רבקה שמואלי נ. קצין התגמולים במשרד הבטחון

החלטה בתיק בג"ץ 3885/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3885/11 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותרת: רבקה שמואלי נ ג ד המשיב: קצין התגמולים במשרד הבטחון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ישראל סלומון בשם המשיב: עו"ד שרון רוטשנקר פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיב לנמק מדוע לא תוכר העותרת כאלמנת נכה צה"ל לצורך קבלת גמלה חודשית. בפתח הדברים נקדים ונציין כי דין העתירה להידחות מחמת שאינה מראה על פניה עילה. הנימוקים למסקנה זו יובאו בהמשך, לאחר שיפורטו, בקצרה, הנתונים הצריכים להכרעה. 2. העותרת היא אלמנתו של מר אברהם שמואלי ז"ל (להלן: המנוח), אשר שירת בארגון "ההגנה" (להלן גם: ההגנה) ונפצע במסגרת אימון בהגנה בשנת 1944. עקב פציעתו, הוכר המנוח בשנת 1965 כנכה צה"ל, ובשנת 1985 נקבעה לו דרגת נכות קבועה בשיעור של55%. בשל מצבו הכלכלי הוכר המנוח כ"נכה נצרך" על פי סעיף 7 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים). 3. עם פטירת המנוח, בתאריך 21.10.2002, לא הוכרה העותרת כאלמנת צה"ל על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים), וזאת נוכח העובדה שפטירתו לא נבעה מפציעתו. עם זאת, העותרת המשיכה לקבל תגמולים בגובה תגמולי נצרך לתקופה של 36 חודשים (החל מתאריך 1.11.2002 ועד לתאריך 30.10.2005), בהתאם להוראת סעיף 20א(א) לחוק הנכים (להלן: תקופת קבלת התגמולים). 4. העותרת ביקשה להכיר בה כאלמנת צה"ל, לפנים משורת הדין, לפי הוראת אגף משפחות והנצחה מס' 21.01 (להלן: הוראה 21.01), אשר מסדירה לפנים משורת הדין, את דרכי הטיפול והזכאות לתגמולים בלבד – לאלמנות נכי צה"ל שנפטרו, כאשר הנכות שנקבעה להם בגין חבלה בפעילות מבצעית היתה מעל 50%. בתאריך 29.5.2005 נמסר לעותרת כי אין היא זכאית לתגמולים לפנים משורת הדין וזאת משום שהמנוח לא נפגע בפעולה מבצעית, כנדרש על פי הקריטריונים של ההוראה הנ"ל, אלא נפצע ברגלו במהלך אימון במסגרת ארגון "ההגנה". 5. לאחר שבקשת העותרת כאמור בפיסקה 4 שלעיל נדחתה ועם סיום תקופת קבלת התגמולים – פנתה העותרת למשיב בבקשה כי ימשיכו להעניק לה את התגמולים, והפעם מכוחו של סעיף 20א(ב) לחוק הנכים, המתייחס לתשלום תגמולים לבן-זוגו של מי שהוכר כנכה נצרך – "כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור באותו חוק..." (והכוונה פה היא לחוק משפחות חיילים). המבחן לקביעה האם פלוני עומד במבחן ההכנסה הנדרש מכוחו של הסעיף הנ"ל, מצוי בתקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחיה), התשי"ג-1953 (להלן: תקנות משפחות חיילים). תקנות אלה קבעו באותה עת רף הכנסה מקסימלי של 3,200 ש"ח לעמידה בתנאי הסעיף הנ"ל. לאחר בחינת הכנסותיה של העותרת, שהגיעו באותו מועד לסכום של 5,802 ש"ח בחודש, נמסר לעותרת, בתאריך 11.7.2005, שהיא אינה עומדת בהגדרת סף ההכנסה המירבי הנדרש הכנסה לפי תקנות משפחות חיילים, ועל כן אין אפשרות להחיל עליה את הוראות סעיף 20א(ב) הנ"ל. על החלטה זו ערערה העותרת בפני וועדת ערעורים שלפי חוק הנכים (להלן: וועדת הערעורים), הפועלת בהתאם לסעיפים 33 ו-34 לחוק האמור. 6. בהקשר להשתלשלות הדברים שתוארה לעיל יש להעיר, כי העותרת לא צירפה את השגותיה ואת ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו בעניינה במסגרת העתירה שלפנינו, ואף ציינה מפורשות כי עתירתה אינה עוסקת בשאלות שהתעוררו שם (ראו: סעיף 35 לעתירה). יחד עם זאת, עיון מדוקדק במסמכים, שהוגשו על ידי המשיב במסגרת התגובה המקדמית לעתירה שהתבקשה כאן – מלמד כי טענותיה של העותרת בעתירתה כבר הוכרעו בערכאות שדנו בנושא קודם לכן. להבהרת התמונה, ראוי להדגיש כי וועדת הערעורים הנ"ל דחתה את ערעור העותרת בהחלטה מנומקת מתאריך 24.12.2006 וקבעה, בין היתר, כי היות והעותרת לא נמצאה כעונה על מבחני ההכנסה שנקבעו בחוק – אין היא זכאית לתגמולים. על החלטה זו השיגה העותרת לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1317/07), אשר דחה את ערעורה בפסק דינו מתאריך 15.2.2009. העותרת לא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה. 7. במקביל להליכים אלו, פנתה העותרת במהלך שנת 2007 באמצעות בא כוחה, לוועדה המייעצת למנהל הכללי של משרד הביטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין (להלן: וועדת למ"ד) – לבדיקת אפשרות לקבל סיוע לפנים משורת הדין נוכח מצבה הכלכלי. לאחר שנתוני העותרת נבחנו, החליטה הוועדה בתאריך 9.3.2008, כי העותרת אינה עומדת בתנאים המצדיקים סיוע – ולפיכך בקשתה נדחתה. וועדת למ"ד דנה בשנית בבקשת העותרת, לאחר שנציגת היועץ המשפטי לוועדה נפגשה עם העותרת ובא כוחה, והחליטה, בתאריך 14.7.2008, כי לא תשנה מהחלטתה הקודמת שלא להכיר בה כזכאית לסיוע. יחד עם זאת, ציינה הוועדה כי ככל שיחול שינוי כלשהו במצבה של העותרת – היא תוכל לשוב ולפנות בבקשות נוספות לסיוע כלכלי. ואכן, העותרת פנתה בהמשך, באמצעות בא כוחה, לוועדת למ"ד בבקשה לסיוע כלכלי לצורך מימון טיפולי שיניים. הוועדה המליצה לאשר לעותרת טיפולים כאמור בסך של 15,000 ש"ח, אשר שולמו לה במהלך השנים 2010-2009. 8. טענות העותרת שבפנינו מכוונות כלפי מכלול ההחלטות הנ"ל שהתקבלו בעניינה: באשר להוראה 21.01, העותרת טוענת כי יש לראות בפציעתו של המנוח כפציעה ב"פעולה מבצעית", זאת משום שבעת שירותו של המנוח ב"הגנה" – לא הייתה הפרדה בין פעולה מבצעית לבין אימונים כיוון שהאימונים נעשו אז, לטענתה, בסמוך למבצע והיוו את ראשיתו; באשר לסעיף 20א(ב) לחוק הנכים העותרת סוברת כי קיים קושי משפטי בהחלתו על עניינה, שכן שעה שנקבעה זכאותו של המנוח לנכות בשיעור של 55% – לא היה הסעיף קיים, אלא זה הוסף רק מספר שנים מאוחר יותר; העותרת אף תוקפת את הקריטריונים למבחן ההכנסה שנקבעו בתקנות משפחות חיילים, אשר לטענתה אינה מתחשבת בהוצאות הדרושות למחייה במציאות הכלכלית חברתית הקיימת; לבסוף, מציינת העותרת כי לאחר שנים כה רבות בהן קיבל המנוח תגמולים כדין, הרי שיש להתייחס לכך כאילו הייתה זו פרנסתו ולשלם לה קצבה, כקצבת אשתו של גמלאי מערכת הביטחון שהלך לעולמו. 