אביאל קסטנבאום נ. מתיישבי קשת אגודה קהילתית להתיישבות כפרית בע"מ

3 בבית המשפט העליון עע"מ 38813-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: אביאל קסטנבאום נגד המשיבות: 1. מתיישבי קשת אגודה קהילתית להתיישבות כפרית – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל ועדת ההשגות על החלטות ועדות הקבלה לישובים בנגב ובגליל 3. ועדת הקבלה האזורית מועצה אזורית גולן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט י' אברהם) מיום 23.7.2025 בעת"מ 37997-05-25 בשם המערער: עו"ד דוד פלד פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט י' אברהם) מיום 23.7.2025 בעת"מ 37997-05-25, שבו התקבלה בחלקה עתירת משיבה 1, מתיישבי קשת אגודה קהילתית להתיישבות כפרית – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: קשת או היישוב או האגודה), ונקבע כי יש להשיב את הדיון בבקשת המערער להקצאת קרקע בהרחבה ביישוב למשיבה 3 – ועדת הקבלה האזורית גולן שבמועצה האזורית גולן (להלן: ועדת הקבלה או הוועדה). הרקע לעתירה בתמצית, לפני מספר שנים ביקש המערער, בן לתושבי היישוב, לרכוש מאחותו ובעלה (שיקראו להלן יחדיו: הזוג עזרא) בית ביישוב. באותה עת הזוג עזרא רצו לרכוש מגרש בהרחבה הקהילתית ביישוב מפני שלא ניתן להקצות מגרש בהרחבה למי שכבר מחזיק באותה שעה בזכויות במקרקעין ביישוב. לפיכך ביום 22.6.2022 נחתם בין הצדדים הסכם שבוטל ביום 18.12.2022. בהמשך לכך, הזוג עזרא ניסו למכור את ביתם לאגודה אך ללא הצלחה. בחודש מרץ 2024 נפגש המערער עם נציגי האגודה בנוגע לקבלת המלצה מטעמה לרכישת נכס באגודה ולאחר מספר ימים הודיע לו נציג האגודה כי האגודה לא ראתה להמליץ על קבלתו, וזאת מבלי לספק נימוק. בחודש מאי 2024 נערך הסכם שני בין המערער לזוג עזרא למכירת ביתם, ובסמוך לכך הגיש המערער בקשה לוועדת הקבלה לקבלו כתושב היישוב. עוד בטרם ניתנה החלטת ועדת הקבלה, הגישו הזוג עזרא והמערער תובענה נגד האגודה ומשיבה נוספת ולצידה בקשה למתן צו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי (ת"א 32004-06-24). הם ביקשו כי תיעצר כל פעולה הנוגעת להקצאת המגרש שלטענתם הוקצה לזוג עזרא, למועמדים אחרים, וכי ימסרו לידם את נימוק ההמלצה השלילית של האגודה בדבר מועמדות המערער לתושב המקום. ביום 1.8.2024 ניתנה החלטת בית המשפט שדחתה את הבקשה תוך שנקבע כי משהאגודה נימקה המלצתה במסגרת ההליך סעד זה התייתר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה אשר נדחתה ביום 27.8.2024 (רע"א 59147-08-24). ביום 31.7.2024 דחתה ועדת הקבלה את מועמדותו של המערער עקב אי התאמתו לחיי החברה בקהילה קטנה ונקבע כי "החלטה זו מבוססת על תוצאות מבחני התאמה והתרשמות ועדת הקבלה". ביום 8.9.2024 הגיש המערער השגה על החלטת ועדת הקבלה למשיבה 2 – ועדת ההשגות האזורית (להלן: ועדת ההשגות) בה נטען כי החלטת ועדת הקבלה נגועה בשיקולים זרים שמטרתם למנוע את רכישת הבית על ידו, זאת עקב היותו רווק ובשל חשד ועד האגודה בנוגע לנטייתו המינית. מספר ימים לאחר מכן, פנה המערער לאגודה בבקשה להקצות לו מגרש בהרחבה הקהילתית, אך לא נענה. בהמשך לכך, ביום 10.11.2024 פנה המערער לוועדת ההשגות ועדכן כי הוא מבקש לשנות את מועמדותו לתושב בדרך של רכישת בית קיים, למועמדות בדרך של רכישת מגרש בהרחבה. ביום 12.11.2024 הגיש המערער בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי (ת"א 26911-11-24) בה עתר לעצירת שיווק מגרש אחד מבין המגרשים הפנויים עד למתן החלטה בהשגה שהגיש. בתשובת האגודה לבקשה לסעד זמני נאמר כי דרישת המערער להקצאת קרקע לא נענתה מפני שהשגתו טרם הוכרעה, ומפני שעולה חשש לכנות הבקשה להקצאת