פסק הדין המלא
החלטה בתיק בג"ץ 390/10
בבית המשפט העליון
בג"ץ 390/10
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש ממשלת ישראל
2. שירות הביטחון הכללי
3. משטרת ישראל
4. הוועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים
5. המנהלה הביטחונית לסיוע (מנהלת השיקום)
6. משרד הפנים
7. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד מיכאלי י. טפלו
בשם המשיבים:
עו"ד עמרי אפשטיין
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
העתירה שלפנינו מכוונת להחלטת ועדת המאוימים שדחתה את בקשת העותר לקבל היתר שהייה בישראל, על אף טענותיו כי נשקפת סכנה לחייו בשטחים נוכח שיתוף פעולה נטען עם כוחות הביטחון הישראליים. כן נתבקש בעתירה צו ביניים אשר מכוחו תימנע הרחקתו של העותר מישראל עד להכרעה בעתירה.
1. לדברי העותר, מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, הוא החל לשתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים. שיתוף פעולה זה כלל, לטענתו, מסירת מידע על אודות אנשים הלוקחים חלק בפעילות ארגוני טרור וכן סיוע למשטרת ישראל. בשנת 2004 נעצר העותר בגין שהייה בלתי חוקית בישראל והוגש נגדו כתב אישום בגין כך. ביום 1.8.2004 זיכה בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת נ' בכור) את העותר מאישום זה, בקובעו כי הוא שימש כסייען של משטרת ישראל (ת"פ (שלום כ"ס) 1329/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 1.8.2004)). בתוך כך הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בבקשה להורות על עיכוב הרחקתו מישראל. עתירה זו נמחקה על רקע התחייבות המדינה שלא להרחיק את העותר מן הארץ עד להחלטה שתקבל ועדת המאוימים בענייננו (עת"מ (מינהליים ת"א) 2204/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.2004)). ביום 27.2.2005 דחתה ועדת המאוימים את בקשת העותר לקבל היתר שהייה בישראל, בקובעה כי אין אינדיקציות לסכנה הנשקפת לחייו באזור. בית משפט זה דחה עתירה שכוונה להחלטה זו, משנמצא כי אין עילה להתערב בהחלטת ועדת המאוימים. עם זאת, הוסכם כי העותר יוכל להגיש לוועדה בקשה חדשה בתוך 45 ימים, שתלווה בתצהירים התומכים בטענה כי העותר מאוים מחוץ לשטח ישראל. כן נקבע כי העותר לא יורחק מן הארץ עד להחלטתה החדשה של ועדת המאוימים (בג"ץ 2205/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2008)). בהתאם לפסק דין זה, הגיש העותר ביום 26.6.2008 בקשה חדשה לוועדת המאוימים. ביום 5.11.2009 דחתה ועדת המאוימים גם בקשה זו, תוך שנקבע כי לא קיימת סכנה לחיי העותר (להלן: החלטת ועדת המאוימים). להחלטה אחרונה זו מכוונת העתירה שלפנינו.
2. העותר שב וטוען כי צפויה סכנה לחייו אם יורחק משטח ישראל. לדבריו, בשל החשדות כי הוא משתף פעולה עם גורמים ישראליים, הוא נעצר בעבר על-ידי אנשי הרשות הפלסטינית; עבר עינויים קשים אשר גרמו לו לנזקים פיזיים ונפשיים; וחווה איומים על חייו מצד רעולי פנים חמושים. משכך, לטענת העותר, החלטת ועדת המאוימים אינה סבירה, שכן משמעותה היא סיכון חייו. כן גורס העותר כי ועדת המאוימים פגעה בזכויות הטיעון והשימוע שלו, משום שלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טיעוניו בפניה; כי החלטתה אינה מנומקת; כי פעולתה של ועדת המאוימים נגועה באי-חוקיות וכי החלטתה מהווה אף הפרה של המשפט הבינלאומי. על כן מבקש העותר כי נורה למשיבים להנפיק לו תעודת זהות ישראלית כתושב קבע או אישור שהייה קבוע. כן מבקש העותר כי המשיבים יודיעו מהם הקריטריונים הקובעים מי מבין משתפי הפעולה עם ישראל זכאי לקבלת מעמד בישראל ולסיוע כספי; מהו היקף הסיוע שניתן למשתפי פעולה מוכרים; ומדוע הוא איננו מקבל את הזכויות המוענקות לסייען ולבני משפחתו.
3. נוכח מספר בקשות להארכת מועד להגשת תגובת המשיבים, התעכב הדיון בעתירה. בהודעת עדכון שהוגשה מטעם המשיבים לקראת דיון מקדמי שהתקיים לפניי ביום 4.12.2012 נטען כי נוכח חלוף הזמן ממועד החלטתה האחרונה של ועדת המאוימים, ונוכח מסמך שהעביר בא-כוח העותר שלטענתו מלמד על האיומים הנשקפים לו באזור, הוחלט להביא את עניינו של העותר לדיון נוסף בפני ועדת המאוימים באחת מישיבותיה הקרובות. כן הודיעו המשיבים כי הם מסכימים להימנע מהרחקת העותר מישראל לתקופה של 30 ימים מיום מתן החלטתה החדשה של ועדת המאוימים בעניינו של העותר, ככל שזו תדחה את בקשתו. לבסוף נטען כי העתירה במתכונתה הנוכחית מוצתה ודינה להימחק, וכי ככל שהעותר מבקש סיוע מן המינהלה הביטחונית לסיוע – עליו להקדים ולמצות הליכים בעניין זה למול הרשויות המוסמכות.
4. לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי נדרש מיצוי הליכים נוסף, קודם לשמיעת העתירה גופה. ראשית, לטענות העותר המכוונות למינהלה הביטחונית לסיוע לא קדמה פנייה מקדימה לרשות. ממילא עליו למצות הליכים לפני המינהלה טרם פנייה לבית משפט זה (השוו: בג"ץ 5448/08 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 30.6.2008)). שנית, החלטת ועדת המאוימים שעליה משיג העותר ניתנה לפני למעלה משלוש שנים, בסוף שנת 2009. נוכח חלוף הזמן, נראה כי מן הראוי כי תתקבל החלטה חדשה של ועדת המאוימים, שתבחן – בין היתר – אם חל שינוי נסיבות המצדיק סטייה מהחלטתה הקודמת. כפי שהודיעה המדינה, ועדת המאוימים תידרש לעניינו של העותר באחת מישיבותיה הקרובות (יש להניח כי הדבר ייעשה בשלושת החודשים הקרובים). אם הוועדה תחליט לדחות גם הפעם את בקשתו של העותר, יוכל הוא להעמיד את ההחלטה החדשה – כמו גם את החלטת המינהלה שתינתן לאחר מיצוי ההליכים –לביקורת שיפוטית, ככל שתהיה עילה לכך, וכל טענותיו שמורות לו.
העתירה נמחקת אפוא ללא צו להוצאות. בהסכמת המשיבים, ניתן בזה צו האוסר על הרחקת העותר מישראל, שיעמוד בעינו עד חלוף 30 ימים ממועד קבלת החלטה חדשה בעניינו על-ידי ועדת המאוימים. בנסיבות העניין תושב לעותר האגרה ששילם.
ניתן היום, כ"א בכסלו התשע"ג (5.12.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10003900_M28.doc נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il