fundacio gala-salvador dali נ. וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) ב

החלטה בתיק רע"א 3901/12 בבית המשפט העליון רע"א 3901/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשות: 1. Fundacio Gala-Salvador Dali 2. Demart Pro Arte B.V נ ג ד המשיבים: 1. וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ 2. עתיד מותגים בע"מ 3. יואב חסון 4. גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ 5. עו"ד הראל לפידות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.4.2012 בת.א. 3247-01-08 שניתנה ע"י כב' השופט א' מקובר בשם המבקשות: עו"ד דוד זילר; עו"ד ד"ר ניל וילקוף עו"ד ד"ר סער פאוקר בשם המשיבים 3-1: עו"ד רונן שחר; עו"ד ד"ר שרה פרזנטי בשם המשיבה 4: עו"ד דודי לוי בשם המשיב 5: בעצמו פסק-דין זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' מקובר) מיום 17.4.2012 בה נדחתה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגישו המבקשות. 1. המבקשת 1 היא עמותה הרשומה בספרד ובבעלותה סימני מסחר וזכויות נוספות הקשורות לאמן סלבדור דאלי ז"ל (להלן: האמן), והמבקשת 2 היא חברה בבעלות המבקשת 1 המאוגדת בהולנד והיא בעלת סימנים רשומים - בישראל ובמדינות נוספות - המכילים את השם סלבדור דאלי בשלמותו או בחלקו. בשנת 2008 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה נגד המשיבות 2-1, בה טענו כי הן מפרות את זכויות הקניין הרוחני שלהן בעשותן שימוש בשמו של סלבדור דאלי וביצירתו "El Triomf i el Rodoli de la Gala i en Dali" (להלן: היצירה) לצורכי שיווק, פרסום ומכירה של מוצרים מסחריים, בין היתר, באמצעות האינטרנט. בחלוף למעלה משלוש שנים, לאחר הגשת הסיכומים בתיק, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30.6.2011 (להלן הסכם הפשרה או פסק הדין). בהסכם הפשרה נקבע כי המשיבות 2-1 יהיו רשאיות לעשות שימוש ביצירה בשלמותה, או בציור בודד מבין הציורים המרכיבים אותה, בכפוף לסייגים שונים שפורטו בהסכם. בנוסף, סוכם בין הצדדים האופן שבו תוכלנה המשיבות 2-1 לייחס את היצירה, או את הציורים המרכיבים אותה, לאמן (להלן: כותרת הייחוס) וכן הוסדר השימוש שתוכלנה המשיבות 2-1 לעשות בשמו של האמן. כך נקבע בסעיפים 6 ו-8 להסכם הפשרה: "6. לייחס את הציורים לאמן רק באופן הבא (להלן: "כותרת הייחוס"): כאשר נעשה שימוש בציור בודד: from "El Triomf i el Rodoli de la Gala i en Dali", by Salvador Dali כאשר נעשה שימוש ביצירה במלואה: "El Triomf i el Rodoli de la Gala i en Dali", by Salvador Dali הייחוס ייכתב בפונט בגודל שלא יעלה על 10 בפורמט וורד (Word). הייחוס ייכתב בתחתית הציור או בצידו ובצמוד אליו. ביצירות בגודל של פחות מ-5X5 ס"מ ניתן יהיה לכתוב את הייחוס האמור במקום אחר במוצר. ניתן יהיה להוסיף לכיתוב, לאחר שם היצירה, את שם בעל זכות היוצרים, בתוספת הסימן ©. 8. לא להשתמש בשם "Dali Salvador" בכל צורה שהיא [...] לבד מאשר לצורך כותרת הייחוס באופן האמור לעיל. