כפיר ברדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 389/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 389/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר המערער: כפיר ברדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.פ. 8125/05 שניתן ביום 29.11.2007 על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי תאריך הישיבה: י"ז באייר התשס"ח (22.05.08) בשם המערער: עו"ד אבי חימי בשם המשיבה : בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד גלי פילובסקי גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גרם מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. 2. נסיבות של העבירה בה הורשע המערער הן אלה: המערער עבד במועד הרלבנטי כמאבטח בחברת שמירה, העוסקת באבטחת מוסדות חינוך, ולצורך עבודתו החזיק אקדח. ביום 31.8.03 עבד כמאבטח בבית ספר, והכניס מחסנית לאקדח. באותו יום בצהריים נפגש עם חברו, שלום בשארי ז"ל (להלן – המנוח), והשניים התיישבו יחדיו על ספסל. המנוח ביקש מהמערער לראות את האקדח, ואז המערער שלף את האקדח, ודרך אותו מבלי לוודא קודם לכך כי באקדח לא נמצאת מחסנית. המנוח ביקש גם הוא לטפל באקדח, והמערער הושיט לו את האקדח כשהוא טעון, דרוך ולא נצור. במהלך הגשת האקדח לידיו של המנוח, לחץ המערער על ההדק, ונורתה ירייה אחת. הקליע שנורה מהאקדח פגע במנוח, חדר לבית החזה, וגרם למותו. רשלנותו של המערער, אשר גרמה לארוע הטרגי, התבטאה בכך שהוא הושיט את האקדח למנוח כאשר הקנה מכוון לעברו, ובכך שדרך את האקדח ולחץ על ההדק מבלי לוודא שהוא אינו טעון במחסנית. 3. במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, הוסכם לענין העונש כי יוטל על המערער עונש מאסר בפועל שלא על דרך ריצוי עבודות שירות, וכל צד יהיה רשאי לטעון לענין היקף תקופת המאסר. כן הוסכם על הטלת עונש מאסר על תנאי והגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. 4. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח. סלוטקי) דן את המערער לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל, ולמאסר על תנאי. הוא נעזר בתסקיר שירות המבחן במסגרת שיקולי הענישה. 5. תסקיר המבחן עמד על נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, ועל הפגיעה הקשה שחווה בעקבות הארוע, אשר הולידה מאפיינים של פוסט-טראומה. נמצא, כי המערער זקוק לקשר טיפולי שיסייע בידו להשתקם, והשירות המליץ להתחשב במצבו הנפשי של המערער בקביעת היקף תקופת המאסר ולשלבו במערך טיפולי במסגרת מאסרו. 6. בשיקולי העונש, עמד בית המשפט על הצורך לתת ביטוי לגמול העונשי הראוי על מעשה הרשלנות החמור אשר קיפד חיי אדם צעיר, ופגע פגיעה קשה במשפחתו. הוא עמד על הצורך להחדיר מסר של הרתעה כללית בציבור מפני משחקים קטלניים בנשק. אל מול שיקול הענישה הכללי, התייחס בית המשפט בהרחבה לנסיבותיו האישיות של המערער, ולצורך בשיקומו. הוא ציין, כי מדובר באדם נורמטיבי אשר כשל, הנושא עמו רגש אשמה קשה על כך שהביא במעשהו למות חברו הטוב. הוא נתן משקל לצער ולחרטה העמוקים שהמערער הביע, לרגישותו לסבלה של משפחת המנוח, ולסבל הנפשי שחווה עקב המעשה ותוצאותיו הרות האסון. בית המשפט נתן משקל להודאתו של המערער, אף שניתנה לאחר תחילת שמיעת ראיות, וראה בה משום לקיחת אחריות, שהיה בה כדי להקל, ולו במעט, על סבלה של משפחת המנוח. 7. ערעורו של המערער נסב על העונש, והוא מבקש להקל בו. לטענתו, שגה בית המשפט בכך שבנסיבות ענין זה העניק מעמד בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה על פני אינטרס השיקום של הנאשם. לטענתו, מדובר בכשלון קשה, אך חד פעמי, אשר המיט עליו עונש אנושי כבד מכל ענישה יציר החוק והמשפט, באובדן חברו הטוב מידיו שלו. הוא ביקש להתחשב במצבו הנפשי הקשה, וטען כי מלכתחילה לא היה מקום לשלבו בחברת אבטחה, המחייבת נשיאת נשק, וזאת לאחר ששוחרר מהצבא מחמת אי התאמה. ב"כ המערער עמד על שורה של מקרים בהם נגזרו עונשים על נאשמים בעבירות דומות ביתר קולא. הוא ביקש הקלה בעונשו לאור הודאתו בכשלונו, חרטתו העמוקה, לאור נסיבותיה המיוחדות של העבירה הכרוכות במות חברו הטוב, ובהינתן נסיבותיו האישיות והמלצות שירות המבחן. 