פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון בע"מ 3885/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 24.04.2018 ברמ"ש73437-01-18 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' טפרברג בשם המבקשים: עו"ד בנימין שור בשם המשיב: עו"ד דודי בכר פסק-דין השופט נ' הנדל: מהי השפעת המוות על הגדרת "בן משפחה" בכל הנוגע לסמכות בית המשפט לענייני משפחה? באופן נקודתי יותר, מונחת לפנינו בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שמושאה סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוך בין אדם לאחות של בת זוגו, בנסיבות שבהן בת הזוג נפטרה בטרם הוגשה התביעה. זו תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים: המשיב ניהל עסק ובשלב כלשהו אשתו (להלן: המנוחה) עסקה בניהול העסק. לטענת המשיב, אשתו העלימה כספים במסגרת ניהול העסק, לקחה לרשותה כספים שחלקם שייך לו, וכספים אלה הועברו בסופו של דבר לידי המבקשים. מבקשת 2 (להלן: המבקשת) היא אחות המנוחה ואילו מבקש 1 (להלן: המבקש) נשוי למבקשת. לאחר פטירת המנוחה הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה על יסוד טענותיו, וביקש לצרף אליה גם את המבקש. המבקשים טענו כי העניין אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, שכן לאחר פטירת המנוחה הם אינם עוד "בני משפחה" של המשיב לעניין סמכות בית המשפט. להשלמת התמונה נציין כי בעת פטירת המנוחה היו בני הזוג מצויים בהליך גירושין, וכי המנוחה לא מנתה את המשיב בין יורשיה בצוואה שכתבה. נתונים אלה מצויים בשוליים שכן כפי שיובהר – במוקד הבקשה הנוכחית לא מצויים הליכי הגירושין שלא הסתיימו, אלא עצם המעמד של "אלמן" ונפקותו לעניין סמכות בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 12682-06-17, כב' השופט הבכיר ש' אלבז) הורה על תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף עזבון המנוחה, והוסיף וקבע כי בסמכותו לנהל את ההליך גם נגד המבקשים. בקשה למתן רשות ערעור שהגישו המבקשים נדחתה בבית המשפט המחוזי (רמ"ש 73437-01-18, כב' השופט ד' טפרברג), שקבע כי מות המנוחה אינו קוטע את הקשר המשפחתי בין הצדדים לעניין סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. מכאן הבקשה שלפנינו למתן רשות ערעור, בה טוענים המבקשים כי לנוכח פטירת המנוחה היא אינה "בת זוג" של המשיב, באופן המוביל להעדר סמכות עניינית לבית המשפט לענייני משפחה.  המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו מצויה בסעיפים 1 ו-3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995. סעיף 3, שכותרתו "סמכות בית המשפט לעניני משפחה", קובע כי "עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה". הדיבר "עניני משפחה" מוגדר בסעיף 1 לחוק, ובין היתר כך (ההדגשות הוספו): "בחוק זה, 'עניני משפחה' [...] תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא; לענין פסקה זו – "בן משפחתו" – (א)   בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב)   ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; (ג)   הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; (ד)   נכדו; (ה)   הורי הוריו; (ו)   אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו; במקרה