פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 388/07

חיים חביבי נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין עבירות הצתה, התפרעות וקשירת קשר שבוצעו בכנסיית הבשורה בנצרת על רקע הוצאת ילדם של המערערים ממשמורתם.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 06/06/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 388/07 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות הצתה והתפרעות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש בגין עבירות הצתה, התפרעות וקשירת קשר שבוצעו בכנסיית הבשורה בנצרת על רקע הוצאת ילדם של המערערים ממשמורתם.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 388/07

חיים חביבי נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין עבירות הצתה, התפרעות וקשירת קשר שבוצעו בכנסיית הבשורה בנצרת על רקע הוצאת ילדם של המערערים ממשמורתם.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

המערער ואשתו הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות של הצתה, התפרעות וקשירת קשר, לאחר שהתבצרו בכנסיית הבשורה בנצרת עם חומרים דליקים במחאה על הוצאת בנם ממשמורתם על ידי רשויות הרווחה. מעשיהם הובילו להתקהלות אלימה של אלפי אנשים, פציעת שוטרים ואזרחים ונזק לרכוש. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 3 שנות מאסר. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער כי פעל מתוך כאב על העוול שנגרם לו. בית המשפט העליון דחה את הטענות נגד רשויות הרווחה וקבע כי המעשים היו פסולים וחצו קווים אדומים, אך מצא לנכון להקל בעונשו של המערער בשל חלוף הזמן והעובדה שהאירוע לא הוביל לתבערה רחבה יותר, והעמיד את עונש המאסר על שנתיים במקום שלוש.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים מ' נאור, א' ריבלין, א' גרוניס
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • חיים חביבי

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המעשים גרמו להתקהלות המונים אלימה, פציעת שוטרים ואזרחים ונזק לרכוש משטרתי.
  • הנאשמים חצו כל קו אדום בבחירת האמצעים לתיקון העוול שחשו שנגרם להם.
  • למערער עבר פלילי עשיר הכולל עבירות של גניבת ילד, אי סיפוק צרכי מחיה ועבירות רכוש.
טיעוני ההגנה
  • רשויות הרווחה גרמו למערער ולאשתו עוול גדול בטיפול בעניינם.
  • המעשים נעשו מתוך כאב אמיתי ורצון לעורר תשומת לב לעוול, ולא מתוך כוונה לפגוע במרקם היחסים בין דתות.
  • יש להקל בעונש המאסר לאור הנסיבות האישיות והעובדה שהאבק שקע.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הטענות נגד רשויות הרווחה מבוססות בראיות.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • כתב האישום המתוקן בו הודה המערער.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענות המערער כנגד רשויות הרווחה (נקבע כי לא בוססו בראיות).

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
תפ"ח 514/06
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בנצרת