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מובהר בזאת, כי יותר לנתבעות במסגרת אתר האינטרנט של הנתבעות ובקטלוגים שלהן לאזכר את שמו של האמן, וזאת כל עוד, אזכור כאמור של שם האמן נעשה לצד הציורים הלקוחים מהיצירה וכן כי אזכור כאמור נעשה לצרכים אינפורמטיביים בלבד אודות היצירה והאמן, ולא מנצל את המוניטין של האמן ו/או את סימן המסחר "סלבדור דאלי", ובגודל, צורה, הדגשה וכו', שאינם מדגישים או מבליטים את שמו של האמן מעבר ליתר הטקסט שבצידו באותו עמוד של הקטלוג או אתר האינטרנט, ובכל מקרה בפונט שלא יעלה על גודל 12 (Word), ואשר אינו מהווה חלק מכותרת ו/או כותרת משנה של הקטלוג, ו/או חלק מכותרת ו/או חלק מכותרת משנה במסגרת אתר האינטרנט של הנתבעות או כל חלק אחר שהינו נפרד מהטקסט עצמו". בחודש אוקטובר 2011 פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט ובה טענו כי המשיבות 2-1 מפרות סעיפים רבים של פסק הדין. לבקשת הבזיון צורפו גם המשיבים 5-3 נוכח טענת המבקשות כי המשיבה 4 היא בעלת אתר האינטרנט בו ביצעו המשיבות 2-1 את ההפרות הנטענות; כי המשיב 3 הוא מנהל המשיבות 2-1 ובעל תפקיד ניהולי בכיר במשיבה 4 ולפיכך יש לראותו כאחראי אישית להפרות הנטענות; וכי המשיב 5 אף הוא מנהל המשיבות 2-1 ולכן אחראי באופן אישי להפרות הנטענות. 2. בהחלטתו מיום 17.4.2012 קבע בית משפט קמא כי חלק מן הפרסומים שהופיעו באתר האינטרנט של המשיבות 2-1 אכן מהווים הפרה של פסק הדין. כך, למשל, נקבע כי המשיבות 2-1 הציגו ציורים מתוך היצירה בצבע שונה מזה המופיע במקור; כי אחד מהציורים שוכפל מספר רב של פעמים באופן שיצר שינוי של היצירה; וכי המשיבות הציגו באתר האינטרנט "מכתב הרשאה" של האמן באופן הסותר את האמור בפסק הדין. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שהפרסומים המפרים הורדו מאתר האינטרנט עד למועד הדיון בבקשה אין מקום למתן צו רק בשל החשש שמא יוחזרו הפרסומים ויועלו בעתיד. בית המשפט הוסיף וקבע כי חלק אחר של הפרסומים עליהם הצביעו המבקשות אינו מפר את פסק הדין ובכלל זה דחה את הטענות להפרת סעיף 6 להסכם הפשרה, שעניינו כותרת הייחוס. בהקשר זה ציין בית המשפט כי אין לקבל את טענת המשיבות 2-1 לפיה ניתן להציג את כותרת הייחוס "בכל גודל, פונט וצבע ללא הגבלה", אך עם זאת גודל הפונט שנקבע בהסכם הפשרה מתייחס ל"הדפסה רגילה על גודל נייר רגיל" ולכן אם משתנה גודל היצירה תוכל כותרת הייחוס, כך נקבע, להיות מוצגת באופן פרופורציונאלי. עוד צוין כי פסק הדין אינו אוסר על הבלטת שם האמן לעומת שאר המילים בכותרת הייחוס אך לעומת זאת קבע בית המשפט כי הצגת כותרת הייחוס בנפרד מהציורים יש בה משום הפרה של סעיף 8 להסכם הפשרה. בית המשפט סיכם וקבע כי המחלוקת בין הצדדים באשר לסוגיית כותרת הייחוס "הייתה כנה ולגיטימית" ועל כן אין להורות על מתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט בעניינה. אשר לחלקם של יתר המשיבים בהפרות שנטענו קבע בית המשפט כי המשיב 5 אינו נושא עוד בכל תפקיד במשיבה 1 ועל כן אף שבעת הגשת הבקשה היה מקום לצרפו כמשיב, נכון למועד מתן ההחלטה אין עוד צורך בכך. בית המשפט קיבל את טענותיה של המשיבה 4 לפיהן לא הייתה כל עילה לצירופה לבקשה שכן זכויותיה באתר האינטרנט בו בוצעו ההפרות הנטענות נמכרו למשיבה 1 טרם הגשת הבקשה. נוכח כל האמור דחה בית המשפט את הבקשה וחייב את המבקשות לשאת בהוצאות המשיבה 4 בסך של 10,000 ש"ח. 3. מכאן הבקשה שלפניי בה טוענות המבקשות כי החלטתו של בית משפט קמא סוטה מתכליתו של הסכם הפשרה ומעקרת מתוכן את ההגנה אותה ביקשו