מגרש מאחר שנראה שההקצאה התבקשה רק כדי לסייע לזוג עזרא. בקשה זו נמחקה בסופו של יום, אולם לנוכח מועד הדיון הקרוב בוועדת ההשגות ניתן למערער סעד זמני כפי שהתבקש. ביום 6.4.2025 קיבלה ועדת ההשגות פה אחד את השגתו של המערער וקבעה כי החלטת ועדת הקבלה הייתה מפלה ובלתי חוקית, ולא היה בסיס לדחיית מועמדותו בשל אי התאמה. עוד נקבע כי "אין חשש של ממש שבתקופה של 4 שנים לא יוכל לבנות בית" על המגרש. האגודה לא השלימה עם החלטה זו ועתרה לבית המשפט המחוזי. עתירתה התמקדה בסוגיית יכולתו הכלכלית של המערער וזנחה את שאלת אי התאמתו לחיי החברה בקהילה. במהלך הדיון בעתירה העלה בא-כוח המערער בקשה לפסילת המותב, בטענה כי לשופט קיימת הטייה שיטתית לטובת אגודות שיתופיות והדבר נובע מכך שהוא ובני משפחתו הם בעלי נחלות באגודות שיתופיות והם בעלי אינטרס בקבלת הקצאת מגרשים. בדיון שהתקיים ביום 16.7.2025 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וקבע כי החלטותיו הקודמות בענייני הרחבות ביישובים חקלאיים, בקיבוצים ומושבים, ניתנו בצורה עניינית והתבססו רק על הדין ולא על אף שיקול אישי, והטענה כי כל בני משפחתו הם בעלי נחלות ולכולם אינטרס בקבלת הקצאת מגרשים אינה נכונה. עוד נקבע כי המערער עצמו הוא בן יישוב קהילתי ומשפחתו מתגוררת אף היא ביישוב, ולפיכך גם לו יש אינטרס משותף לקבל הקצאת מגרש, מה שהופך את טענתו לחשש לנטייה נגדו לאבסורדית. בהמשך לכך, ביום 23.7.2025 קיבל בית המשפט את העתירה, וביטל את החלטת ועדת ההשגות. נקבע כי הוועדה חרגה מסמכותה, שכן לפי סעיף 6ב(ו) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה) כדי שוועדת ההשגות תוכל לשנות את החלטת ועדת הקבלה נדרש כי ועדת הקבלה תקבל החלטה בעניין הנדון. מאחר שוועדת הקבלה לא דנה מעולם בבקשת המערער להקצאת מגרש בהרחבה אלא רק ברכישת בית ביישוב ובקשה זו עלתה רק בשלב ההשגה, הדיון הוחזר לוועדת הקבלה שתדון בבקשה זו ותבחן האם למערער ישנה יכולת כלכלית לבנות בית. המערער גם חויב בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח. בשולי פסק הדין נקבע כי הגם שקיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע למספר המגרשים שנותרו בהרחבה, הרי שאישור ועדת הקבלה אינו מהווה הקצאה אוטומטית של המגרש. ככל שתוגשנה מספר מועמדויות, על ועדת הקבלה לדון בכולן וחזקה על רשות מקרקעי ישראל שתקצה את המגרש או המגרשים לפי קריטריונים שווים וככל שתידרש, באמצעות הגרלה. מכאן הערעור שלפנינו. נטען כי בית המשפט שגה בהתערבות בהחלטת ועדת ההשגות שהיא גוף מקצועי שפעל בסמכות ובאופן מנומק, וכי לכל היותר היה על בית המשפט להשיב את הדיון לוועדת ההשגות על מנת שזו תדון בסוגיית יכולתו הכלכלית. החזרת הדיון לוועדת הקבלה משמעותה התערבות מכוונת שנועדה למנוע מהמערער את האפשרות לקבל מגרש, שכן המערער יידחה לשולי הרשימה לקבלת מגרש והמגרשים הבודדים שנותרו בהרחבה ביישוב יוקצו לקודמים ברשימה. בנוסף, המערער טוען לפסלות המותב לנוכח ניגוד עניינים מובנה בו הוא מצוי הואיל ומשפחתו חברה באגודות חקלאיות ונהנית מפסקי דין המעניקים סמכות לאגודות לקבוע את פרופיל המועמדים באופן מפלה. בעניין זה נטען כי רק לאחר סיום הדיון בבית המשפט נודע לבא-כוח המערער כי קביעת בית המשפט שלפיה לא כל בני משפחתו מתגוררים ביישובים קהילתיים, אינה נכונה ומבדיקה שערך עולה כי כל אחיו ואחיותיו של השופט מתגוררים במושבים והם חברי אגודות שיתופיות. עוד נטען כי הטלת הוצאות משפט על המערער שימשה אך כאמצעי ענישה והרתעה. מספר ימים לאחר הגשת הערעור, הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין ומתן צו ארעי שימנע את שיווק או הקצאת המגרש מושא הערעור. בבקשה נטען כי קיים חשש ממשי שהערעור ירוקן מתוכן אם לא יינתן צו עיכוב ביצוע שימנע את שיווק המגרש לצד שלישי, לאור כוונת האגודה לסכל את קליטתו. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטנו לדחותו ללא צורך בתשובה. זאת בהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי סעיף 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. סעיף 6ב(א) לפקודה קובע מספר מצבים שבהם נדרש אישור של ועדת הקבלה לשם קבלת זכות במקרקעין ביישוב קהילתי, ובהם הקצאת קרקע, העברת זכות שהוקצתה לאדם וכן יורש המבקש להעביר זכות שירש. סמכות ועדת ההשגות מעוגנת בסעיף 6ב(ו) לפקודה הקובע כי "ועדת ההשגות רשאית לבטל את החלטת ועדת הקבלה, לאשרה, להחזיר את הנושא לדיון מחודש בוועדת הקבלה או לקבל החלטה אחרת במקומה". עיננו הרואות, כי תנאי הכרחי להפעלת סמכות ועדת ההשגות לשנות את החלטת ועדת הקבלה בדרך של ביטול, אישור, החזרתה לדיון מחודש או קבלת החלטה אחרת במקומה, היא שוועדת הקבלה תקבל החלטה פוזיטיבית בבקשה הקונקרטית של המועמד. ללא החלטה של ועדת הקבלה, לא קמה לוועדת ההשגות סמכות לקבל החלטה ראשונית, שכן סמכות זו מסורה רק לוועדת הקבלה. בענייננו, ועדת הקבלה כלל לא נדרשה לבקשתו המעודכנת של המערער להקצאת מגרש בהרחבה הקהילתית, שכן זו עלתה לראשונה על ידו רק לאחר שהסתיים הדיון בוועדת הקבלה ואף לאחר הגשת ההשגה לוועדת ההשגות. משכך, לא קיימת כל עילה להתערבות במסקנת בית המשפט שלפיה יש להעביר את הדיון בבקשת המערער להקצאת מגרש תחילה לוועדת הקבלה, על מנת שזו תקבל החלטה בבקשה. יוער גם, כי אין בסיס לחששו של המערער כי כתוצאה מהחזרת עניינו לדיון בוועדת הקבלה תימנע ממנו האפשרות לקבלת הקצאת מגרש בהרחבה הקהילתית. זאת בשים לב לקביעות בית המשפט המחוזי כי אין באישור ועדת הקבלה משום הקצאת קרקע באופן אוטומטי, כי על רשות מקרקעי ישראל להקצות את הקרקע באופן שוויוני, ואם יהיו יותר מועמדים ממגרשים פנויים להקצאה, ההקצאה תיעשה באמצעות הגרלה. אשר לטענת הפסלות. טענה זו עלתה בבקשה שהוגשה ביום 14.7.2025, נידונה בדיון שהתקיים ביום 16.7.2025, נדחתה בהחלטה שניתנה במעמד הדיון, ומספר ימים לאחר מכן ניתן פסק הדין בעתירה. כידוע, הליכי פסלות הם הליכים צופי פני עתיד (עפ"ס 21233-07-25 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד (31.7.2025); עפ"ס 57361-05-25 פלונית נ' פלוני (29.7.2025)). לעומת זאת, משניתן פסק הדין, דרך המלך לדון בטענת פסלות היא אכן בגדרי הערעור על פסק הדין (עפ"ס 71338-05-25 ר.ר.י.צ – אחזקות ונכסים בע"מ נ' כהן (28.5.2025); עפ"ס 16131-11-24 חגיגי נ' עו"ד יניב אינסל (מנהל מיוחד), פסקה 3 (5.2.2025)). במקרה זה לא נמצא ממש בטענות המערער המצדיקות את ביטול פסק הדין. העובדה כי המותב שדן בהליך ובני משפחתו הם חברי אגודה שיתופית אינו נחשב כשלעצמו "ענין אישי ממשי" בהליך או בתוצאותיו (סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט)). בהתאם להלכה, עניין אישי ממשי מתפרש לפי מבחן החשש הממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט), בשים לב לקשר שבין העניין האישי של המותב וההליך שבו התבקשה פסילתו (ע"א 3795/23 נהוראי נ' בני דוד מכינה ישיבתית, פסקה 9 (7.6.2023); ע"פ 566/21 ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (16.2.2021)). בענייננו, לא הוכח כלל כי קיימת כל נגיעה כספית או חפצית של המותב בהליך או בתוצאותיו, ומדובר בטענות בעלמא ללא כל בסיס שאינן מקימות כל עילת פסלות. הערעור נדחה אפוא, ועמו גם הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ו (02 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת