פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3895/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3895/14 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט מ' מזוז המערער: עלאא פרוק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) מיום 27.3.2014 בת"פ 29301-11-13 תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשע"ה (11.12.2014) בשם המערער: עו"ד איחלאס שאמא בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: מתורגמן: עו"ד ארז בן-ארויה גב' ברכה וייס מר ראסם מסאלחה פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 29301-11-13 כבוד השופט א' כהן). הערעור הוא על הכרעת דין, ולחלופין על גזר דין. פסק הדין 2. בהכרעת דין מיום 17.2.2014 הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים, לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לאחר שמיעת טיעונים לעונש, נגזר דינו של המערער ביום 27.3.2014 והושת עליו עונש מאסר לתקופה של 7 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, בגין עבירת מין כלשהי לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין, וכן פיצוי לקטין (המתלונן) בסך 5,000 ש"ח. 3. לפי עובדות כתב האישום בהן הורשע, עבד המערער ביום 16.10.2013 בגינון בגינה ציבורית ברמת בית שמש. בסביבות השעה 11:00 עבר במקום המתלונן, קטין כבן 10, בדרכו חזרה מבית הספר (להלן: הקטין). המערער קרא לקטין, והוא המשיך ללכת. המערער הלך במהירות לכיוון הקטין, שם ידו על כתפו והושיב אותו על הדשא. המערער סיפר לקטין כי כל בוקר הוא מתעמל עם אחיו, כשאחיו יושב עליו, וביקש מהקטין לשבת עליו. הקטין הניח תיקו בצד, והמערער נשכב על הדשא, הושיב את הקטין על איבר מינו והשעין את הקטין קדימה, כך שרגלי המתלונן נשענו על רגליו ואיבר מינו נגע באיבר מינו של הקטין. הקטין קם והמערער אחז במותניו והשכיב אותו על הקרקע, התיישב על איבר מינו של הקטין. הקטין דחף אותו מעליו, לקח את תיקו ונמלט בריצה לביתו. 4. בהכרעת דינו מצא בית המשפט המחוזי את עדותו של המתלונן הקטין מהימנה. בית המשפט ציין כי הקטין הותיר רושם חיובי על דוכן העדים, השתדל מאוד לדייק בדבריו וניכר היה שאין הוא מבקש להגזים או להעצים את האירוע. לקטין נערך מסדר זיהוי תמונות והוא זיהה בו את המערער. בית המשפט הדגיש כי ממילא המערער לא הכחיש כי פגש את הקטין, ואף הודה כי ישבו ושוחחו בגן, ולכן שאלת הזיהוי של המערער כלל לא הייתה במחלוקת. את "הדבר לחיזוק" עדותו של הקטין, כנדרש, מצא בית המשפט בהודעה שמסר המערער במשטרה, בה סיפר, באופן התואם את עדות הקטין, כי הקטין ישב לידו, הניח את תיקו בצד, ולאחר כמה דקות קם, לקח את תיקו והלך. כן מצא בית המשפט חיזוקים נוספים לגרסת הקטין בתלונתו המידית של הקטין להוריו, במצבו הנפשי של הקטין לאחר האירוע וכן בעדות אביו לפיה כשחזר בנו הביתה מבית הספר היה נסער, וביקש לספר על אירוע שקרה. בית המשפט קבע כי עדותו של הקטין מקובלת עליו ודחה את טענות המערער לפיהן הקטין בדה את האירוע מלבו כדי להמציא תירוץ לעובדה שלא חזר מיד הביתה. מנגד, דחה בית המשפט את עדות המערער כבלתי מהימנה וקבע כי גרסאותיו של המערער לא היו עקביות. אשר על כן הרשיע בית המשפט כאמור את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. 