פחימה אברהם נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3906/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערער: אברהם פחימה נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: א' בחשון תשס"ב (18.10.2001) בשם המערער: עו"ד שאול דיוויס בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.4.2001 בת"פ 8097/00 שניתן על-ידי כב' השופטת ח' סלוטקי פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, על-פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. לבקשתו הוסיף בית-המשפט והרשיעו בשלושה מעשי התפרצות נפרדים שביצע, ודינו נגזר למאסר בפועל בן שלוש שנים וחצי. כן הפעיל בית-המשפט שני עונשי מאסר על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער: מאסר על-תנאי בן ארבעה חודשים אשר הופעל במצטבר, ומאסר בן שמונה חודשי מאסר אשר הופעל בחופף לעונש המאסר בגין הסם וההתפרצויות. סך המאסר שהוטל על המערער הוא איפוא 46 חודשי מאסר. כן גזר בית-המשפט על המערער עונש מאסר על-תנאי בן 24 חודשים. הערעור הוא על גזר-הדין. לא מצאנו ממש בערעור. אנו ערים למצבו האישי של המערער, אך במובן זה אין דינו שונה מדינם של אחרים העוברים עבירות כעבירות שעבר המערער. עבירת הסם עניינה קרוב ל100- גרם הירואין, והכל יודעים מה נזק יכולה כמות כה רבה של הירואין להביא על הפרט ועל הכלל. עיינו אף ברשימת הרשעותיו הלא קצרה של המערער - ממנה למדנו כי כבר נשלח לבית האסורים בעבר - והתברר לנו בעליל כי העונש שהוטל עליו אינו חמור כלל ועיקר. נוסיף על כל אלה את חוות-דעתו של שירות המבחן ולפיה אין המלצה לטיפול במערער. אנו מחליטים לדחות את הערעור. בה-בעת נבקש משלטונות בית האסורים לבדוק אם ניתן לשלב את המערער בטיפול גמילה, שהרי אם לא ייגמל מהתמכרותו לסם כי-אז ייצא את בית האסורים ויבוא אל בית האסורים עוד שנים רבות. היום, א' בחשון תשס"ב (18.10.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01039060.G01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444