פלוני נ. המרכז לפיצוי נפגעי גזזת - משרד הבריאות

החלטה בתיק בג"ץ 3875/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3875/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבה: המרכז לפיצוי נפגעי גזזת - משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שטרן אליהו פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת, כי תבוטל החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה פליטמן) בבר"ע 21814-01-12 מיום 27.2.12, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופט ספיבק) בגז"ז 8101-10-11 מיום 22.12.11. בגדרו של פסק הדין האזורי נדחה ערעורה של העותרת על החלטת הועדה הרפואית לעררים, הפועלת מכוח החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן החוק) מיום 3.11.11. ועדה זו אישרה החלטה של הועדה הרפואית מכוח החוק, מיום 10.11.09. השאלה שבמחלוקת קשורה בהפחתת אחוזי הנכות המוכרים לעותרת בשל התקרחות דלקתית בעקבות הקרנות גזזת. הליכים ב. העותרת, ילידת 1940, הוקרנה בגיל 11, בעת היותה בצרפת, נגד מחלת הגזזת, וכתוצאה מן ההקרנות חוותה סבל רב. בשנת 1995 הגישה תביעה לפי החוק. בעקבות זאת קבעה הועדה הרפואית, הפועלת בכוח החוק, לעותרת 30% נכות בגין "התקרחות צלקתית". לעותרת לא נקבעו אחוזי נכות בגין "התאמה חברתית". ביום 25.11.08 הגישה העותרת בקשה להחמרה לפי החוק, בשל רכיב "ההתאמה החברתית" (רכיב נפשי). ביום 10.11.09 זומנה העותרת לבדיקה בפני הועדה הרפואית. הועדה קיבלה את בקשת ההחמרה שהגישה העותרת והחליטה כי היא זכאית ל-20% נכות בגין "התאמה חברתית". באשר לרכיב "ההתקרחות הצלקתית" נקבע, כי אמנם בעבר נפסקו לעותרת 30% נכות בשל "התקרחות צלקתית", אך כיון שהמקסימום האפשרי לפי רכיב זה הוא 20% נכות, נפסקו לה 20% נכות בלבד; בסך הכל נפסקו לעותרת 40% נכות. ביום 13.12.09 הגישה העותרת ערר על החלטת הועדה הרפואית וכעבור זמן רב, וביום 3.11.11, לאחר הגשת תביעה מטעם העותרת לבית הדין האזורי לעבודה, אימצה הועדה הרפואית לעררים, לאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית במשרד הבריאות, את המלצות הועדה הרפואית, וציינה כי הועדה הרפואית אינה מורשית לחרוג מן החוק ומן התקנות. ג. בבית הדין האזורי לעבודה ביקשה העותרת להחיל על עניינה את פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 7678/98 קצין תגמולים נ' דוקטורי, פ"ד ס(1), 489 (להלן פרשת דוקטורי), אשר לפיו משנקבעה דרגת נכות פלונית, אין היא ניתנת לשינוי בדרך של שינוי סיווג הפגיעה באמצעות תיקון התקנות הרלבנטיות. בית הדין האזורי קבע, כי אין בפרשת דוקטורי כדי לסייע לעותרת משלושה טעמים: ראשית, פרשת דוקטורי עניינה בשאלה האם יש להחיל מבחנים חדשים לקביעת דרגת נכות לגבי נכים אשר בבדיקה חוזרת נמצא, כי לא חל כל שינוי במצב בריאותם וכי פגימתם נותרה כשהייתה. לעומת זאת, במקרה של העותרת השאלה היא האם רשאית היתה הועדה מתחילה להעניק לעותרת אחוזי נכות בגין "התקרחות צלקתית" מעבר לרף המקסימלי, שלא חל בו כל שינוי לאורך השנים. שנית, על פי הנקבע בפרשת דוקטורי ניתן בהחלט לתקן דרגת נכות שנקבעה בשגגה. שלישית, הועדות הרפואיות השונות מוסמכות להפחית אחוזי נכות כאשר החלטה קודמת של הועדה הרפואית נגועה בטעות גלויה. ד. בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור. נדחתה טענת העותרת כי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן התקנות), שעניינה קביעת דרגת נכות גבוהה יותר מזו שניתנה, אינה נמנית עם התקנות החלות בעניין פיצוי לנפגעי גזזת, וצוין כי