ד"ר משה וינברג נ. משטרת ישראל - מרחב דן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3901/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותר: ד"ר משה וינברג, עו"ד נגד המשיב: משטרת ישראל - מרחב דן בשם העותר: בעצמו עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין הסעד המבוקש בעתירה שבפנינו הוא מתן צו אשר יורה למשיבה לאפשר לעותר לעיין ב"חומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי המשיבה ולהעתיקו". לאחר עיון בנימוקי העתירה ובנספחיה, החלטנו לדחות את העתירה על הסף. בעוד שבעבר התעורר ספק באשר לפורום המתאים לדון בבקשת נאשם לגילוי חומר חקירה, האם בית-המשפט הדן באישום או שמא בית-המשפט הגבוה לצדק (ראו למשל: בג"צ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל ואח', פ"ד לט(4) 124; בג"צ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה ואח', פ"ד מו(1) 724), הרי שהיום, לאחר תיקון סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19), התשנ"ה - 1995), בית-המשפט המוסמך לדון בבקשה כאמור, הוא בית-המשפט אליו הוגש האישום. המחוקק אף קבע כי על החלטת בית-המשפט בעניין זה ניתן לערור לבית-המשפט שלערעור (סעיף 74(ה) לחוק). מכאן, שטענות העותר בעניין גילוי ועיון בחומר החקירה בעניינו, דינן להתברר בפני בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו, אליו הוגש כתב האישום. עיון בעתירה מעלה כי העותר אכן פנה לבית-משפט השלום בבקשות שונות להורות למשיבה לאפשר לו לעיין בחומר החקירה בעניינו. בהחלטתו מיום 2.2.00, בה נדחתה בקשת העותר לזכותו בנימוק כי אי-העברת חומר החקירה לעיונו גורם לו עיוות דין, התייחס בית-המשפט לטענות העותר בעניין מחדלה של המשיבה מלהעביר לעיונו את כל חומר החקירה הנדרש. ערר שהגיש העותר לבית-המשפט המחוזי (אותו הגדיר כערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי), נדחה. בהחלטתו בערר הפנה בית-המשפט המחוזי למכתב מטעם המשיבה, בו נמסר לעותר, כי פרטי חומר מסויימים שאת גילויים ביקש, אינם נמצאים ברשות המשיבה. אשר לחומר נוסף שהתבקש על-ידי העותר, דחה בית-המשפט את הבקשה מהטעם שהיא הועלתה לראשונה בערר בפניו. בנסיבות העניין המפורטות לעיל, לא מצאנו כי העתירה על פניה מראה עילה למתן הצו המבוקש על-ידי העותר. על בקשה לגילוי חומר חקירה להתברר בפני הערכאות המוסמכות לכך, על-פי הוראות חוק סדר הדין הפלילי. במקרה דנן אכן ניתנו החלטות בעניין גילוי חומר החקירה על-ידי בתי-משפט השלום והמחוזי. כידוע, בית-משפט זה איננו נוטה להתערב בהחלטות של בתי-המשפט בהליכים פליליים המתנהלים בפניהם, אלא במקרים חריגים ובהתקיים טעם מיוחד המצדיק זאת (ראו: בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683). לא מצאנו כי בעניינו של העותר מתקיים טעם מיוחד כזה. בשולי הדברים נציין, כי העותר קובל בעתירתו על התמשכות ההליך בעניינו. אכן, מהחומר שבפנינו עולה כי ההליכים במקרה דנן מתמשכים באופן חריג, בהתחשב במהות העניין (עבירת תעבורה של אי ציות לרמזור אדום). נראה כי לאופן בו בחר העותר לנהל את הגנתו, תרומה לא מבוטלת להתמשכות זו. בהחלטתו בערר, ציין בית-המשפט המחוזי כי המשיבה הציעה לעורר כי פקד שרצקי, רמ"ד מכשור וטכנולוגיה במשטרה, יופיע בבית-המשפט לתעבורה וייחקר על-ידי העותר בעניין החומר שהעותר מבקש להשתמש בו לצורכי הגנתו. אנו מצטרפים לבית-המשפט המחוזי בהמלצתו לעותר, כי יקבל את ההצעה האמורה, באופן שיהיה בו כדי לקדם את ניהול ההליך בצורה הוגנת ויעילה. אשר על כן העתירה נדחית. ניתן היום, כד' בסיון תש"ס (27.6.00) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00039010.N01