להעניק לסימני המסחר שבבעלותן ובכלל זה לשמו של האמן סלבדור דאלי. המבקשות טוענות כי הפרשנות שנתן בית המשפט לסעיפים 6 ו-8 להסכם הפשרה מתירה למשיבות 2-1 להבליט ולהדגיש את שמו של האמן בתוך כותרת הייחוס ובכך מאפשרת להן למתג ולמסחר את מוצריהן באמצעות שימוש בשמו של האמן שלא לצרכים אינפורמטיביים בלבד. לפיכך טוענות המבקשות כי פרשנותו של בית משפט קמא עומדת בסתירה להסכם הפשרה ולפסק הדין שנתן לו תוקף והיא הופכת את כותרת הייחוס לכלי פרסומי ומסחרי. המבקשות מוסיפות וטוענות כי קיים חשש שהמשיבות 2-1 ייאחזו בפירוש השגוי שנתן בית משפט קמא להוראות הסכם הפשרה בעניין כותרת הייחוס ויטענו בעתיד כי מדובר ב"מעשה בית דין" המכשיר את הפרת סימני המסחר. בפרט טוענות המבקשות כי שגה בית משפט קמא עת התיר למשיבות 2-1 לפצל את מילות כותרת הייחוס; להדגיש את שמו של האמן במסגרתה; וכן לכתוב את שמו של האמן בפונט שונה וגדול יותר מזה שעליו סוכם. לטענת המבקשות, היה על בית המשפט לפרש את הסכם הפשרה - ככל חוזה מסחרי - בהתאם ללשונו ובאופן המגשים את תכליתו, ולכן היה עליו לקבוע כי המשיבות 2-1 הפרו את האמור בפסק הדין ולהטיל עליהן סנקציה בשל הפרות אלו. לצד האמור מעלות המבקשות טענות להפרות נוספות של פסק הדין ובכלל זה טענות בדבר הוספת כיתוב אסור לכותרת הייחוס וכן בדבר קיבוץ מספר ציורים מתוך היצירה בניגוד למוסכם. המבקשות טוענת עוד כי היה על בית משפט קמא להטיל על המשיבים סנקציה על תנאי אשר תבטיח כי הם לא ישובו ויפרו את פסק הדין בעתיד וכן היה עליו לחייב את המשיבים 3-1 בהוצאות. לבסוף, טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט משחייב אותן בהוצאותיה של המשיבה 4, שכן לטענתן היא הייתה מעורבת בהפרות והיה לה קשר אינטנסיבי עם משיבות 2-1. 4. המשיבים 3-1 טוענים מנגד כי עמדת המבקשות היא פרי פרשנותן שאינה נשענת על הוראות מפורשות בהסכם הפשרה ומשכך אין מקום, לטענתם, לנקוט נגדם בהליכים חמורים של בזיון בית משפט. המשיבים 3-1 מוסיפים וטוענים כי הסכם הפשרה הושג בעידודו ובמעורבותו הצמודה של בית משפט קמא, והוא אף זה שדן מאוחר יותר בבקשת הביזיון. על כן סבורים המשיבים 3-1 כי היו בידיו כל הכלים להתרשם מאומד דעת הצדדים בבואו לפרש את הוראות הסכם הפשרה ולקבוע אם אלו הופרו. עוד טוענים המשיבים 3-1 כי המבקשות מנסות כיום לערער על סעיפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין וכי יש בכך משום חוסר תום לב. המשיבים 3-1 סומכים ידיהם על קביעותיו של בית משפט קמא, וזאת הן לעניין הסעיפים שנקבע כי לא הופרו, הן לעניין הסעיפים שנקבע כי הופרו אך אין מקום להטיל סנקציה בשל כך. לטענת המשיבים 3-1, בצדק קבע בית המשפט כי משהוסרו הפרסומים המפרים ומכיוון שמדובר ממילא בהדמיות שהוצגו באתר האינטרנט בלבד ולא במוצרים של ממש, הרי שאין מקום למתן צו בזיון. המשיבים 3-1 מוסיפים וטוענים, בין היתר, כי אין כל פסול באופן שבו הוצג שמו של סלבדור דאלי במסגרת כותרת הייחוס; כי אין בסיס לטענות המבקשות לעניין סעיפים 6 ו-8 להסכם הפשרה; וכי פרשנותו של בית משפט קמא לעניין ההדגשה, הגודל והפונט שבכותרת הייחוס היא הפרשנות הראויה. בנוסף טוענים המשיבים 3-1 כי הטלת סנקציות לפי פקודת בזיון בית משפט נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט וכי