פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 391/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 391/14 ע"פ 853/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' סולברג המערער בע"פ 391/14 והמשיב 2 בע"פ 853/14: פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 391/14 והמערערת בע"פ 853/14: מדינת ישראל המשיב 1 בע"פ 853/14: פלוני המשיב 3 בע"פ 853/14: פלוני ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 14220-03-12 מיום 17.12.2013 שניתן על-ידי השופט מ' גלעד תאריך הישיבה: כ"ז באדר א' התשע"ד (27.02.2014) בשם המערער בע"פ 391/14 והמשיב 2 בע"פ 853/14: עו"ד מוחמד מסארווה בשם המשיבה בע"פ 391/14 והמערערת בע"פ 853/14: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב 1 בע"פ 853/14: עו"ד סאהר פאר בשם המשיב 3 בע"פ 853/14: עו"ד עלאא סלימן בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט נ' סולברג: ערעור על גזר-דין; על קוּלתו מחד גיסא, על חומרתו מאידך גיסא, ועיקרו במשקל הראוי במסגרת שיקולי הענישה לאינטרס השיקומי האינדיבידואלי של מבצע העבירה, אל מול המשקל הראוי לפגיעה הקשה בקרבן העבירה. המעשים והעבירות 1. שלושת המשיבים בע"פ 853/14 הורשעו בחבלה בכוונה מחמירה. אֵלו הם מעשיהם: בליל 24.2.2012, לאחר השעה 22:00, הגיעו המשיבים 2 ו-3 וחבריהם לביתו של המשיב 1 ברחוב העליה בחיפה, שם בחצר הבית ערכו מסיבה. בהמשך הלילה, החלה חבורת צעירים אחרת להפריע למהלך המסיבה, נוצר עימות מילולי, ולאחר מכן זרקו בני החבורה האחרת אבנים לעבר הבית וגרמו נזק לרכוש. המשיבים וחבריהם נכנסו לביתו של המשיב 1, סגרו את הדלת, התקשרו למשטרה – היה זה בשעה 01:49 – ודיווחו על זריקת האבנים. המשיב 3 התקשר לאביו לדווח לו על אשר אֵרע, כך עשה גם המשיב 1, וכן גם חלק מחבריהם שנכחו במקום, התקשרו לספּר על אודות האירוע לאחד, מרואן עטאללה, ולאנשים נוספים. מרואן עטאללה הגיע אל המקום כשהוא מלוּוה באחרים, גם אביו של המשיב 3 הגיע, וזמן קצר לאחר מכן החלו המשיבים וחבריהם לחפש את חבורת הצעירים היריבה בסביבת ביתו של המשיב 1, כשחלקם מצויידים במוטות ברזל ובמקלות. 2. סמוך לשעה 01:58, הגיעו יואב ויונתן (שמות בדויים) במכוניתו של יואב לרחוב העלייה השנייה בדרכם לקבל טיפול רפואי בבית החולים רמב"ם. יואב ויונתן החנו את המכונית והחלו צועדים לכיוון הכניסה לבית החולים. או אז הגיע אביו של המשיב 3 במכוניתו, ועמו המשיבים 2 ו-3 וחבריהם, ועצר את המכונית ליד יואב ויונתן. המשיבים 2 ו-3 יצאו מן המכונית כשהם מצויידים במוטות ברזל, והחלו לצעוק ולקלל. מפאת פחדם, החלו יואב ויונתן להימלט. מרואן עטאללה, המשיבים וחבריהם, רדפו אחרי השניים, בריצה, כשהם מצויידים במוטות ברזל ובמקלות. במהלך המרדף תפסו מרואן עטאללה וחבריו את יונתן בסמוך ל'פיצוציה' מול הכניסה לבית החולים ותקפו אותו בצוותא חדא. הם היכו אותו בראשו, הפילו אותו ארצה, והמשיכו להכותו מכות נמרצות בכל חלקי גופו, לרבות בראשו, באמצעות מוטות ברזל, מקלות, אבנים, אגרופים ובעיטות. שניים מן התוקפים הושיבו את יונתן בעודו חבול, הרימו את ראשו וחרטו בחוזקה בראשו באמצעות כלי חד, חריטה הנחזית כאותיות. 