אלכסיי אופצ'ינר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3892/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3892/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: אלכסיי אופצ'ינר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 5677-11-08 שניתן ביום 30.3.2009 על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התש"ע (11.1.10) בשם המערער: עו"ד פארס בריק בשם המשיב: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד פסק-דין 1. זהו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע). המערער הורשע על פי הודאתו בהריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). המערער צירף את כל התיקים התלויים ועומדים נגדו והורשע על פי הודייתו גם בעבירות של אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. 2. על פי המתואר בכתב האישום, היו המערער ואלבינה אחמטשינה (להלן: אלבינה) בני זוג. במקביל היה לאלבינה קשר עם המנוח. ביום 25.10.08 הגיעה אלבינה לביתו של המערער ואמרה לו כי המנוח תקף אותה וניסה לאנוס אותה. המערער הצטייד במוט ברזל ושם פעמיו אל הדירה בה שהה המנוח. בהגיעו לשם הוא ניגש לחדר בו ישן המנוח, הוציא את מוט הברזל מתיקו והחל להכות את המנוח ברגליו. המנוח קם משנתו ונמלט לעבר דלת הכניסה כשהמערער רודף אחריו. במהלך המרדף נטל המערער סכין שהיתה מונחת על שולחן בסלון הדירה. המנוח ניסה לפתוח את דלת הכניסה ומשלא הצליח הסתובב לעבר המערער. בשלב זה ולאחר מאבק בין השניים דקר המערער את המנוח בחזהו. מיד לאחר הדקירה רץ המנוח לחדר השירותים ואלו המערער ביקש מן הנוכחים בדירה להזמין אמבולנס ועזב את המקום. כתוצאה מן הדקירה נגרם למנוח נזק חמור ללב והוא נפטר מפצעיו כעבור זמן קצר. באשר לעבירות הנוספות, המערער הואשם והודה בכך שבשנת 2006, בהיותו בחופשה מן הכלא, הוא החזיק סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין וניסה להחדירם לכלא. בנוסף לכך, גנב המערער מחנות מוצרים בשווי כולל של 250 ש"ח. 3. בית המשפט המחוזי עמד על נסיבותיו האישיות של המערער. המערער, בן 36 בעת ניהול המשפט, יליד צפון רוסיה, עלה לישראל בגפו בשנת 2000, בהיותו בן 27. המערער נהג להשתמש בסמים מגיל 19, עוד מהיותו ברוסיה. במשך שנים רבות היה מעורב בפלילים, חי בדלות רבה וניהל חיים בעלי אופי עברייני. למן עלייתו ארצה, נזקפו לחובתו של המערער עשרות הרשעות קודמות ב-41 תיקי חקירה, וביניהן עשרות גניבות, התפרצויות, גניבת רכב, גניבה מרכב וכן עבירות סמים, ובהן החזקת סמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית. בתקופה הקצרה שמאז עלייתו ארצה, ריצה המערער חמישה מאסרים בפועל. ממאסרו האחרון השתחרר הוא בינואר 2008. לבקשת המערער ניתן תסקיר מבחן בעניינו. קצין המבחן עמד על כך שהמערער טופל לאחר שחרורו במרכז לטיפול בנפגעי סמים בחיפה ולראשונה בחייו קיים קשר זוגי משמעותי, שגרם לשינוי בחייו וסיפק לו תחושת ביטחון והתרחקות ממעשים עבריניים. המערער ציין באוזני קצין המבחן כי לא התכוון לפגוע במנוח בצורה קשה. הוא סיפר כי הכיר את המנוח בכלא, חש נסער ונבגד כשאלבינה סיפרה לו על מעשי המנוח ושתה יחד עימה לשוכרה כדי להתגבר על הכאב. קצין המבחן התרשם כי המערער פגוע מאד ומבולבל, על רקע החסכים והקשיים המתוארים בתסקיר, וכי הוא נוטה להתנהגות אימפולסיבית ובעל יכולת נמוכה לשליטה עצמית. קצין המבחן סבר כי מעשיו של המערער נבעו מקנאה בלתי נשלטת, שהביאה אותו לחזור לדפוסי העבריינות המוכרים לו. המערער מצידו הביע צער רב על האירוע, תחושת אמפטיה מסוימת כלפי המנוח, רגשי אשמה, תחושת בלבול, חוסר אונים ופחד מהצפוי לו ואף הביע רצון מילולי לרצות עונש מאסר בפועל. בסיכומם של דברים המליץ קצין המבחן כי המערער יעבור טיפול בקשייו, ובעיקר בנושא ההתמכרות. 