עלאונה מחמד נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3897/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ע' ר' זועבי העותר: מחמד עלאונה נגד המשיב: שר הפנים תאריך הישיבה: א' באדר א' התש"ס (7.2.2000) בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אבי ליכט עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין השופט מ' חשין: העותר מבקש מאיתנו כי נורה את משרד הפנים להיעתר לבקשת אשתו ל"איחוד משפחות", דהיינו, כי תינתן בידו זכות לישיבת קבע או זכות אחרת לישיבה בארץ. העותר הוא אסיר המרצה כיום עונש מאסר בן 17 שנים בשל עבירות שעבר ובהן אונס, שוד בנסיבות מחמירות ועבירות רכוש אחרות. תחילת ריצוי העונש היתה ביום 30.10.91 וסיומו (באין הפחתה) יהיה בשנת 2008. לעניין עברו הפלילי של העותר ייאמר עוד זאת, כי לאחרונה הורשע בעבירות של תיגרה במקום ציבורי ותקיפה חבלנית, ונגזרו עליו עונשים נוספים של מאסר על-תנאי. משרד הפנים דחה את בקשתו של העותר, ולנו לא נמצאה עילה להתערב בהחלטה זו. העותר שוהה כיום בבית הכלא, והשאלה בדבר הענקתה של זכות ישיבה בארץ אינה אלא שאלה תיאורטית. כך יהיה גם שנים לא מעטות נוספות, וממילא לא נמצא לנו טעם להתערב בהחלטתו של משרד הפנים. גם טעם הומניטרי להיעתר לעותר לא נמצא לנו. יתר-על-כן, בשים לב לעברו הפלילי, יש חשש סכנה לשלום הציבור אם יזכה העותר בזכות ישיבה בארץ, וגם בכך די כדי לדחות את בקשתו. העותר טוען כי אם תוענק לו זכות ישיבה בארץ כי אז יוכל לזכות בחופשות מן הכלא, זכות הנמנעת ממנו בשל כך שאין לו זכות לשהות בארץ בדרך כלשהי. אנו נכונים לצאת מהנחה שאכן נכונים הם דברי העותר. אולם, גם אם אלה הם פני הדברים, לא נמצא לנו טעם טוב להעניק לאדם זכות ישיבה בארץ רק כדי לאפשר לו לזכות בחופשה מן הכלא. אין כל מיתאם ראוי בין הזכות הנעלה של זכות ישיבה בארץ לבין הזכות לקבל חופשה מן הכלא. אפשר יכול אדם לזכות בחופשה - על-פי כללי בתי הסוהר - גם אם אין הוא תושב הארץ - אך שאלה זו לא עלתה לפנינו לדיון וממילא אין אנו מכריעים בה. העתירה נדחית. היום, א' באדר א' התש"ס (7.2.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99038970.G06