3. במקביל לתקיפתו של יונתן, תפסו המשיבים וחבריהם את יואב בהמשך רחוב העליה לכיוון בת גלים ותקפו אותו בצוותא. המשיב 1 הפיל אותו אל הריצפה והמשיבים 2 ו-3 וחבריהם היכו אותו מכות נמרצות בכל חלקי גופו, לרבות בראשו, באמצעות מוטות ברזל, מקלות, אבנים, אגרופים ובעיטות, כשהם מקללים אותו ודורכים עליו. תוך כדי כך שהמשיבים 1 ו-3 וחבריהם מפליאים את מכותיהם ביואב – שאמר להם כי הוא חייל בצה"ל – זרק עליו המשיב 2 אבן גדולה ופגע בגופו. 4. לאחר שהיכו את יונתן ואת יואב וחבלו בהם, נמלטו המשיבים וחבריהם מן המקום. יואב אושפז בבית חולים למשך שלושה ימים כשהוא סובל מכאבי ראש, כאבים ורגישות בצוואר, שפשופים בקודקוד, המטומות בראש, חבלה בשורש כף יד ימין ושמאל, כאבים ושפשופים באמה השמאלית, סימני חבלה באמה הימנית, הגבלה בתנועת יד שמאל, סימני חבלה מעל האגן מאחור, ופצע שפשוף עור בבטן התחתונה. 5. כתב האישום המקורי הוגש בשעתו נגד ששה נאשמים, אלא ששלושת המשיבים הנ"ל הגיעו להסדר טיעון עם המערערת, ואילו משפטם של שלושת האחרים נמשך. על מנת שלא תהיה סתירה בין כתב האישום לגבי שלושת המשיבים דנן במסגרת הסדר הטיעון לבין כתב האישום לגבי שלושת האחרים שמשפטם נמשך, נמנעה המערערת מהבאת ראיות לגבי חלק מהעובדות שהמשיבים הסתייגו ולא הודו בהן, ולפיכך לא נקבע דבר לגבי העובדות הללו במשפטם של המשיבים. כתב האישום המקורי יִחס מלכתחילה לששת הנאשמים עבירות נגד יואב ויונתן. כתב האישום המתוקן ביטל את האישומים שיוחסו למשיבים דנן כלפי יונתן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. עיקרי גזר הדין 6. בית המשפט המחוזי ציין בגזר הדין את חומרתו הרבה של האירוע. יואב – חייל בשירות סדיר בצה"ל – בא בשעת לילה לקבל טיפול רפואי בבית החולים רמב"ם. אמו עובדת שם כמיילדת. יואב צעד עם חברו יונתן, כסבורים שהם מתקרבים ל'חוף מבטחים', ושם פגשו בהם המשיבים ורבים אחרים, חמושים במקלות, מוטות ברזל ואבנים. יואב פחד, ניסה לברוח, אך לא הצליח. הוא נרדף, נפצע ונחבל, מבלי שעשה לתוקפיו כל מאומה. יואב אושפז למשך שלושה ימים, אך יותר מאשר הפצעים והכאבים הפיזיים, נותן בו הזעזוע הנפשי את אותותיו עד היום. אובדן אֵמון באנשים, חוסר בטחון, בושה, חרדה, פחד ופגיעה בבטחון העצמי. בית המשפט המחוזי קבע כי נדרש גמול הולם ועונש מרתיע. 