4. בית המשפט המחוזי שמע את עדות אבי המנוח ואת טיעוני הצדדים לעונש. כמו כן, פירט בית המשפט שלושה מאסרים על תנאי בני הפעלה, התלויים ועומדים כנגד המערער, והמצטברים ל-24 חודשים. בסיכומם של דברים, לאחר שלקח בחשבון את מכלול הנסיבות, לחומרא ולקולא, גזר בית המשפט על המערער מאסר בפועל ל-16 שנים. בית המשפט הפעיל במצטבר את המאסרים על תנאי שהיו תלויים כנגד המערער, באופן שהמערער ירצה 12 חודשים בחופף ו-12 חודשים במצטבר למאסר שהטיל. בסך הכל, נקבע אפוא כי המערער ירצה מאסר בן 17 שנים. בנוסף הוטל על המערער מאסר על תנאי למשך 12 חודשים בגין כל עבירת סמים, אלימות ורכוש וזאת למשך שנתיים מיום שחרורו. מכאן הערעור שלפנינו. 5. המערער סבור כי העונש שהוטל עליו קשה וחמור, נוטה לחומרה וגובל ברף המקסימאלי הקבוע בחוק לצידה של עבירת ההריגה. המערער חוזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא. בפרט מבקש הוא להדגיש כי הודה מיד בביצוע העבירה תוך קבלת אחריות וצער על מות המנוח; כי הדקירה אירעה במהלך המאבק עם המנוח וכי לא היתה לו כוונה להמית את המנוח, על כן הוא לא הצטייד בסכין מבעוד מועד; כי התנהגותו נבעה מאהבתו הרבה לאלבינה, כעסו על פגיעת המנוח בה והיותו תחת השפעת אלכוהול; כי הוא דקר את המנוח פעם אחת בלבד ואף ביקש מהנוכחים לקרוא לעזרה רפואית; וכי למרות עברו הפלילי המכביד בעבירות סמים ורכוש, זו לו עבירת האלימות הראשונה בה הסתבך. המדינה מצידה סבורה כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. יחד עם זאת, הודיעה באת כוח המדינה כי בשל טעות, לא נוכו ימי מעצרו של המערער מן העונש שהוטל עליו. לאור האמור, הודיעה היא כי תסכים לניכוי ימי המעצר מיום 28.10.08 ועד ליום גזר הדין – 30.3.09. 6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. נאלצים אנו, חדשות לבקרים, להתמודד עם נגע האלימות שפשה בחברתנו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הקלות הבלתי נסבלת שבה מקפד אדם את חייו של אדם אחר, מחייבת את בתי המשפט לתרום את חלקם למאבק באלימות. תרומה זו צריכה להיות על דרך של ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת. כפי שפורט, נסיבות המקרה שלפנינו חמורות הן ביותר ומציבות את המעשה הנפשע מבחינת חומרתו ברף העליון של עבירת ההריגה. המערער תכנן מראש אירוע אלים והצטייד במוט ברזל; המנוח ניסה לנוס על נפשו, אך המערער רדף אחריו ומשלא עלה בידו להימלט מן הדירה – דקר אותו המערער בליבו. זאת ועוד. המערער הורשע במסגרת צירוף התיקים גם בעבירות נוספות של אחזקה שלא לצריכה עצמית של סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין – סמים אותם ניסה להבריח לכלא. אל מול אלה ניצבות הנסיבות המקלות שמנה המערער, אולם אלה הובאו בחשבון הן לעניין העבירה בה הוא הואשם (הריגה ולא רצח) והן לעניין העונש שהוטל עליו בגין כל העבירות בהן הורשע. לאור האמור, לא מצאנו טעם להקל בעונשו של המערער. יחד עם זאת, וכפי שהצהירה המדינה, מן הראוי לנכות מתקופת מאסרו של המערער את ימי מעצרו, מיום 28.10.08 ועד ליום 30.3.09. אשר על כן ובכפוף לניכוי ימי המעצר כמפורט לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ח טבת, תש"ע (14.01.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09038920_P03.docמא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il