8. ב"כ המדינה עמדה על הטרגיות המאפיינת מקרה זה. היא ציינה את חומרת התוצאה אשר נגרמה בעקבות מעשה הרשלנות בנשק, ועל הצורך להעביר מסר ברור של הרתעה לציבור משימוש בנשק שלא לתכלית לשמה הוא נועד באמצעות ענישה אפקטיבית. היא טענה, כי אמנם חלף זמן מקרות הארוע, אך לחלוף הזמן ניתנו משקל ומשמעות, אשר היוו נימוק עיקרי להסדר הטיעון. בתום הדיון, החלטנו לדחות את המשך בירור הערעור, כדי לקבל משירות המבחן תסקיר משלים שיוגש כעבור כחודשיים וחצי, אשר יציג הערכה עדכנית של שירות המבחן ביחס למצבו הנפשי ולדרך תיפקודו של המערער בתקופה שחלפה. 9. ב-18.5.08 הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער. התסקיר מתאר באופן חיובי את תיפקודו הנוכחי של המערער בכלא. שירות המבחן המליץ בתסקירו על התערבות טיפולית סדירה, אשר תסייע למערער בגיוס כוחות להתמודד עם המעמסה הנפשית הכבדה שנותרה עליו בעקבות הארוע. כן הציע, להפחית הפחתה מסוימת בתקופת מאסרו של המערער, ולהעמידו תחת צו מבחן למשך 18 חודשים. מתכונת זו, לדעת שירות המבחן, עשויה לשלב בצורה ראויה את המסר העונשי ביחד עם האפיק השיקומי, החשוב לעניינו של המערער. 10. בדיון המחודש שקיימנו בהליך זה, ביקש ב"כ המערער כי נאמץ את המלצת שירות המבחן, ונקל בעונש המאסר, תוך הוספת צו מבחן לתקופה של שנה וחצי. עמדת המדינה הינה, כי העונש שהוטל על המערער בערכאה קמא הוא עונש מאוזן, ואין מקום להתערב בו ולשנותו. 11. נתנו דעתנו למכלול נסיבותיו של מקרה טרגי זה, ולאחר הערכת משקלם היחסי של כל שיקולי הענישה הרלבנטיים, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר הדין, ויש להותירו על כנו, כפי שנגזר בבית המשפט קמא. 12. העבירות הקשורות בשימוש לא ראוי בנשק ובמשחקים אסורים בנשק, הן מן הקשות, הטרגיות והמורכבות ביותר מבחינת שיקולי ענישה. 13. מן הצד האחד, מדובר במעשים הגורמים, לא אחת, לאובדן חיים או לפגיעה גופנית קשה בקרבנות העבירה, המשלמים מחיר יקר ביותר על שימוש פסול בנשק בידי מי שמופקד עליו שלא לתכלית לשמה הוא נועד. בית משפט זה פסק אך לאחרונה בע"פ 10843/07 דהן נ' מדינת ישראל (9.4.08) כי הטיפול בנשק הנתון בחזקתו של אדם מחייב שמירה קפדנית על כללי בטיחות בסיסיים, כנדרש ביחס לחפץ מסוכן, במטרה למנוע תאונות העלולות להתרחש עקב התנהגות בלתי אחראית בטיפול בנשק. על המחזיק בנשק מוטלת אחריות ברמה גבוהה להשתמש בו אך ורק לתכלית שלשמה הוא נועד, ואשר למענה הוא הופקד בידיו. בכלל זה, חל איסור לשחק בנשק לשם שעשוע עצמי או עם חברים או להשתמש בו לצורך ניסויים כאלה ואחרים שאינם חלק מאימונים הנכללים בפעילות המערכתית השגרתית הקשורה בנשק. סטייה מחובה מחמירה זו, המעמידה בסיכון הן את המחזיק בנשק, והן את זולתו המצוי בקרבתו, מחייבת עמדה עונשית מחמירה, כדי להגן על חיי אדם ובטחון הציבור. חומרה זו מתחייבת הן לגבי שימוש או החזקה רשלניים בנשק, והן ביחס למשחקים אסורים בנשק. חובה מחמירה במיוחד חלה על המחזיקים בנשק המשתייכים למערכות הבטחון והאבטחה בישראל. חומרה מיוחדת בענישה מתחייבת גם לאור נפוצותה ההולכת ומתגברת של תופעת השימוש הפסול בנשק, התובעת עם השנים יותר ויותר קרבנות. נוכח חומרת התופעה של שימוש רשלני ומשחקים אסורים בנשק, על הסיכונים והנזק שהיא טומנת בחובה, המסתכם על פי רוב, באובדן חיים או בפציעה חמורה המסבה נזק שאינו ניתן לתיקון, הקו העונשי שראוי לנקוט בסוג זה של עבירות הוא קו מחמיר דרך כלל, המתבטא במאסר ממשי לתקופה מידתית, בהתאם לנסיבות המיוחדות של המקרה, ובשים לב