תגיות נושא

  • הצתה
  • התפרעות
  • ענישה
  • ערעור פלילי

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
24
חודשי מאסר על תנאי
0
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 388/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 388/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור המערער: חיים חביבי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-תפ"ח 514/06 מיום 13.12.2006 שניתן על ידי כב' השופטים: מנחם בן דוד, אברהם אברהם, בנימין ארבל תאריך הישיבה: י"ט באייר התשס"ז (7.5.2007) בשם המערער: עו"ד פנינת ינאי בשם המשיב: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופטת מ' נאור: המערער - חביבי חיים, ואשתו - חביבי ויולט, הורשעו על פי הודאתם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שייחס להם עבירות הצתה, התפרעות והתנהגות פסולה במקום ציבורי וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. ויולט חביבי הורשעה גם בתקיפה. על המערער הוטלו שלוש שנות מאסר וכן מאסר על תנאי. על אשתו של המערער לא הוטל מאסר בפועל אלא עונשי מאסר מותנים והכל כדי לא לפגוע בילדם הקטין של בני הזוג, שעניינו עומד ברקע המעשים נשוא האישום. המערער המרצה כבר כ- 6 חודשי מאסר מבקש שנקל בערעורו ונשחרר אף אותו לאלתר ממאסר. בקשה זו לא נוכל לקבל, ואולם הגענו לכלל מסקנה כי ניתן להקל, במידה מסויימת, בעונשו של המערער. 2. הצדדים ניסו, כל אחד בדרכו, "לצבוע" את האירועים נשוא כתב האישום בצבעים עזים או חיוורים, כל אחד לפי נקודת מבטו. ואולם, העובדות הצריכות לעניין הן העובדות בהן הודה המערער במסגרת כתב האישום המתוקן, שאיננו כולל עוד קטעים שהופיעו בכתב האישום המקורי. כתב האישום המתוקן הוא התשתית לדיון בערעור. וכך נאמר בו: "א. העובדות: 1. הנאשמים 1 ו-2 הם הוריה של הנאשמת מס' 3 [בתם הבגירה של המערער ואשתו – מ"נ]. 2. ביום 2.3.06 הוצא ע"י רשויות הרווחה צו חירום על פיו יוצא בנם של הנאשמים 1 ו-2 (י', יליד 2.10.2003 – להלן: 'הקטין'), ממשמורתם, ויועבר למשמורת רשות הסעד. הצו בוצע בו ביום ע"י משטרת ישראל, למרות התנגדותם של הנאשמים 1 ו-2. 3. במהלך ביצוע הצו איים הנאשם 1 כי יפגע בפקידי הסעד, וביום 2.3.06 במהלך שיחה שקיים עם סגן ראש עירית ירושלים בעניין הוצאת הקטין ממשמורתם, איים הנאשם 1 כי במטרה לקבל בחזרה את הקטין הם יהפכו עולמות ויעשו 'פעילות אכזרית וקשה ביותר'. 4. ביום 2.3.06 קשרו הנאשמים ביניהם קשר להגיע לכנסיית הבשורה בנצרת, ולהתבצר בה וזאת במטרה לעורר את דעת הקהל לעוול, שע"פ דעתם, נעשה להם. 5. לצורך הוצאת מטרת הקשר אל הפועל הגיעו הנאשמים ביום 3.3.06 בשעות אחר הצהרים אל כנסיית הבשורה בנצרת וזאת כאשר הם מצוידים בשישים וארבעה חזיזים בעשרות זיקוקים ובקני זיקוקים, בעשרים וחמישה זיקוקים דמויי טילים, בתשע עשרה מיכלי גז ובבקבוקים המכילים טרפנטין ונפט. 6. הנאשמים נכנסו אל תוך איזור התפילה בכנסיה והתמקמו באחת מפינות האולם. הנאשמים הניחו את החזיזים ואת בלוני הגז סביבם. והנאשמת 2 שפכה עליהם נפט. בשלב זה, ניגש אל הנאשמים סלים מוסלם, שומר בכנסיה, ושאלם למעשיהם. 7. בשלב זה הבעירו הנאשמים חלק מהזיקוקים והחזיזים, ובאולם נשמעו קולות פיצוץ עזים, פרצה בו אש, והוא נמלא בעשן. הנאשמת 2, בשלב זה, שפכה נפט מהבקבוק שאחזה על אדוארד מוסלם עובד בכנסיה שניסה להניעה ממעשיה. 8. הנאשמת 3 התרחקה ממקום ההתבצרות, ועל הנאשמים 1 ו-2 השתלטו אנשים שהיו במקום. במהלך ההשתלטות, בה נזרקו על הנאשמים כסאות שהיו במקום נפגעו הנאשמים 1 ו-2. לנאשם 1 נגרמה המטומה בפניו וכן שפשופים ונפיחויות בגופו ולנאשמת 2 נגרמו שפשופים בגופה. 9. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נוצרה במקום התקהלות, והמון אדם צר על כנסית הבשורה. כוחות משטרה שהגיעו למקום נתקלו בקושי רב בפיזור ההתפרעות בה נטלו חלק אלפי אנשים, וכוחות סיוע מחוזיים הוזעקו לשטח. ההמון ניסה לפרוץ את שערי הכנסייה, ולחדור אל החדר אליו הוברחו הנאשמים, וזאת תוך ידויי אבנים ותקיפת שוטרים. במהלך האירועים נפצעו אזרחים ו-17 שוטרים. שתי ניידות משטרה הוצתו, ונגרמו נזקים לניידות משטרה נוספות. 10. [נמחק] 11. הנאשמים חולצו מן המקום בסיוע משטרתי. 12. במעשיהם אלה, קשרו הנאשמים קשר לביצוע פשע, שילחו במזיד אש, בצוותא, בדבר לא להם, ועשו כן במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, כן הניחו הנאשמים, בצוותא, שלא כדין חומר נפיץ במקום כלשהו, בכוונה להזיק לנכס. בנוסף, התקהלו הנאשמים לשם מטרה משותפת ולשם עבירה, והתחילו לבצע את מטרת ההתקהלות בהפרת השלום ובהטלת אימה על הציבור. כמו כן התנהגו במקום ציבורי באופן פרוע וכן באופן העלול להביא להפרת השלום. בנוסף, איימו הנאשמים 1 ו-2 על שומר הכנסייה בפגיעה שלא כדין בגופו, והנאשמת 2 תקפה שלא כדין את השומר." 5. סנגוריתו של המערער, עו"ד ינאי, בטיעוניה בערכאה הראשונה ובהודעת הערעור שלפנינו ביקשה לשכנע כי רשויות הרווחה גרמו למערער ולאשתו עוול גדול באופן בו טופל עניינם של ילדם הקטן, הנזכר בכתב האישום וגם עניינם של שני ילדיהם האחרים. הערכאה הראשונה ציינה, ובצדק, כי "הטענות... כנגד הרשויות לא בוססו בראיות, נטענו בעלמא ואין בדעתנו ללכת שבי אחריהן". ואולם, מתוך העובדות להן טענה התביעה בכתב האישום, עולה כי לדעת הנאשמים דהיינו מנקודת ראותם הסובייקטיבית נעשה להם עוול בעניין בנם הקטין. אין צריך לומר כי האמצעים בהם בחרו המערער ואשתו לתיקון העוול (מנקודת ראותם) הנם מעשים פסולים ואסורים. מקובלים עלינו דברי הערכאה הראשונה לפיהם המערער ואשתו חצו כל קו אדום. כתב האישום מתאר ארוע קשה של התפרעות אלפי אנשים שצרו על הכנסייה עקב מעשי המערער ואשתו. אנשים רבים נפגעו. עם זאת מעשיהם של השניים לא נעשו בכוונה לערער את מרקם היחסים העדין בין נוצרים ליהודים. אשתו של המערער הנה בעצמה נוצריה. הדרך אכן פסולה אך היא ננקטה מתוך כאב אמיתי. בצדק נתן בית המשפט המחוזי את הדעת גם לכך שהמערער שלפנינו עבר פלילי עשיר למדי, בין השאר הורשע עוד בשנת 2000 בעבירות של גניבת ילד. בגין עבירה זו ועבירות נוספות נדון ל-16 חודשי מאסר. בשנת 2001 נדון על אי סיפוק צרכי מחיה על ידי הורה. עוד הורשע בעבירות רכוש שונות ובעבירה של הפרת הוראה חוקית. בית המשפט המחוזי עמד בגזר הדין על השיקולים הרלבנטיים: מעשי המערער ואשתו יכולים היו "לגרום לתהודה עולמית, תרתי משמע, ועל הנאשמים היה לצפות זאת ולהימנע מלעשות כן". מאידך, גילה בית המשפט, הבנה, אם כי לא הסכמה, לרצונם של השניים לעורר תשומת לב לעוול שעל פי השקפתם שלהם נגרם להם. קשה לומר כי בית המשפט שגה בשיקוליו. עם זאת דומני שניתן היום, בחלוף זמן, לאחר שהאבק שקע אך התבערה העולמית לא הוצתה ליתן יותר משקל לחמלה ולהבנה ופחות לחומרה בנסיבותיו יוצאות הדופן של עניין זה. אם תישמע דעתי נקל במידה מסויימת בעונשו של המערער, נעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו על שנתיים, במקום על שלוש שנים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏כ' סיוון, תשס"ז (6.6.2007). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07003880_C03.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il