שמעון מורגן נ. דוד כהן

פסק-דין בתיק ע"א 3884/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3884/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: שמעון מורגן נ ג ד המשיבים: 1. דוד כהן 2. נאוה כהן ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופט נ' שטרנליכט) מיום 11.5.2010, לפיה דחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בת.א. 4587/08 בשם המערער: עו"ד משה הרצוג פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט נ' שטרנליכט) מיום 11.5.2010, לפיה דחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בתביעתו בת.א. 4587/08. 1. המערער הוא הבעלים של נכס מקרקעין בפתח תקווה שעליו בנוי מבנה שאותו ביקש לשפץ וכן ומבנה שהושכר למשיבים. המערער הגיש תביעה לפינוי המשיבים מהמושכר ולסילוק ידם משטח החצר שסיפחו לעצמם, כפי טענתו. תביעה זו מתבררת לפני בית המשפט קמא. כן הגיש באוקטובר 2009 בקשה לצו מניעה במעמד צד אחד אשר ימנע מהמשיבים מלהפריע למערער להיכנס לנכס ולמבנה שביקש לשפץ וכן להימנע מכל הפרעה לעבודות שהוא מבקש לעשות בהם. לאחר קבלת תגובת המשיבים ותשובת המערער דחה בית המשפט את הבקשה שכן לא מצא בנסיבות העניין ונוכח הסעד הסופי המבוקש כי קיימת דחיפות מיידית לדון בה. לפיכך קבע כי הבקשה תידון במועד הקבוע לדיון בתיק – 3.6.2010. 2. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט קיבל את הבקשה שכן סבר כי יש לדון בבקשות לסעד זמני בסמוך להגשתן. לפיכך, ביטל את החלטת בית המשפט קמא והורה לו לקבוע מועד לדיון בבקשה מהר ככל האפשר, ובמועד שלא ירחק מיום 21.1.2010 (עקב טעות סופר נרשם התאריך 21.10.2010). הבקשה לא נקבעה לדיון ולכן הגיש המערער בקשה דחופה נוספת לקביעת מועד דיון בבקשה לצו מניעה בצירוף תצהיר שלו ושל שוכר פוטנציאלי ובהם פירוט הנזקים שנגרמים לו בשל כך שנמנע ממנו לעשות שימוש בביתו. הבקשה הועברה לידי השופט נ' שטרנליכט מאת שופטת אחרת. אז שם לב המערער לטעות הסופר בתאריך שנקב בית המשפט המחוזי, ביקש לתקן את התאריך ובקשתו נענתה. השופט נ' שטרנליכט קבע ביום 17.3.2010 כי הדיון יתקיים ביום 3.6.2010, הוא המועד שנקבע בהחלטה המקורית, עליה הוגשה בקשת רשות ערעור. המערער הודיע לבית המשפט על תיקון הטעות בתאריך שנקב בית המשפט המחוזי וביקש להקדים את הדיון בבקשתו. בתשובה, הפנתה היחידה המשפטית של בית המשפט להחלטת בית המשפט מיום 17.3.2010. 3. המערער הגיש בקשה לפסילת השופט. בבסיס הבקשה עמדה התעלמותו של בית המשפט מהחלטת בית המשפט המחוזי לקיים דיון בבקשה לא יאוחר מיום 21.1.2010. כן הפנה המערער לתביעת פינוי ממושכר אחר שנדונה בפני בית המשפט, בה היה המערער אחד מהנתבעים. בפסק הדין בתיק זה דחה בית המשפט את עתירת המערער למתן סעד מן הצדק שכן קבע כי פעל בדרכים לא כשרות. המערער טען כי אי מילוי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יחד עם השפעת פסק הדין הקודם שנתן בית המשפט, מעלים חשש ממשי כי בית המשפט לא יוכל לדון בתביעתו ללא משוא פנים. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי קבע כי הדיון יתקיים לא יאוחר מיום 21.10.2010 וכך אכן נקבע, וכי הקביעות בתיק האחר אינן יכולות להוות עילת פסלות בתיק הנוכחי בו הוא דן. מכאן הערעור שלפניי. 5. המערער טוען כי התנהלותו של בית המשפט ובמיוחד החלטת הפסלות מעידים על כך שבית המשפט כבר גיבש עמדה בתיק אותה אין בכוונתו לשנות. בית המשפט סירב למלא אחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי והתעלם מההוראה לקיים דיון "מהר ככל האפשר". התנהלות זו, יחד עם העמדה שקבע בית המשפט ביחס למערער בפסק הדין הקודם, מעלה, לדעתו, חשש ממשי למשוא פנים באופן המצדיק את פסילתו. 6. דין הערעור להידחות. אכן, הדיון בבקשה לצו מניעה נקבע ליום 3.6.2010 ולא לפני 21.1.2010 כפי שקבע בית המשפט המחוזי. אפשר שבית המשפט לא היה מודע לתיקון הטעות בתאריך, ומכל מקום, ביום מתן ההחלטה לקיום הדיון, 17.3.2010, עבר ממילא המועד הנקוב בפסק הדין. יתרה מכך, ההחלטה לקיים דיון בבקשה ביום 3.6.2010, הינה החלטה דיונית באשר לאופן ניהול הדיון ואין בה, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). יתכן שהיה זה ראוי להקדים את מועד השמיעה, וזאת בהתחשב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. עם זאת ההליך נקבע לדיון ביחד עם התיק העיקרי שעניינו נידון בפני השופט קמא. בהתחשב במועד בו הוגש הערעור ונוכח קירבתו למועד שנקבע לדיון בהליך, נראה לי כי טוב יעשה המערער אם יאפשר את קיום הדיון לגופו, כפי שרצה מלכתחילה, בעוד הגשת ערעור הפסלות והדיון בו עלולים היו לעכב את הדיון, למורת רוחו, כיוון שהעניין הובא בפני בסמוך מאוד למועד שנקבע, אין לי אלא לקוות שההליך התקיים במועדו או שייקבע לשמיעה במועד קרוב אחר. אשר לפסק הדין הקודם בו נטל המערער חלק, מדובר בתיק אחר, בין צדדים שונים, בנוגע למושכר אחר ובה נדונה התנהלות בין הצדדים בנסיבות שם. אין כל קשר בין מה שהוכרע שם לבין התיק דנן, שטרם ניתנה בו כל החלטה עניינית. מכל מקום, כלל הוא כי פסיקה קודמת של בית המשפט, אפילו בין אותם צדדים, אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן שאין הוא פתוח לשכנוע בהליך הנוכחי. העובדה שבית המשפט הביע דעתו על המערער בהליך הקודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי, שיידון לגופו (השווה: ע"א 4911/08 ד"ר צבי תוהמי נ' עופר גרוץ (לא פורסם, 12.10.2008); יגאל מרזל בעמוד 265). מה גם שנימוק זה הועלה לראשונה רק בבקשת הפסלות שהוגשה לאחרונה, למרות שפסק הדין הקודם ניתן בשנת 2007, עוד בטרם הוגשה תביעת המערער. מעבר לחששו הסובייקטיבי של המערער, לא מצאתי כי קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיו על ידי בית המשפט. במצב דברים זה, דין הערעור להידחות וההליך יימשך כסדרו. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד בסיון התש"ע (6.6.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10038840_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il