתי
בהתבטאות זו כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט אמר את דבריו
לאחר שנסיונותיו להביא לפתרון הסכסוך בדרך של פשרה בין הצדדים לא צלחו, ומשהגיע
למסקנה כי פתרון הסכסוך בין הצדדים ייעשה בדרך של הכרעה משפטית. אין בדבריו של בית
המשפט משום נקיטת עמדה כלשהי בדבר סיכויי התובענות או תוצאות ההליכים המתנהלים
בפניו, ולפיכך לא ניתן לומר כי בית המשפט גיבש דעה סופית בלתי ניתנת לשינוי
במחלוקת שבין הצדדים. כך גם לא מצאתי יסוד לטענת המערערת כי משסירבה לקבל את הצעת
הפשרה של בית המשפט, הפך בית המשפט לצד בסכסוך שבין הצדדים. בית המשפט אף ציין
בהחלטתו כי אין זה מחובתו של צד כלשהו לקבל הצעת פשרה שהובאה בפניו, ולפיכך הופנו
ההליכים לפתרון בדרך של הכרעה משפטית.
מטעמים אלה, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ב
(28.5.2002).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 02039180.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il