7. מנגד ציין בית המשפט המחוזי בשיקוליו לקולא את העובדה כי המשיבים הם קטינים, נורמטיביים, וכי האלימות שנקטו בה היא חריג באורח חייהם. פרץ האלימות נבע מתקיפת בֵּיתו של המשיב 1 בידי פורעים, ותוך היגררות אחרי ה'עדר'. בית המשפט המחוזי הביא במניין שיקוליו את נסיבותיו האישיות של כל אחד מן המשיבים, בהתבסס על מה שנאמר לגביהם בתסקירי שרות המבחן. כמו כן, התחשב בית המשפט המחוזי בכך שהמשיבים היו נתונים במעצר למשך חודש-ימים ולאחר מכן בתנאי שחרור מגבילים, ואֵלו גם מנעו המשך לימודים באופן סדיר. המשיבים הביעו חרטה וסיכויי שיקומם הם טובים. 8. בית המשפט המחוזי הרשיע כאמור את המשיבים וגזר על כל אחד מהם 15 חודשי מאסר ומאסר על-תנאי, וחִייב אותם בתשלום פיצויים ליואב בסך של 10,000 ₪ כל אחד. עיקרי הטענות בערעור 9. המדינה טוענת בערעורה כי אין בעונש המאסר בפועל שנגזר על המשיבים, כמו גם בפיצוי הכספי שנפסק לטובת יואב, ביטוי הולם לחומרת מעשיהם הפרועים, האלימים, שלוחי הרסן של המשיבים, ולמידת הפגיעה הפיזית והנפשית ביואב. משקל יתר ניתן בבית המשפט המחוזי לנסיבותיהם האישיות של המשיבים ולגילם הצעיר. מדובר בתקיפה בחבורה, קבוצה אלימה שיצאה למסע נקמה, וחבריה פעלו על מנת לכלות את זעמם ולגרום לקורבנם חבלה חמורה, נכות או מום. 10. המשיב 2 טוען בערעור מצדו כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, לא התחשב בכך שלא קדם תכנון למעשה, ולא יִחס משקל לתחילתו של האירוע, באותה הפרעה וגרימת נזק לרכוש מצִדה של חבורת צעירים שזהותה לא ידועה, והימנעות המשטרה מלהתערב. לטענת המשיב 2, סבר לתומו כי יואב היה אחד מבני החבורה היריבה. אין למשיב 2 עבר פלילי, בעת המעשה עוד היה קטין, לאחרונה התארס, בא מרקע סוציו-אקונומי קשה, עובד כירקן בסוּפּר, הסיכויים לשיקומו הם טובים, ומן הראוי לבטל את הרשעתו בדין ולהורות על ביטול עונש המאסר, או לחלופין להקל בו ולאפשר לשׂאתוֹ בעבודות שירות. אין בכוחו של המשיב 2 לשאת בתשלום הפיצוי הכספי ליואב, ומן הראוי להפחיתו. 11. המשיבים 1 ו-3 ביקשו לדחות את ערעור המדינה, בהתבסס על ההלכה הפסוקה שלפיה אין ערכאת הערעור מתערבת אלא במצבים של טעות חמורה או סטייה ניכרת מן העונש ההולם. בית המשפט המחוזי היה ער לכל השיקולים, גם לנזק הנפשי שנגרם ליואב, גם לכך שהמשיבים הם קטינים ויש לייחס משקל רב לשיקול השיקומי; וגזר הדין שקול ומאוזן. המשיבים 1 ו-3 הם אנשים נורמטיביים, התקשרו למשטרה כשהותקף הבית שבו חגגו, אך זו בוששה לבוא. המשיבים 1 ו-3 לקחו אחריות, הביעו חרטה, והם מבקשים להשתקם ולחזור למוטב, ולפיכך אין מקום להחמרה בעונשם; לא בהארכת תקופת המאסר ולא בהגדלת סכום הפיצוי ליואב. 