לרמת הרשלנות, ולמידת הנזק שנגרם. הקו העונשי המחמיר נועד לתרום תרומה משמעותית לביעורה של תופעת השימוש הפסול בנשק, ולסייע בהפנמת המסר והתודעה בדבר הסיכון הרב לחיי אדם הטמון בשימוש בלתי זהיר ובלתי מבוקר בו. 14. מנגד, כבכל הליך של ענישה פלילית, לעולם יש לתת משקל לנסיבות המיוחדות של המקרה, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולאזנם כנגד קו הענישה המחמיר, המתחייב ממדיניות הענישה הכללית בנושא זה. על פי רוב, הנאשמים בסוג זה של עבירות הם אנשים נורמטיביים, שריצוי עונש מאסר ממשי לעלול לפגוע בהם פגיעה קשה. עם זאת, בהעדר נסיבות אישיות חריגות ומיוחדות לנאשם, אשר יש בהן כדי לגבור על האינטרס העונשי הכללי, ראוי שלא להימנע מגזירת עונש מאסר ממשי, כחלק מן המאבק להוקעת תופעה נפסדת של שימוש פסול בנשק שלא למטרה לשמה הוא נועד, תוך לקיחת סיכון לגרימת נזק לאו בר תיקון לנפגע, עד כדי נטילת חיים. מימושה של מדיניות ענישה זו, נושא חשיבות מיוחדת במדינה שבה חלק גדול מאזרחיה הצעירים מחזיקים בנשק במסגרת שירותם במערכות הבטחון למיניהן. בענין זה נאמר בפרשת דהן, (שם, פסקה 17): "המסר הציבורי-עונשי, המוקיע את תופעת המשחקים האסורים בנשק, לא יושג בלא ענישה כואבת ומרתיעה, העשויה לשמש חסם מרתיע ממשי בפני חיילים ואחרים, ממעורבות במעשים העלולים לקפד חיים, או לגרום לחבלות גופניות קשות ובלתי הפיכות לזולת". 15. נסיבות הארוע הטרגי בענייננו היו קשות ביותר ותוצאותיהן הרות אסון. המערער, בהתנהגות שיש בה משום רשלנות רבתי, שלף את אקדחו לבקשת המנוח, ודרך אותו מבלי לוודא שאין בו מחסנית. המערער הוא שהושיט את האקדח לידי המנוח כשהאקדח טעון, דרוך ולא נצור, ובמהלך הגשתו לחץ על ההדק, כך שנורתה יריה. מעשה זה, שגרם למותו של המנוח, נעשה תוך הפרה בוטה של כללי השימוש בנשק, תוך רשלנות רבתי בשימוש בכלי מסוכן שלא למטרה לשמה נועד, אגב יצירת סיכון ממשי לחיי אדם, שלרוע המזל התממש, הלכה למעשה. 16. מעשהו של המערער סטה סטייה חמורה מנורמת הזהירות המקובלת ביחס לשימוש בנשק. התוצאה שנגרמה מכך היא החמורה מכל – מות הנפגע. המערער אמנם הודה במעשה, התחרט עליו חרטה כנה, והוא סובל מפגיעה פוסט-טראומטית עקב הארוע. אין ספק, כי יש בכל אלה כדי להוות שיקולים לקולא בענישה. עם זאת, אין הם נושאים משקל מכריע, המצדיק הקלה בעונש, בהינתן קו הענישה המחמיר, המאפיין את מדיניות הענישה בעבירות הקשורות בשימוש פסול בנשק. בגין העבירה בה הורשע על פי הודאתו, נגזרו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל, ועונש מאסר על תנאי. עונש זה אינו חמור מעבר למידה הראויה בהתחשב בנסיבות הארוע, ובתוצאה של אובדן חיי אדם שנגרמה בעקבותיו. יש אף לזכור, כי הענישה שנגזרה על המערער הוטלה עליו במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה לעונש מאסר בפועל, וטיעון חופשי לענין אורך תקופת המאסר. לאור זאת, יריעת המחלוקת שנותרה בערעור זה, המופנה כנגד גזר הדין שניתן במסגרת הסדר טיעון שהתייחס גם לעונש, היא, מטיבה, צרה ביותר. 17. לאור האמור, נראה לנו כי בית המשפט שיקלל ואיזן כראוי את מכלול השיקולים הצריכים לענין במקרה זה, וייחס את המשקל היחסי הראוי להיבטי החומרה והקולא. אין לומר, כי הוא החמיר בענישה באופן המצדיק הקלה. העונש שנגזר מבטא את המסר המחמיר הנדרש, המופנה הן למערער עצמו והן לציבור הרחב, בדבר החובה להימנע משימוש בלתי זהיר ובלתי אחראי בנשק שלא לתכליתו. מסר עונשי זה ראוי שישמש אות אזהרה לכל המחזיקים בנשק, ויש לקוות כי יתרום את תרומתו להתמודדות עם התופעה הנפוצה של טיפול רשלני בנשק, העלולה לגרום לאובדן חיי אדם, או לפגיעה חמורה בשלומו, בבריאותו, ובאיכות חייו. הערעור נדחה. ניתן היום, א' בסיון תשס"ח (4.6.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08003890_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il