5. בגזר הדין עמד בית המשפט על כך ששירות המבחן התרשם כי המערער מתנהג באופן מניפולטיבי, וכי קיימים גורמים המצביעים על סיכון להישנות המעשים. שירות המבחן נמנע מלתת המלצה טיפולית בעניינו של המערער. בית המשפט קבע בגזר הדין כי הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירה הוא כבודו של הקטין ובעלותו על גופו. בהתאם לכך ולאחר שעמד על נסיבות העניין קבע את מתחם העונש ההולם בין 4 ל-18 חודשי מאסר בפועל. לבסוף, גזר בית המשפט על המערער מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 7 חודשי, ו-9 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי לקטין (המתלונן) בסך 5,000 ש"ח. הערעור 6. לעניין הכרעת הדין, טענה בפנינו באת-כוח המערער כי מתיאור עובדות כתב האישום לא עולה כי בוצעה עבירה של מעשה מגונה בנסיבות הסעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, או עבירה כלשהי אחרת. לטענתה, שגה בית המשפט כשהגדיר את המגע הרגעי, בן כמה שניות, כמעשה מגונה. לטענת באת-כוח המערער, שגה בית המשפט קמא כשלא בחן אם הייתה למערער כוונה לעבור עבירה. לגישתה, כיוון שהאירוע התרחש במעלה הדשא, באזור מגורים, ובסמוך לאזור עובר שביל הולכי רגל, לא ייתכן שהייתה למערער כוונה לבצע עבירה בעלת אופי מיני. בנוסף, ציינה כי הקטין בעצמו העיד כי אינו יודע אם המערער התכוון לבצע מעשה מיני. כן נטען כי עדות הקטין היא בלתי הגיונית, ורצופה טעויות. באת-כוח המערער הצביעה על כך שהקטין טעה בעדותו לגבי היום בו אירע המקרה, וכן כשהעיד כי למערער היה תג על גבי חולצתו. 7. באשר לגזר הדין, טענה באת-כוח המערער כי שגה בית המשפט כשלא נתן משקל ראוי לעברו הנקי ולגילו הצעיר של המערער. נטען גם כי בית המשפט לא התייחס לנסיבות ביצוע העבירה, לעובדה שלא היה שימוש בכוח או אלימות כלל, לא הייתה חשיפה של איברי מין, שהאירוע נמשך שניות ספורות בלבד ולא נגרם נזק למתלונן. לטענת באת-כוחו של המערער היה מקום לתת משקל גם לכך שמתסקיר שירות המבחן עלה כי אין אינדיקציה לקיומה של סטייה מינית אצל המערער, ולכן רמת המסוכנות שלו, לטענתה, היא נמוכה. לבסוף, נטען כי בית המשפט חרג מרמת הענישה הנהוגה. באת-כוח המערער הפנתה לפסקי דין בהם, לשיטתה, בוצעו מעשים חמורים יותר, אך בית המשפט הסתפק בהטלת עונשי מאסר על-תנאי וקנסות. 8. מנגד, ביקש בא-כוח המשיבה לדחות את הערעור, על שני חלקיו. לעניין הכרעת הדין ציין כי ההרשעה מבוססת על התרשמות ישירה של בית המשפט קמא מעדותו של המתלונן, שנמצאה מהימנה בעיניו. בית המשפט מצא מספר חיזוקים לעדות הקטין, בעוד עדות המתלונן נמצא כלא מהימנה. על כן, נטען, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאים אלה של בית משפט קמא. כן הודגש כי גם חוקר הילדים התרשם כי המתלונן סיפר את הדברים כפי שאכן קרו. 9. באשר לגזר הדין, טען בא-כוח המשיבה כי העונש שהוטל על המערער נוטה לקולא. הוא ציין כי סעיף 355 לחוק העונשין קובע עונש מינימום של רבע העונש המרבי, וכי מדובר בעבירה שהעונש בצידה הוא 10 שנות מאסר. כן, הפנה לפסיקה במקרים בעלי אופי דומה בה הושתו עונשי מאסר חמורים יותר מזה שקבע בית המשפט קמא בענייננו, אם כי דרגת חומרתם שונה מזו שבענייננו. דיון והכרעה 10. הלכה פסוקה היא כי ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. הערכאה הדיונית היא זו ששמעה את העדויות שהובאו בפניה, התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים והיא זו שבחנה את התשתית הראייתית כולה (ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 219) . הלכה זו מקבלת משנה תוקף כשהמדובר בעבירות מין, בהן לעתים קרובות על בית המשפט להכריע בין גרסאות סותרות של המעורבים במקרה, מבלי שיימצאו לו עדויות אובייקטיביות, חיצוניות לאירוע. בנסיבות אלה, יכולתה של הערכאה הדיונית להתרשם מהעדים מקבלת משנה חשיבות (ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (25.1.2007)). כאמור, במקרה שלפנינו בית המשפט המחוזי מצא את עדותו של הקטין מהימנה, ואף נשען בהחלטתו על חיזוקים חיצוניים לעדות זו, כנדרש. לאי הדיוקים בגרסת הקטין עליהם הצביע המתלונן (שהקטין לא זכר את היום בשבוע בו אירע המקרה, ושציין שעל חולצת המערער היה תג של העירייה), הייתה יכולה להיות, אם בכלל, השלכה על שאלת זיהוי המערער על-ידי הקטין. אולם בענייננו אין מחלוקת כלל בשאלת הזיהוי. אין מחלוקת באשר לכך שהמערער והקטין אכן נפגשו, וכי ישבו ודיברו, והמחלוקת נגעה אך ורק לשאלה האם היה מגע מיני. מנגד, דחה בית המשפט את עדות המערער כבלתי מהימנה וציין סתירות שונות שמצא בה. גרסת המערער הייתה גם "גרסה מתפתחת", שהלכה והתקרבה לגרסת הקטין וחיזקה אותה. טענת המערער כי לא הייתה לו כוונה לביצוע מעשה בעלת אופי מיני אינה מתיישבת עם הממצאים שבעובדה שקבע בית המשפט קמא ואף לא עם גרסת המערער שטען כי כלל לא היה מגע בינו לבין הקטין. הכרעתו של בית המשפט קמא היא אפוא ברורה, מפורטת ומנומקת, ואין כל עילה להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו. 11. גם באשר לטענות המערער לעניין גזר הדין לא מצאנו כל עילה להתערבותנו. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים של סטיה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 7379/13 איסמעיל נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (10.2.2014)). במקרה הנדון לא מצאנו סטיה כזו המצדיקה התערבותנו. בגזר דינו, התייחס בית המשפט קמא לטענות הצדדים, לנסיבות העבירה, ולתסקיר שירות המבחן שהונח לפניו, ואף קבע מתחם ענישה נמוך בצורה ניכרת מהמתחם שהציעה המאשימה. 12. אמנם המעשה שביצע המערער היה רגעי, ולא כלל אקט של אלימות או חשיפת איברי מי מהצדדים. אולם מעשים כגון אלה שביצע המערער, בהם אדם מבוגר פוגע בכבודו, בגופו וברצונו של קטין, תוך שימוש בשקרים ובמניפולציות על מנת לספק את דחפיו המיניים, מותירים פגיעות בנפש הקטין, וראויים להוקעה וענישה מרתיעה (ע"פ 6630/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (10.7.2014)). בנסיבות אלה נראה כי העונש שהושת על המערער לא רק שאינו מחמיר יתר על המידה אלא הוא על הצד המקל (השוו: ע"פ 4845/11 פלוני נ' מדינת ישראל (4.4.12), ע"פ 436/14 פלוני נ' מדינת ישראל (8.6.14)). 13. סוף דבר, לא מצאנו כל עילה להתערב בהכרעת הדין או בגזר הדין של בית משפט קמא ואנו דוחים אפוא את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ו' בטבת התשע"ה (28.12.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14038950_B02.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il