שלמה זביידה נכסים בע"מ נ. עיריית תל אביב

פסק-דין בתיק עע"ם 3879/10 בבית המשפט העליון עע"ם 3879/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערות: 1. שלמה זביידה נכסים בע"מ 2. ד.ג.ש. בודי פרטס בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עיריית תל אביב 2. מועצת עיריית תל אביב-יפו 3. מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (השופטת א' קובו, סגנית נשיאה) בעת"ם 1710-08 מיום 10.5.2010 בשם המערערות: עו"ד שמואל בורסי בשם המשיבים: עו"ד דנה רייס פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (השופטת א' קובו, סגנית נשיאה), בעת"ם 1710-08 מיום 10.5.2010. 1. המערערות הן חברות העוסקות בתחום חלקי חילוף לרכב. המערערת מספר 2 (להלן: המערערת), הגישה עתירה מנהלית נגד חיובי ארנונה שהושתו עליה בגין החזקתה בנכס המשמש לאחסון חלקי החילוף. לטענתה, יש לסווג את הנכס כ"מחסנים" ולא בסיווג "מסחר", ולהפחית בהתאם את סכום החיוב. בעתירה טענה, בין היתר, לשינוי הגדרת סיווג "מחסנים" על ידי המשיבה 1, ללא אישור השרים הרלוונטיים. העתירה המנהלית נקבעה לדיון מקדמי ביום 18.2.2009. בפתח הדיון, העיר בית המשפט, לטענת המערערת, כי: "אצלי אין מחסנים". בית המשפט השהה את בירור העתירה עד שההליכים בהם נקטה המערערת בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית, יסתיימו. המערערת הגישה ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר. לבקשת המשיבה 1, אוחדו העתירה המנהלית והערעור המנהלי בפני בית המשפט והתיקים נקבעו לדיון מקדמי ליום 10.5.2010. 2. לטענת המערערות, בפתח הדיון המאוחד העיר בית המשפט: "קראתי את החומר. החלטת ועדת הערר כתובה היטב. אני מוכנה לכתוב את פסק הדין. תשקלו, אחרת ההוצאות יהיו בהתאם". דברים אלה לא הופיעו בפרוטוקול והמערערת ביקשה לתקנו. לאחר דברים אלה ביקש בא כח המערערות כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיקים. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי לא ראה מקום לפסול עצמו מלדון בערעור המנהלי ובעתירה המנהלית. מכאן הערעור שלפניי. 3. המערערות טוענות כי להן תחושה קשה כי בית המשפט חרץ את הדין עוד בטרם היה יומם בבית המשפט ובטרם החלו ההליכים גופם. לטענתן, אמירות בית המשפט מעידות על גיבוש עמדה סופית בנושא הדיון מבלי לשמוע את הצדדים וללא סיכוי כי שכנוע רציונאלי יביא לשינוי עמדתו. לשיטתם, מאמירת בית המשפט "אצלי אין מחסנים" שנאמרה בדיון הראשון, עולה כי בית המשפט תומך באופן גורף בעמדת המשיבים, כבר מבראשית. המערערות משיגות על כך שבית המשפט לא נימק את החלטתו, כנדרש בדין. לדעתן, העדר ההנמקה מעלה אפשרות ממשית לשרירותיות בהחלטות בית המשפט ולמשוא פנים כלפיהן. המערערות מוסיפות כי בית המשפט לא דרש מהמשיבים להגיש תשובה בכתב הנתמכת בתצהיר, אלא רק תגובה מקדמית, ואף לא איפשר למערערת להשיב בעל פה לתגובה. לפיכך נפגעה זכותן כי עניינן יידון ויישמע. לדעת המערערות נוכח האמור, יש להעביר את הדיון בתיקים בפני שופט אחר, גם כדי לא לפגוע באמון הציבור. 