9. המשיב טוען כי דין טענות העותרת – להידחות על הסף. לאחר שנקטה העותרת בהליכים הייעודיים בדין לתקיפת ההחלטה לפי חוק הנכים ונדחתה – מנסה היא, כך טוען המשיב, לעקוף את ההכרעות שניתנו בעניינה ולהעלות טענותיה שוב, זו הפעם בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. עוד מוסיף המשיב כי ככל שמנסה העותרת לתקוף את ההחלטות האחרות שהתקבלו בעניינה, שיסודם בבקשות שהגישה לקבל הטבות לפנים משורת הדין, הרי שהערכאה המתאימה לעתירות אלה הינה בית המשפט לעניינים מנהליים (אף ששם היא עלולה להיחסם בשל שיהוי כבד), זאת בהתאם לפריט 26 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים המונה שם: "הטבות וסיוע לנכים ולמשפחות חיילים שנספו במערכה (1) החלטה של רשות בעניני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון" לגופו של עניין טוען המשיב כי דין העתירה להידחות, משום שההחלטות בעניינה של העותרת התקבלו בהתאם להוראות הדין ולאמות המידה הרלבנטיות וכי בהליכי קבלתן לא נפל כל פגם. 10. לאחר עיון בטענות הצדדים – לא מצאנו בסיס להתערבות בהחלטות המשיב, ועל כן – דין העתירה שבפנינו להידחות מחמת חוסר עילה. ואלה עיקר טעמינו בהקשר זה: (א) אף שהעותרת מציינת כי עתירה זו איננה מהווה ערעור על החלטות ופסקי דין שנדרשו לעניינה – מעיון בתגובה המקדמית של המשיב עולה כי היא שבה וחוזרת על טענותיה בפני הערכאות הנכבדות קמא, שכבר פסקו בנוגע לזכויותיה על פי חוק הנכים. בסוגיה זו נפסק בעבר – כי בית משפט זה, בשבתו כבג"צ, איננו מהווה "מסלול עוקף" להסדרים שנקבעו בחוק הנכים לצורך השגה או ערעור על החלטות קצין התגמולים (ראו: בג"צ 9831/09 אלמנת המנוח וולף מרדכי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 3.3.2010); בג"צ 7842/02 בוחניק נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 14.11.2002)). (ב) ככל שטענותיה של העותרת מופנות כלפי ההחלטות מטעם אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון לפי הוראה 20.01, או מכח וועדת למ"ד – אלו הן החלטות לגבי הטבות לפנים משורת הדין, אשר גם בהן מרחב התערבותו של בית משפט זה מצומצם מאד (ראו: בג"צ 4927/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2009)). 11. מעבר לנדרש ראוי להדגיש כי גם לגופו של עניין לא ראינו כי יש בידינו להתערב. לא מצאנו פגם בהחלטות המשיב, או בהתנהלותו ביחס לעותרת. העותרת אף לא הראתה כי יש בשלב זה נתונים חדשים מהותיים השופכים אור על מצבה ואשר בגינם ניתן היה לטפל בה באופן אחר. זאת ועוד – וועדת למ"ד הותירה בפני העותרת אפשרות לפנייה נוספת לקבלת הטבות לפנים משורת הדין, ככל שזו תזדקק להן (והעותרת אף מימשה אפשרות זו בעבר, בעת שנזקקה לטיפול שיניים ואף זכתה לסיוע). לעותרת אף עומדת עקרונית האפשרות לפנות במקרה המתאים (תוך שמירת זכויות וטענות של כל הצדדים) – בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. 12. נוכח כל האמור לעיל – דין העתירה להידחות. במכלול הנסיבות ועל אף שבעתירה לא הובאו מלוא הפרטים הרלבנטיים – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, א' בחשון התשע"ג (17.10.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11038850_K02.doc מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il