דנן השאלה היא מה דינו של בן זוג שנפטר. האם הוא נכלל בדיבר "בן זוגו" בחלופה (ו) אם לאו. אם התשובה לכך חיובית, הרי שהמבקשת היא אחות בת זוגו של המשיב, ויש לראות בה "בן משפחה" לעניין הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. נציין בהקשר זה כי מוסכם על הצדדים שאם יוכרע כי המבקשת היא "בן משפחה" לצורך העניין, התביעה תתנהל בבית המשפט לענייני משפחה גם נגד המבקש, ואין לפצל את התביעה נגדם בבתי משפט שונים. האם פטירת המנוחה מנתקת את הקשר לעניין סמכות בית המשפט לענייני משפחה? בבע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (29.04.2012) נדונה השאלה האם גירושין מנתקים את הקשר המשפחתי לעניין סמכות בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט ענה לכך בחיוב בדעת הרוב. הנשיאה מ' נאור דחתה בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, אך הבהירה כי "למען הסר ספק אציין... כי פסק הדין עוסק רק בשאלה האם הביטוי 'בן זוג' שבסעיף 1(2)(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 כולל גם בן זוג לשעבר (במובן של בן זוג גרוש)... ואולם, אך מובן הוא כי בהקשרים אחרים תיתכן מסקנה אחרת" (דנ"א 3800/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (20.06.2012)). לאמור, בית המשפט לא בא להכריע במקרים כגון פטירה של בן זוג בעוד הנישואין עומדים בעינם, ולא נקבע כי כל סיום של הנישואין מפקיע את סמכות בית המשפט לענייני משפחה. עולה כי עסקינן בשאלה פרשנית של סמכות עניינית, שבית משפט זה טרם נדרש לקבוע בה הלכה. בסוגיות של סמכות עניינית יש לקבוע כללים ברורים. הסמכות העניינית קובעת את המקום שאליו יש להגיש את כתב התביעה – יריית הפתיחה של ההליך. עליה להיות בגדר תמרור לנהג העומד בצומת ויכול לפנות לכאן או לכאן. התשובה חייבת להיות ברורה. לפיכך החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגשה הערעור על פיה. מבחינה לשונית שתי הפרשנויות המוצעות על ידי הצדדים אפשריות הן. סעיף 1(2)(ו) עוסק באח של "בן זוג", וניתן לפרש את הדיבר כאילו פטירתו של אדם אינה הופכת אותו ל"בן זוג לשעבר", לפחות לא באותו מובן שבו גרוש הוא בן זוג לשעבר. מן הצד השני, ניתן לומר כי "בן זוג" הוא רק מי שעדיין מצוי בזוגיות עם התובע, ואדם שנפטר אינו עומד באמת מידה זו. בנסיבות כאלה שומה עלינו לפנות לתכלית החוק. ודוקו, עסקינן בסוגיה של סמכות. בהקשרים אחרים הסוגיה עשויה להיות רחבה ואף מפתיעה. כך, למשל, שאלה היא במשפט העברי האם בעל ואישה הם קרובי משפחה בדומה לקרבה הקיימת בין אם לבנה; או שמא בעל ואישה הם בגדר "יישות אחת" מכוח הזיקה הקיומית ביניהם (ראו שמואל שמעוני "'ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה' – הרהורים על ירושת בן הזוג" פרשת השבוע 420 (תשע"ג)). דוגמא אחרת היא המתח שבין הסטטוס המשפחתי כ"בן זוג" והדינמיקה של סכסוכי המשפחה. המהרש"ל (ר' שלמה לוריא, מחכמי פולין שחי במאה ה-16) פסק כי אדם שאשתו נפטרה בתקופה שבה היו מסוכסכים מאוד אינו צריך לשבת עליה שבעה: "איך יעלה על דעת האדם להאבילו מה שאין לבו אבל?!..." (ים של שלמה, גיטין, פרק ב, סימן ד). ובחזרה לסוגית הסמכות, סוגיה צרה יותר מצד אחד, אך בעלת נפקות מעשית לא מבוטלת מן הצד השני. המפתח נמצא אפוא בפרשנות