אין מדובר בסנקציה עונשית. לכן משהוסרו הפרסומים המפרים ונוכח כוונתם למלא אחר פסק הדין, אין כל מקום להטיל סנקציה על תנאי. לבסוף, טוענים המשיבים 3-1 כי לאחר שניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין הם ערכו הסכמים מסחריים תוך הסתמכות על הוראותיו וכי הענקת פרשנות חדשה להסכם הפשרה תסב להם נזקים. המשיבה 4 טוענת כי בהתאם לסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט) לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין חיוב בהוצאות. עוד טוענת המשיבה 4 כי לא עלה בידי המבקשות להוכיח את הקשר בינה לבין ההפרות הנטענות, וכי היותה בעבר הבעלים של אתר האינטרנט בו הציגו המשיבות 2-1 את הפרסומים נושא בקשת הבזיון אינה מהווה עילה לחיובה מכוח פקודת בזיון בית משפט. המשיב 5 צורף כמשיב פורמאלי לבקשה שבכאן ולא נתבקש נגדו כל סעד. בתגובתו טוען המשיב 5 כי בית משפט קמא היה מעורב בעריכת הסכם הפשרה והיה מודע לכוונת הצדדים ולאיזון בין זכויותיהם כפי שאלו מצאו ביטוי בסעיפיו השונים. בפרט טוען המשיב 5 כי בית המשפט היה מודע לכוונתה של המשיבה 1 להוסיף ולמסחר את זכויותיה ביצירה. עוד נטען כי פסק הדין ניתן לאחר שמיעת טענות הצדדים ביחס לכל סעיף וסעיף בהסכם הפשרה וחרף זאת המבקשות מנסות כעת לערוך בו שיפורים ושינויים. 5. בהחלטה מיום 17.6.2012 הותר למבקשות להגיש תשובה לתגובת המשיבים. בתשובתן, שבות המבקשות וחוזרות על מרבית הטענות שהעלו בבקשתן. בנוסף לכך הן טוענות כי ההחלטה לחייבן בהוצאות המשיבה 4 ניתנה לאחר פסק הדין והיא אינה נבלעת בו. לכן ניתן לבקש רשות ערעור בעניינה. כמו כן מוסיפות המבקשות וטוענות כי המשיבה 1 נטלה על עצמה את הסיכון לנזקים שיגרמו לה שעה שהפרה את האמור בפסק הדין. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וכפי שיפורט להלן החלטתי לקבל את הערעור בחלקו. המבקשות הפנו את עיקר טענותיהן בבקשה כלפי קביעותיו של בית משפט קמא לעניין השימוש שעשו המשיבות 2-1 בשמו של האמן במסגרת כותרת הייחוס. בתמצית, טענת המבקשות היא כי פיצול שורת כותרת הייחוס, הצגת שמו של האמן במודגש וכן הגדלת פונט הכיתוב באופן פרופורציונאלי לגודל היצירה, מהווים כולם הפרה של פסק הדין ועומדים בניגוד לתכליתו של הסכם הפשרה. לפיכך, טוענות המבקשות כי יש להטיל סנקציה על המשיבות 2-1 מכוח פקודת בזיון בית משפט. דין טענה זו להידחות. הלכה מושרשת היא כי פקודת בזיון בית משפט עניינה באכיפת החלטות וצווים שתוכנם ברור וחד משמעי (ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 348 (1999) (להלן: עניין עזרא); ע"פ 517/06 מנור נ'KPMG Inc, פיסקה 13 (לא פורסם, 24.7.2007)). הלכה זו כוחה יפה גם בכל הנוגע להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ראו: עניין עזרא, 349; רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 61-59 (2004); בג"ץ 10478/03 התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין (לא פורסם 31.7.2005)). במקרה דנן, סעיפים מסוימים של הסכם הפשרה (שקיבל תוקף של פסק דין) הצריכו פירוש והבהרות. לגבי חלק מן הטענות שהועלו קבע בית המשפט כי אין מדובר כלל בהפרה של הסכם הפשרה ולגבי חלק אחר קבע כי יש בטענות ממש וכי ההסכם אכן הופר, אך ההפרה פסקה בעוד הליך הבזיון תלוי ועומד. עוד ציין בית המשפט כי המחלוקת בין הצדדים ביחס לסוגיית כותרת הייחוס הייתה כנה ולגיטימית. לא מצאתי מקום להתערב בקביעות אלה של בית משפט קמא, בין היתר, בהינתן העובדה שבית משפט קמא באותו המותב הוא זה שדן בהליך העיקרי וליווה את הצדדים בגיבוש הסכם הפשרה שקיבל לבסוף תוקף של פסק דין. על כן, חזקה עליו כי הפירוש אשר ניתן על ידו לסעיפיו השונים של ההסכם תואם את כוונת הצדדים, את אומד דעתם ואת תכלית ההסכם. 