12. לקראת הדיון בערעור הוגשו תסקירים עדכניים מאת שירות המבחן: (א) המשיב 1, כיום כבן 20, בן למשפחה המנהלת אורח חיים תקין, מתקשה במאסר, אך עונשו חידד אצלו את חומרת התנהגותו ועוצמת הנזק שגרם ליואב. מקבל אחריות חלקית, אך מביע חרטה כנה, ומתכנן את עתידו באופן נורמטיבי. משפחתו תומכת, והוא מגלה מוטיבציה שיקומית. שירות המבחן ממליץ שלא להחמיר בעונשו. (ב) המשיב 2, כיום כבן 19 ותשעה חודשים. ביצוע עונשו עוכב, ובינתיים מנהל אורח חיים נורמטיבי ומשתלב במסגרת עבודה וחיי חברה תקינים. חושש מן המאסר ומן הפגיעה בעתידו. הודה ולקח אחריות לגבי עיקר המעשה המיוחס לו, אך מכחיש את חלקו. אינו מחזיק בנורמות עברייניות, לוקח אחריות, מבין את עוצמת הפגיעה ביואב, ועתיד להשתלב בטיפול קבוצתי בשירות המבחן. (ג) המשיב 3, כיום בן 20, מבטא תחושה של יאוש וחוסר אונים בבית הסוהר ורוב הזמן חושב על מר גורלו. מצבה הכלכלי של משפחתו קשה. מקווה לחזור לשגרת חייו, ללמוד ולעבוד. מודה באופן חלקי בלבד, מביע חרטה על כך שנגרר אחרי חבריו, ומפרש את התנהגותו כתגובה אימפולסיבית שאינה מאפיינת אותו. מרוכז בעצמו ולא מגלה אמפטיה ליואב. שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו. דיון והכרעה 13. בתחילת הדיון בערעור הוטרדנו מן ההודאה החלקית של המשיבים במעשים שיוחסו להם בכתב האישום. בבית המשפט המחוזי הודו בתחילה בפה מלא, במסגרת הסדר הטיעון שגובש לאחר שמיעת מרבית ראיות התביעה, אך בשירות המבחן – גם לקראת מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי, גם לקראת הדיון לפנינו בערעור – חזרו בהם באופן חלקי מהודאתם. שקלנו שמא יש מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, אך ב"כ המשיבים התנגדו לכך, ושבו ואישרו לפנינו – אחרי ששמעו את דברי שולחיהם – כי הם מודים בעובדות כתב האישום המתוקן, על-פי הסדר הטיעון בבית המשפט המחוזי. 14. מרבית השיקולים שצויינו לעיל בטיעוני ב"כ הצדדים מזה ומזה, הם נכוחים. לכולם ניתן ביטוי בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. לא אחזור על כל אלה, זולת שניים שהם בלב המחלוקת: השיקול השיקומי האינדיבידואלי ביחס למבצעי העבירה מחד גיסא, אל מול שיקולי הגמול וההרתעה בשים לב לקרבן העבירה מאידך גיסא. 15. מחוייבים אנו לדקדק בזכויות נאשמים. אנו מקפידים שבעתיים בקטינים, עם הפּנים לשיקום. הרקע של המשיבים דנן הוא נורמטיבי. לראשון, תחושות של כעס ובדידות בכלא, אך הוא מתפקד באופן תקין, חרטתו כנה, הוא ביקש להשתלב בטיפול, ושואף להתנהלות נורמטיבית בעתיד. המשיב השני, גם הוא אינו מחזיק בנורמות ובערכים עברייניים, לקח אחריות, מבין את חומרת מעשיו ועתיד להשתלב בטיפול. לאחרונה התארס, ומתכוון להתחתן בשנה הבאה. המשיב השלישי לקח אחריות חלקית, משפחתו נתונה במצוקה בעקבות ההליכים המשפטיים גם כלפי האב, מביע תחושה של דכאון וייאוש, אך לדבריו לאחר מאסרו הוא מתכוון לחזור לשגרת חייו הנורמטיביים, לעבוד, להשלים לימודים ולהתקדם בחיים. הנה כי כן, עתידם של המשיבים עוד לפניהם, ונכון שלא למצות איתם את מלוא חומרת הדין. 16. ברם, כטענת ב"כ המדינה, בתיק זה נפתח צוהר לנפשו של קורבן