פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3913/19

העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות סביבה נ. רשות הטבע והגנים ה

העותרת ביקשה להרחיב את אפשרויות הצייד בישראל ולחשוף מידע על מחזיקי רישיונות צייד.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 21/11/2019 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3913/19 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה צייד חיות בר — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה להרחיב את אפשרויות הצייד בישראל ולחשוף מידע על מחזיקי רישיונות צייד.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3913/19

העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות סביבה נ. רשות הטבע והגנים ה

העותרת ביקשה להרחיב את אפשרויות הצייד בישראל ולחשוף מידע על מחזיקי רישיונות צייד.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת, עמותה המקדמת צייד, הגישה עתירה לבג"ץ בדרישה להקל משמעותית על הגבלות הצייד בישראל ולקבל מידע על בעלי רישיונות צייד. בית המשפט דחה את העתירה על הסף משני טעמים עיקריים: ראשית, העותרת לא צירפה משיבים הכרחיים לעתירה (כמו המשרד לביטחון הפנים) למרות התראות קודמות. שנית, בית המשפט קבע כי קיימים סעדים חלופיים בחוק, שכן עניינים אלו צריכים להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים ולא בבג"ץ. העתירה נדחתה והעותרת חויבה בהוצאות משפט.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים מ' מזוז, י' אלרון, א' שטיין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות ולסביבה

נתבעים

  • רשות הטבע והגנים הלאומיים
  • מנכ"ל רשות הטבע והגנים הלאומים
  • השר לאיכות הסביבה
  • כנסת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • דרישה לאפשר צייד חיות בר ללא הגבלות
  • טענות בנוגע למדיניות 'מפעל ראוי' לפי חוק כלי היריה
  • בקשה לחשיפת רשימת מחזיקי רישיון צייד
טיעוני ההגנה
  • יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי-צירוף משיבים רלוונטיים (המשרד לביטחון הפנים)
  • קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים
  • העדר עילה להתערבות בג"ץ

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • צייד
  • חופש המידע
  • סעד חלופי
  • אי-צירוף משיבים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

10000
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3913/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרת: העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות ולסביבה נ ג ד המשיבים: 1. רשות הטבע והגנים הלאומיים 2. מנכ"ל רשות הטבע והגנים הלאומים 3. השר לאיכות הסביבה 4. כנסת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אדם ג'ורנו בשם המשיבים 2-1: עו"ד נתי אגמון בשם המשיב 3: עו"ד יעל מורג יקו-אל בשם המשיבה 4: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט מ' מזוז: עניינה של העתירה בסעדים שונים שמבקשת העותרת, שתכליתם הכללית היא, כדבריה, לאפשר צייד של חיות בר "בכל מקום, בכל אמצעי נשק, בכל השנה, ללא הגבלות" (פסקה 35.3 לעתירה). העתירה מנוסחת באופן כוללני ולא ברור, כאשר חלק מהסעדים המבוקשים סותרים זה את זה. מכל מקום, בעיקרם של דברים מוקד העתירה בקיומם ופעילותם של "מפעלים ראויים", לפי סעיף 10 לחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: חוק כלי היריה) בתחום הצייד, ובמדיניות המשיבה 1, רשות הטבע והגנים (להלן: הרשות) בהפעלת סמכויותיה לפי החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: החוק להגנת חיית הבר) והתקנות מכוחו. לצד זאת מבקשת העותרת חשיפת רשימת כל מחזיקי רישיון צייד ואמתי קיבל כל אחד מהם את רישיונו. בתגובה לעתירה הוגשו תגובות מפורטות מטעם הרשות (משיבים 2-1) ומטעם המשרד להגנת הסביבה (משיב 3), בהן נפרסה באריכות ובפירוט התשתית הנורמטיבית והעובדתית הרלבנטית בסוגיה של צייד חיות בר בישראל, על כל היבטיה, ובאשר למדיניות הנוהגת בתחום זה וטעמיה. לצד הצגת הרקע העובדתי והנורמטיבי כאמור, נטען מטעם המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף מטעמי סף שונים, וכן כי יש לדחותה לגופה בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה. לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, ובחומר שצורף להן, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעמים עליהם אעמוד בתמצית להלן, ולפיכך לא ראיתי צורך לפרט את הרקע הנורמטיבי והעובדתי שנפרס כאמור בהרחבה בידי המשיבים. בכל הנוגע לטענות העותרת באשר ל"מפעל ראוי" לפי סעיף 10 לחוק כלי היריה, על כל הכרוך בכך - דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-צירוף משיבים ראויים. העותרת לא צרפה כמשיבים לעתירה את המשרד לביטחון הפנים, ואת הרשות המוסמכת לענין הנדון לפי סעיף 11(2) לחוק כלי היריה ("פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר"), המופקדים על רישוי כלי יריה ל"מפעל ראוי". יצוין כי בהחלטתי מיום 11.6.2019, בה נתבקשה תגובת המשיבים לעתירה, התייחסתי לשאלת "המשיבים הנכונים לעתירה", והמשיבים בתגובותיהם אכן התייחסו לחסר זה, אך למרות זאת העותרת לא תיקנה את המעוות. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית העתירה על הסף לענין זה. "כלל הוא בבית-משפט זה שחובה על העותר לצרף כמשיבים לעתירה את כל הנוגעים בדבר. הנוגעים בדבר נחלקים לשני סוגים. ראשית, יש לצרף כמשיבים את הגופים והאנשים שנגדם מתבקש הסעד. על-פי רוב אלה הן רשויות מינהליות שפגעו בעותר במעשה או במחדל, ובית המשפט מתבקש לצוות עליהן לעשות מעשה, או להימנע מעשות מעשה, או להצהיר על בטלות החלטותיהן. שנית, יש לצרף כמשיבים גם גופים ואנשים אחרים, שאף כי בית המשפט אינו מתבקש לצוות עליהם דבר, הם עלולים להיפגע באופן ממשי מצו שייצא, אם ייצא, מאת בית המשפט. אלה הם בדרך כלל גופים ואנשים פרטיים" (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994)). אשר לראשי העתירה שעניינם במדיניות הרשות בהפעלת סמכויותיה לפי החוק להגנת חיית הבר והתקנות מכוחו, ובקשת העותרת לחשיפת רשימת כל מחזיקי רישיון צייד – דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, "החלטה של רשות לפי החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955" מסורה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (פרט 23(14) לתוספת הראשונה לחוק זה). הוא הדין בבקשה לחשיפת מידע על רישיונות צייד. המבקש לקבל מידע המצוי בידי הרשות עליו לפעול בהתאם להוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ותקיפת החלטה של רשות לענין זה מקומה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים: סעיף 17(1) לחוק חופש המידע, ופרט 2 לתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. "סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא סמכות שבשיקול דעת ... ככלל, 'על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי' (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 240... בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין" (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.1.2006)). סוף דבר: העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 5,000 ₪, ובסכום דומה בהוצאות המשיב 3. ניתן היום, ‏כ"ג בחשון התש"פ (‏21.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19039130_B04.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il