פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3887/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3887/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.3.03 בת.פ.ח 5011/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד וי' צבן תאריך הישיבה: י"ז באדר התשס"ד (10.3.2004) בשם המערער: עו"ד רפי בלושטיין בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של מעשים מגונים במשפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), בהתייחס לסעיף 348(א), בהתייחס לסעיף 345(א)(3) לחוק; ניסיון למעשים מגונים במשפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג) בצירוף סעיף 25 לחוק, בהתייחס לסעיף 348(א) לחוק; ומעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה, עבירה לפי סעיף 348(א), בהתייחס לסעיף 345(א)(3) לחוק. על-פי העובדות בהן הודה, ביצע המערער בסמוך לחודש דצמבר 2001 מעשים מגונים בביתו הקטינה בת ה - 13. כמו כן ביצע המערער מעשים מגונים גם בבנות של שכניו. כך, בראשית שנת 2002 ביצע את המעשים בקטינה ר.א., בת ה - 9, חברה של אחת מבנותיו ובמועד אחר ביצע מעשים מגונים באחותה הקטינה של ר.א., בת ה – 8, שבאה לביתו כדי לשחק עם ביתו. ילדה נוספת שהמערער הורשע בביצוע מעשים מגונים בה, הייתה כבת 9 בעת ביצוע המעשים וסובלת מפיגור שכלי בינוני. גם היא, הגיעה לביתו כדי לשחק עם אחת מבנותיו. בגין עבירות אלה גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של 36 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשים בפועל ו – 12 חודשים על תנאי והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. על גזר דין זה הוגש הערעור שלפנינו. 1. בגזר דין מפורט ומנומק, עמד בית המשפט קמא הן על נסיבותיו האישיות של המערער והן על הנסיבות הכרוכות בעבירות שביצע. כעולה מגזר הדין, המערער, יליד 1956, בעל משפחה ואב לחמישה ילדים, אשר מסכת חייו הייתה קשה ואת ילדותו ליוו אסונות שפקדו את משפחתו. עוד בצעירותו, אובחן המערער כמי שסובל מבעיות נפשיות, ואף אושפז מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטרים. על רקע מצבו הנפשי, התקשה שירות המבחן להעריך את מסוכנותו ולהשיב על השאלה האם עבריינות המין שלו קשורה למצבו הנפשי. שירות המבחן אף התקשה להציע כלים טיפוליים לשיקומו של המערער, כיוון שהמסגרת המתאימה לטיפול בו היא מסגרת מקצועית לטיפול בבריאות הנפש. בגזר דינו, הביא בית המשפט בחשבון כי עד להליכים הפליליים המערער לא שיתף פעולה בקבלת הטיפול הנפשי שהוא זקוק לו, אך בטרם שלב גזירת הדין עשה מאמץ לקבל את הטיפול. לאחר שהביא בחשבון את שיקולי הענישה ובהם שיקולי ההרתעה וההרחקה מהחברה בשל מסוכנות, אל מול נסיבותיו האישיות, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי נסיבותיו האישיות של המערער אין בהן כדי להצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר בגין מעשיו החמורים. 2. עניינו של המערער בא לפנינו לפני כחמישה חודשים. לאחר לבטים רבים, החלטנו לדחות את המשך הדיון וליתן למערער הזדמנות נוספת לקבל את הטיפול הדרוש לו על דעת הרופאים במרפאה לבריאות הנפש. החלטנו עוד כי הטיפול יינתן בתחנה שבנתניה, בהיותו רחוק ממקום מגוריו ובסמוך למגורי אחיו שנטל על עצמו לסייע בפיקוח על המערער וכן קבענו כי המערער יקבל את הטיפול בהיותו בפיקוח שירות המבחן. עוד ביקשנו כי בתום תקופה של 4 חודשים יוגש לנו תסקיר משלים באשר למצבו של המערער. ואכן, ביום 15.2.04 נתקבל תסקיר משלים של שירות המבחן. מתסקיר השירות נתגלתה תמונה מורכבת. גם כיום, המערער סובל מבעיות בריאות הנפש וזקוק לטיפול תרופתי ואף טיפול באמצעות זריקות, על מנת לאזן את מצבו הנפשי ולמנוע התפרצויות פסיכוטיות. עם זאת, אין האבחנה מצביעה על קשר סיבתי בין בעיותיו הנפשיות של המערער לבין העבירות בגינן הורשע. עמדת שירות המבחן הינה כי גם בשלב זה אין המערער מתאים להשגחה ולפיקוח של שירות המבחן, שכן זקוק הוא לטיפול נפשי מסוג אחר. אף על פי כן, מוכן שירות המבחן להמשיך ולפקח על כך שהמערער יתמיד בטיפול. סנגורו המלומד של המערער ביקש מאיתנו לקבל את הערעור על עונש המאסר ולאפשר למרשו לקבל את הטיפול הנפשי בפיקוח שירות המבחן. בא-כוח התביעה מנגד, טען כי נוכח מסוכנותו של המערער יש לקיים את גזר הדין, כן טען כי בית המשפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות וכי אלמלא כן, היה ראוי לגזור על המערער עונש מאסר חמור הרבה יותר. 3. שקלנו את טענות הצדדים ואת האמור בתסקיר שירות המבחן, אף שמענו את עמדתה של קצינת המבחן ובאנו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער הורשע במעשים חמורים ביותר. הקטינות שהיו קרבן למעשיו, היו רכות בשנים ובהן ביתו ובנות שכניו שהיו בנות 8 עד 9 שנים והפגיעה בנפשן ובגופן הייתה חמורה ומכאיבה. ככל הנראה הטיפול הנפשי הניתן למערער אין בו כדי להפחית מן המסוכנות הנשקפת ממנו לקטינות, לרבות בנותיו. בנסיבות אלה, העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל ועיקר ואין מקום להתערב להקלה בו. אנו מניחים כי שלטונות בית הסוהר יקפידו ליתן למערער את הטיפול הנפשי שהוא נזקק לו, וכי יעשה מאמץ הן מצידו והן מצד רשויות הכלא, לשלבו בטיפול הניתן בכלא לעברייני מין. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז באדר התשס"ד (10.3.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03038870_N04.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il