אלימות. אדם הולך לתומו בשעת לילה מאוחרת בדרכו לקבל טיפול בבית חולים, בלוויית חבר. לפתע, בלא אומר ודברים, ללא כל התגרות, מתנפלת עליו ועל חברוֹ חבורה של צעירים, והללו עושים בו מעשי-בריונות אלימים. בחמת זעם הכו המשיבים את יואב, באגרופים ובמכות, כמו גם באמצעות מוטות ברזל, מקלות ואבנים, ללא רחמים. ליואב נגרמה פגיעה בגופו וצלקת בנפשו. דוחות קצין בריאות הנפש בצה"ל מתעדים מפגשים תכופים עם יואב ומלמדים על יסוריו. לא נרד לפרטים, ודיינו אם נציין על סמך תסקיר נפגע העבירה רגשות בושה, קשיי שינה, סיוטים, פלאשבקים. יואב נאלץ לוותר על תפקיד צבאי שאליו חתר ולהסתפק בפחות. יואב הפך לאדם מתוח, עצבני, קשריו הבינאישיים נפגעו. גם בחלוף 16 חודשים ניכר בו הזעזוע העמוק, צרוב בו ואינו מרפה. יואב היה נתון בחרדת מוות באותה שעה של תקיפה רבתי נגדו, והתיעוד הרפואי מעיד על קריסת האֵמון מצדו, בלבול, תחושת איום, ואובדן הבטחון הבסיסי בעולם ובסביבה. בעקבות ויתור על קורס קצינים ועוד, חווה יואב תחושה של החמצה ואכזבה עצמית כתוצאה מאי-מימוש מאווייו, והחשש הוא ממשי במבט צופה פני עתיד. באִבחת זעם אחת של המשיבים, אשר אותה הפנו כלפי יואב, עובר אורח תמים, על סִיפּו של בית החולים רמב"ם, בדרכו לקבלת טיפול רפואי, הפך יואב מנער אהוד ומקובל מבחינה חברתית, חובב ספורט ובעל מוטיבציה גבוהה להישגים בשירות הצבאי, לצעיר מופנם, פגיע, דרוך, מתקשה לחזור לפעילות ספורטיבית, נמנע מיציאה למקומות הומי אדם וחושש לישון ללא אור דלוק בחדרו. שבר כלי, או כהגדרת אמו – עלה נידף ברוח. הפרוגנוזה לעתיד קודרת. עינינו הרואות כי לא רק פגיעה פיזית נותנת את אותותיה בנפגעי אלימות; לעיתים קשה ממנה הפגיעה הנפשית. 17. דומני כי עונשם של המשיבים קל יתר על המידה, אינו הולם את האכזריות שבה עשו את אשר עשו ליואב, אין בו משום גמול ראוי לנזק הנפשי שגרמו לו, ואין בו הרתעה די הצורך. דקדוק קפדני מדי בזכויותיהם של נאשמים, כמוהו כהפקרת קרבנות העבירה; אלו שבכוח ואלו שבפועל. כידוע, בשלב הערעור איננו ממצים את מלוא חומרת הדין. אציע אפוא לחברַי להעמיד את עונשיהם של שלושת המשיבים על 24 חודשי מאסר, חלף 15 החודשים שהטיל עליהם בית המשפט המחוזי, ולהותיר את שאר רכיבי גזר הדין על כנם. ש ו פ ט השופט ס' גובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. המשיב 2 (שלגביו ניתנה בשעתו החלטה על עיכוב ביצוע עונש המאסר) יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו, ביום 30.3.2014 עד השעה 10:00, בימ"ר קישון, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המשיב 2 לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, י"ז באדר ב' התשע"ד (19.3.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14003910_O05.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il