7. מסקנתי שונה באשר לתוצאה האופרטיבית אליה הגיע בית משפט קמא בכל הנוגע לסעיפים שהופרו על-פי קביעתו. בהחלטתו קבע בית משפט קמא, כאמור, כי בנקודות מסוימות הפרו המשיבות 2-1 את פסק הדין הנותן תוקף להסכם הפשרה. עם זאת סבר בית המשפט כי משהוסרו הפרסומים המפרים עד למועד הדיון שהתקיים בבקשת הביזיון, אין עוד מקום להטלת סנקציה ולו סנקציה על תנאי. דעתי שונה. אכן, לא אחת נפסק כי הטלת סנקציה על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט לא נועדה להעניש את המפר בגין הפרות שאירעו בעבר. מטרתה היא לכפות על הצדדים ציות לפסק הדין בעתיד ותכליתה היא על כן אכיפתית-מניעתית (ראו למשל: ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101, 104-103 (להלן: עניין ויטקו); ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן", 184, 189 (2004)). יחד עם זאת הודגש כי הטלת הסנקציה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט וכי "לא יהיה זה ראוי, אלא במקרים מיוחדים, להימנע לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, רק משום שהממרה מצהיר כי הוא לא ימרה את הצו בעתיד" (עניין ויטקו, 106; וראו גם ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן-צבי, פ"ד לב(1) 136, 140 (1984)). בנסיבות המקרה דנן, נוכח קביעותיו של בית משפט קמא כי המשיבות 2-1 הפרו את פסק הדין ובהינתן העובדה כי בעת הגשת הבקשה עדיין הופיעו חלק מן הפרסומים המפרים (שהוסרו בינתיים) באתר האינטרנט של המשיבות 2-1, נראה לי כי היה מקום להשית על המשיבים סנקציה על תנאי בגין הפרות אלה על מנת להרתיען מפני העלאת הפרסומים המפרים לאתר האינטרנט בעתיד וכן מפני כל אופן אחר של הפרת פסק הדין. 8. לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעניין חיוב המבקשות בהוצאות משפט של המשיבה 4. אף מבלי שאדרש לשאלת תחולתו של צו בתי המשפט בעניינו, החלטה המטילה הוצאות משפט היא החלטה דיונית מובהקת, ובית המשפט של ערעור יטה להתערב בה רק במקרים חריגים של טעות קיצונית (ראו רע"א 2399/09 פלוני נ' קצין התגמולים, פיסקה 12 (טרם פורסם, 14.7.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם). אין זה המקרה דנן. 9. סיכומו של דבר - הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שיוטל על המשיבות 2-1 קנס בסך של 500 ש"ח בגין כל יום בו יפרו בעתיד את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, וזאת החל מיום המצאת פסק דין זה לצדדים. תשובת המבקשות לתגובת המשיבים חרגה בהיקפה מן הסביר. בשל כך וכן בשל קבלת הערעור בחלקו בלבד - אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' באב התשע"ב (‏25.7.2012). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12039010_V05.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il