שמואל אילוז נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3885/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3885/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: שמואל אילוז נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת.פ. 2109/06, מיום 15 בינואר 2007, שניתן על ידי כבוד השופט יעקב צבן. תאריך הישיבה: י' בשבט התשס"ח (17.01.08) בשם המערער: עו"ד ראובן המבורגר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ג'ויה שפירא גב' אדוה פרויד פ ס ק – ד י ן השופט א' א' לוי: בחודש יולי 2006 התגורר המערער עם בת זוגו, לנה קמינסקה ובנם במבשרת ציון. לנה התלוננה בפני עיסא קוואס, ביניהם היתה הכרות מוקדמת, על מצבה הכלכלי, ועיסא הציע לשכור לה ולבנה דירה בתל-אביב. ביום 1.7.06 הגיע עיסא מלווה באחרים כדי למסור את מפתחות הדירה ששכר ללנה, אולם המערער מנע ממנה מלרדת לפגוש את עיסא, ואף איים להרוג אותה ואת בנם. בהמשך, הזעיק המערער שלושה אחרים: משה אלקלי, חיים בן-לולו, ומאיר אלקלי (להלן: משה , חיים ומאיר), וכשאלה הגיעו לזירה, הצמיד מאיר אקדח שהיה ברשותו לעיסא, ובהמשך הלם בו עם כלי הנשק. למראה חבריו, מיהר המערער לרדת מהדירה, ועם סכין שאחז בידו דקר את אחד מיריביו (האני קוואס) במצחו. לאחר מכן פנה המערער לאדם נוסף (יוסף קוואס) ודקר אותו בחזהו. בשלב זה החל עיסא נס על נפשו, אולם המערער וחבריו רדפו אחריו, וכשהדביקו אותו דקר אותו המערער עם הסכין בגבו. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו: חבלה בכוונה מחמירה, איומים, כליאת שווא והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בגין כל אלה נדון המערער ל-42 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 3000 ש"ח, והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכום של 10,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד ההרשעה והעונש. באשר להכרעת הדין נטען, כי לא היה בסיס להרשעת המערער בעבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, הואיל ולא הוכח היסוד הנפשי לעבירה. כן נטען, כי לא הוכח שהמערער איים וכלא את לנה. באשר לעונש השקפת המערער היא שבית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, תוך חריגה מרמת הענישה הנוהגת, ואפלייתו לרעה בהשוואה לעונשים שהושתו על שותפיו (משה אלקלי 6 חודשי עבודות שירות; חיים בן לולו – 20 חודשי מאסר; ומאיר אלקלי – 24 חודשי מאסר). לא מצאנו בהכרעת הדין דבר המצדיק את התערבותנו. גרסת המערער לפיה לא איים על לנה ולא כלא אותה, נדחתה על ידי הערכאה הדיונית לה מסורה הסמכות להכריע בשאלות של עובדה. בסעיפים 23 ו-24 להכרעת הדין נקבע כי גרסת המערער לעניין זה הנה "בדותה חסרת היגיון, ועל כן עולה מסקנה חד משמעית, כי [המערער] נעל את לנה ואיים עליה ברצח, הזעיק את חבריו, המתין לבואם, יצא מחוץ לדירה כשבידו סכין, באמצעותו דקר את המתלוננים או חלק מהם". מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלינו במלואה, כפי שמקובלת עלינו הדעה כי במערער התקיימה הכוונה הנדרשת להרשעה בעבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. תקיפתם של שלושה מיריביו ודקירתם בסכין (במצח, בחזה ובגב), הנה ראייה ניצחת לכוונה לגרום חבלה חמורה. גם בערעור כנגד העונש לא מצאנו ממש. המערער חטא באלימות קשה, שאך בנס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. יתר על כן, מדובר במי שכבר חטא בעבר בפלילים, גם כלפי מי שהיתה אשתו הראשונה, אולם הפעם הסלימה התנהגותו לממדים אשר חייבו את כליאתו. נוכח האמור, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, י' בשבט התשס"ח (17.01.08). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07038850_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il