4. המשיבים הגישו תשובתם לערעור. הם מתארים את השתלשלות ההליכים וטוענים כי בדיון הראשון אכן ציין בית המשפט כי אינו סבור שיש ממש בעתירה וכי, לעמדתו, אין לסווג את הנכס בסיווג "מחסנים". המשיבים מוסיפים כי בדיון השני חזר על הדברים ואף הוסיף שנוסח הסעיף אותו תוקפות המערערות היטיב למעשה את מצבן. עוד מוסיפים הם כי כאשר בא כח המערערות ביקש כי בית המשפט יפסול עצמו, הופתע בית המשפט מהדברים שכן הביע עמדתו לאחר שקיבל את עמדות שני הצדדים והמליץ כאמור, במסגרת הדיון המקדמי, על סמך החומר שהיה בידיו. לדעתם, מטרת הדיון המקדמי היא לברר את נושאי המחלוקת בין הצדדים במגמה לייעל את הדיון ולבדוק האם יש מקום לפשרה, ובית המשפט רשאי להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתביעתו. מדובר בעמדתו הראשונית של בית המשפט. לדעתם, קבלת טענות המערערות משמעותה כי ניתן לטעון פסלות בכל פעם שבית המשפט מצביע על קשיים בעמדת צד מסוים ולכך אין לתת יד. המשיבים טוענים כי בדין לא נדרשו להגיש תצהיר. עוד מוסיפים הם כי אין מקום להעלות טענות לגבי דברי בית המשפט מהדיון הראשון שכן המשיבות לא העלו אותן מיד לאחר ששמעו את דבריו. 5. דין הערעור להידחות. ראשית, טענת המערערות המסתמכת על אמירה של בית המשפט בדיון המקדמי הראשון דינה להידחות משום השיהוי שבהעלאת הטענה. אשר לאמירת בית המשפט בדיון מיום 10.5.2010, הרי שהאמירה אינה מופיעה בפרוטוקול הדיון. בהודעה שהגישו המערערת ביום 13.6.2010 נאמר כי בית המשפט דחה את בקשתן לתיקון פרוטוקול, בקובעו כי הוא אחראי על הפרוטוקול וכי תמצית דבריו של בא כוחן נרשמה, ובכלל זה התייחסותו לדברי בית המשפט. נוכח דברים אלה, וגם אם אצא מהנחה לפיה בית המשפט אכן התבטא כאמור או באופן דומה, וכי נוכח אמירתו זו התבקשה פסילתו, הרי הלכה פסוקה היא כי התבטאות שופט בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. שופט ייפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"א 5381/07 יונית פוזאילוב נ' אביגדור חלפון (לא פורסם, 26.11.2007 והאסמכתאות שם; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 195-197 (2006)). כאמור, מוכנה אני לצאת מהנחה כי האמירה המיוחסת לבית המשפט נאמרה הלכה למעשה. אפשר שאין מדובר בהתבטאות מוצלחת ויתכן כי ניתן היה לנסח אותה באופן שונה. ואולם, מובן כי במסגרת דיון מקדמי אשר נועד לייעל את הדיון ולהגיע להבנות בין בעלי הדין, יכול בית המשפט להביע דעתו על סמך הדברים שהובאו בפניו עד לאותה עת ובטרם נשמעו התיקים לגופם. מדובר, במובן זה, בעמדה לכאורה בלבד, בהתאם לשלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי, שאינה מבוססת על שמיעת טיעוני הצדדים ועל הערכת ראיותיהם. אין בה כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, במחלוקת שבין הצדדים (ע"א 4233/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עוסמאן נבאל (לא פורסם, 4.7.2006)). יש להניח כי בית המשפט יידרש לטענות המערערות באשר לאופן סיווג הנכס במועד גיבוש פסק הדין ובמסגרת זו אף יתייחס לפסק הדין שניתן בעניין דומה באותה ערכאה, שהמערערות הפנו אליו. מאחר ולא מצאתי כי האמירה המיוחסת לבית המשפט, יש בה כדי ללמד על חשש ממשי אובייקטיבי לגיבוש דעתו הסופית של בית המשפט במחלוקת גופה, אין די בתחושת המערערות כדי להצדיק את פסילת בית המשפט. לבסוף אציין כי אף שהיה מקום שבית המשפט ינמק את החלטתו כדין (יגאל מרזל, בעמוד 321), אין בהעדר ההנמקה, כשלעצמו, כדי להקים עילת פסלות. נוכח טעמים אלה, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה. המערערות יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ₪. ניתן היום, ט' בתמוז התש"ע (21.6.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10038790_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il