התכליתית. הקמת בתי המשפט לענייני משפחה נועדה להכיר בדומיננטיות של יחסי המשפחה בסכסוכים אזרחיים. הכרה זו מתבטאת בכך שבית המשפט לענייני משפחה אמור לדון לא רק בסכסוכים שהדגש המשפחתי בהן בולט וברור, כגון משמורת ודיני צוואות וירושות, אלא גם בתביעות כספיות בין אחים. הנחת המחוקק היא – ולטעמי המציאות המשפטית מוכיחה את נכונותה – כי לעיתים הקשר המשפחתי כה חזק ודומיננטי עד שהוא צובע את כל ההליך, אפילו שניתן להכריע בסכסוך בלי להידרש ליחסי המשפחה. לשון אחר, גם בסכסוך אזרחי שהכלים לפתרונו מצויים בחוק החוזים, למשל, הרקע המשפחתי בעל משקל מספיק כדי להצדיק דיון בערכאה שהתמחותה בכך. כאשר המרכיב המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש העילה – "תובענה אזרחית... שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" – הוא אינו רק נתון רקע בסכסוך, אלא מרכיב ממשי בהבנת שורשי הסכסוך ובעיצוב הפתרון הראוי. יש לתכלית זו היבטים מעשיים, כגון שמיעת הסכסוכים המשפחתיים כולם תחת גג אחד: "מטרת ההסדר החקיקתי הינה לאפשר לבית-המשפט לרכז בידיו את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך מתן כלים לשופט לרדת לעומק הסכסוך, ותוך ניסיון לתת פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו. אכן, ביסוד החקיקה מונחת גישה כוללנית ואינטגרטיבית. היא נועדה לאפשר לבית-המשפט לטפל בשורשיו של הסכסוך, ולא רק בביטוי חלקי ופורמאלי שלו" (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 343-342 (2000)). אולם, השיקול של "בית משפט אחד" לכל סכסוכי המשפחה האחת אינו רק מעשי, אלא נובע מההכרה שסכסוך בין-משפחתי, אפילו יחיד – ובמיוחד ביחס לבני משפחה מדרגה ראשונה – הוא בעל אופי אחר מסכסוך בין זרים. העניין בעל נפקות לא רק לדרך שמיעת המשפט, אלא גם ביחס לאפשרות של הבאת הצדדים לפתרון מוסכם. אף יש משקל לצורך בפריקת המטענים הרגשיים שעלולים ללוות את הצדדים בתום ההליך: "מכיוון שהשפיטה בענייני משפחה מצריכה ידע, נסיון וגישה מיוחדים, מוצע לקבוע כי חלק מבתי משפט שלום יתמחו בענייני משפחה, ולשם כך ימונו, מבין השופטים, אלה שהם בעלי תכונות והכשרה מתאימות" (דברי ההסבר לסעיף 2 להצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (ריכוז סמכויות השיפוט), התשנ"ה-1994 (ה"ח מס' 2330, 153), שהתקבלה והפכה לחוק בית המשפט לעניני משפחה). גם בפסיקה הודגש הקשר בין האופי המיוחד של היחסים המשפחתיים לסוג בית המשפט שלפניו ראוי לנהל את הדיון: "סיווגו של עניין כמצוי בסמכות בית-משפט רגיל או בית-משפט לענייני משפחה לעתים אינו קל... במסגרת בחינה זו יישקל אופיו של הסכסוך המשפחתי, בין היתר מבחינת הצורך כי ערכאה מיוחדת המצוידת במנגנון מקצועי מיוחד תדון בו... בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם. רוצה לומר, איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם – אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי" (ע"א 1662/99‏ חיים נ' חיים, פ''ד נו(6) 295, 308 (2002)). כן הוטעם כי ההכרה באופי המיוחד של הסכסוך המשפחתי מחייבת לתת לבית המשפט כלים מגוונים וגמישים יותר לשם הכרעה צודקת: "לבית-המשפט לענייני משפחה ניתנו כלים, המקנים לו יכולת לפתור סכסוכים שלא באמצעות הכרעה שיפוטית אלא על דרך ההבנה והפשרה, וזאת מתוך ההכרה במאפייניהם המיוחדים של ענייני המשפחה" (רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר, פסקה 5 (2.7.2003)). אכן, מבחינה פורמלית אין הבדל בין הגרוש לבין האלמן. שני האירועים – גירושין ומוות – מביאים לסיום יחסי הנישואין, ומהווים "אירוע מתיר" לנישואין נוספים. אך נדמה כי יש גם מה שמפריד בין שני המצבים. הגירושין הם החלטה רצונית להפסיק את יחסי הנישואין, ואילו אלמנוּת היא גזרת הגורל – אירוע חיצוני שנכפה על הצדדים. באופן פורמלי הנישואין הסתיימו, אך מבחינה רגשית, תודעתית, וכעניין שבלב – הדברים מורכבים יותר. הנישואין תמו, אך "הקשר המשפחתי" עדיין קשר הוא, וכאשר עילת הסכסוך היא בתוך המשפחה – לא פעם ולא פעמיים די בקשר כזה כדי להגשים את התכליות של הקמת בתי המשפט לענייני משפחה. מזווית אחרת, כאשר אדם הופך לבן משפחה של אחר, הוא הופך גם לבן משפחה של משפחת האחר. הקשר אינו עם אדם בודד, אלא גם עם הרשת האנושית שאליה הוא מחובר. קשר עם משפחת בן הזוג ניתן לניתוק, ובחירה בגירושין פירושה ניתוק גם מבני משפחת בן הזוג; ברם, תום הנישואין בנסיבות של פטירת בן הזוג אינו בגדר בחירה להתנתק מכל משפחתו. הקשר נותר בעינו בהעדר נתון אחר ומכריע. בנקודה זו החוק הולך אחר הפסיכולוגיה האנושית, המשפיעה על הדינמיקה בין בני המשפחה והסכסוכים שעלולים לפרוץ ביניהם. מטעמים אלה, גם לאחר פטירתו של אדם יש לראות בו "בן זוג" לעניין סעיף 1(2)(ו) לחוק, החל על סכסוכים בין אחי המנוח לבן זוגו. תוצאה זו תואמת את תכלית הקמת בתי המשפט לענייני משפחה. מעניין לציין כי המשפחה היא מוסד ותיק בתרבות האנושית. ספר בראשית מתאר כבר בפרשה הראשונה את המשפחה הראשונה – משפחת אדם, חווה וילדיהם. ועם המשפחה הראשונה מגיעים גם הסכסוכים הראשונים – החל מחוסר אמון והאשמות וכלה ברצח. למרות זאת, בית המשפט הוקם רק באמצע שנות התשעים. נתון נוסף הוא כי מוסד המשפחה משתנה, ובתחומים מסוימים יותר מאחרים. לכן חשוב לעמוד על התכלית ולהתאים את המציאות אליה, אף ביחס לישן נושן. לסיכום, נראה כי המדיניות הרצויה היא שהמוות לא יביא לביטול הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה בנסיבות האמורות. באופן אירוני, זהו מצב הדין הקיים. סכסוך ירושה בין אלמנה לילדיה מהווה באופן מובהק סכסוך משפחתי, הגם שהנישואין תמו. יש לכך השלכות גם על המקרה שלנו, בו מדובר בהרחבת הקשת המשפחתית גם לאחים ואחיות. נקודה נוספת נלמדת אף היא מהנסיון השיפוטי. ארשה לעצמי לומר כי דווקא תיקים העוסקים בחלוקת כספי מנוח – בין בתיק שהעזבון צד לו ובין בדרך אחרת – כאשר הצדדים בני משפחה, הם תיקים בעלי עוצמה רגשית חריגה מהגדולים שיש. שיקול זה תומך אף הוא בשמיעת משפטים מעין אלה בבית משפט לענייני משפחה, כפורום המיומן להתייחס גם להיבטים האישיים של ההליך, לרבות שליחת מסר לצדדים לגבי מהות העניין. סוף דבר, החלטנו לדון בבקשה למתן רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה, ולדחות את הערעור לגופו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.  ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ‏כ"א בסיון התשע"ט (‏24.6.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18038850_Z04.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1