תקנה זו נבחנת על פי קריטריונים ספציפיים, ולא בנסיבות שבגינן נקבעו על ידי הועדה הרפואית אחוזי נכות גבוהים יותר מן האפשרי. אשר לנקבע בפרשת דוקטורי צוין, כי בית הדין האזורי לעבודה הרחיב ופירט בעניין, ואין מקום להתערבות. כן לא נתקבלה טענת העותרת, שלפיה בהיעדר שינוי במצב הפיסי אין הועדה הרפואית מוסמכת לשנות אחוזי נכות. יתרה מכך הוסף, כי מקום שהחלטת הועדה הרפואית נגועה בטעות גלויה על פניה, מוסמכות הועדות הרפואיות שלאחריה לשנות קביעה מוטעית מן הגלגול הראשון. העתירה ו. לטענת העותרת, בתי הדין לעבודה לא נתנו הסבר מדוע לא יישמה הועדה הרפואית את המבחן שנקבע בפרשת דוקטורי. לטענתה, תחילה היה על הועדה הרפואית לבדוק האם חל שינוי במצבה הפיסי למול מצבה הקודם שבגינו נפסקו לה אחוזי נכות. רק אם התשובה חיובית, ניתן להידרש לשאלה האם יש להקטין את אחוזי הנכות בגין אותה פגימה או להגדילם. הוסבר, כי במקרה דנן אין חולק כי לא חל שינוי במצב הפיסי ביחס לפגימה. כן נטען, כי תקנה 15 לתקנות חלה מכוח סעיף 9(א)(2) לחוק, והיא מאפשרת הגדלת שיעור הנכות למול הקבוע בתקנות. הכרעה ז. חוששנו כי אין בידינו להיעתר למבוקש. בית משפט זה נוהג בריסון בהתערבותו בהכרעות בית הדין הארצי לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו המיוחדת בעניינים הנתונים לסמכותו. התערבות בית המשפט העליון בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מגבילה עצמה למקרים שבהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, או בקיומן של נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693; בג"ץ 3512/04 שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נט(4) 70; בג"ץ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 4829/04 אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה, כל שכן כאשר מבקשת העותרת להביא את עניינה בפני ערכאות שונות זו הפעם החמישית – לאחר הועדה הרפואית, הועדה הרפואית לעררים, בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, וטענותיה נשמעו ונדונו בפירוט. גם לגופם של דברים לא מצאנו מקום להתערבות. פרשת דוקטורי, שעסקה אמנם בתיקים הקשורים בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט-1959, עניינה בשאלה האם שינוי מבחנים לקביעת דרגת הנכות חל גם על "נכים ותיקים" שדרגת נכותם נקבעה בעבר ולא השתנתה. אין זה המקרה שלפנינו, שבו לא חל שינוי בסיווג הפגיעה או במבחנים שבתקנות, אלא עקב שגגה חרגה הועדה מסמכותה וקבעה לעותרת דרגת נכות גבוהה מהרף המרבי הקבוע בתקנות. דרגת נכות שנקבעה בשגגה היא בת תיקון, שהרי לפרט אין זכות קנויה כי הרשות תיוותר בטעותה (ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד לז(1) 337, 354). דברים אלה מעוגנים גם בשכל הישר. אשר לתקנה 15, סעיף 9(א) (2) לחוק קובע, כי אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם לעקרונות שנקבעו לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, וכי השר רשאי לקבוע בתקנות מבחנים ועקרונות נוספים לעניין זה. תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן), התשנ"ה-1995 מפנות לתקנות הביטוח הלאומי, אך לא לתקנה 15, משכך, על פניו, זו אינה חלה בענייננו, כפי שגם קבע בית הדין הארצי. ח. אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש. אנו מאחלים לעותרת בריאות ואריכות ימים. ניתן היום, ט"ו בסיון תשע"ב (5.6.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12038750_T02.doc רס+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il