שולמית אייל נ. כב' השופט העליון נ' סולברג

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3873/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון העותרת: שולמית אייל נ ג ד המשיבים: 1. כב' השופט העליון נ' סולברג 2. כב' השופט עליון ג' קרא 3. כב' השופטת העליון דפנה ברק ארז 4. כב' השופט העליון ע' גרוסקופף 5. כב' השופטת המחוזית עירית וינברג נוטוביץ 6. לשכת ההוצאה לפועל תל אביב 7. כונס הנכסים הרשמי תל אביב 8. עו"ד יניב אינסל נאמן לנכסי החייבת 9. אור אייל 10. ערן אייל 11. עידו אייל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט י' עמית: 1. בעתירה זו נתבקשנו לצוות על עיכוב ביצוע צו פינוי דירת המגורים של העותרת וילדיה (המשיבים 11-9) ביום 10.6.2019, וזאת "עד לבירור כלל העובדות בתיק ומיצוי ההזדמנויות להגיע להסדר או פדיון הזכויות" בעניינה של העותרת, וכן נתבקשנו ליתן צו ביניים המורה על עיכוב ביצוע הפינוי כאמור. 2. עובדות המקרה מפורטות בהחלטתו של השופט נ' סולברג בע"א 1128/19 מיום 30.5.2019, בגדרה נדחתה בקשת העותרת לעיכוב ביצוע פינוי דירתה (להלן: דחיית עיכוב הביצוע). בתמצית, המשיב 8 (להלן: הנאמן) מונה כנאמן על נכסיה של העותרת לאחר שהוכרזה כפושטת רגל. בקשת הנאמן למימוש דירתה של העותרת התקבלה, וערעור שהגישה על כך התקבל בחלקו בע"א 838/18 (השופטים ד' ברק-ארז, ג' קרא, וע' גרוסקופף, 24.12.2018). נקבע כי הדירה תימכר; כי מחצית מתמורתה תועבר לעותרת; כי לאור זאת, היא לא תהא זכאית לתשלומים לצורך הבטחת דיור חלוף; וכי מועד הפינוי יהיה "לכל המוקדם ביום 1.5.2019". בהמשך הגישה העותרת ערעור על החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בעניינה (ע"א 1128/19), ובגדרי ערעור זה הגישה כאמור בקשה לעיכוב ביצוע פינוי הדירה. לצד זאת הגישה העותרת גם בקשת רשות ערעור הנוגעת לפינוי הדירה (רע"א 3797/19), וזו נדחתה בהחלטת השופט סולברג מיום 5.6.2019, יחד עם בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדחיית עיכוב הביצוע. בפסקה 6 להחלטתו בדחיית עיכוב הביצוע, ציין השופט סולברג: "הזמן [מועד הפינוי – י"ע] חלף-עבר זה מכבר, ועתה טוענת החייבת כי אינה ערוכה לפינוי. יש לתהות, מדוע באנו הנה? מדוע על-אף הזמן הרב שניתן בידה, לא פעלה החייבת למציאת פתרון? חלף זאת, כפי שמעיד תיק בית המשפט, הגישה החייבת לבתי המשפט, בקשות מבקשות שונות. בנסיבות אלו, איני מוצא הצדקה להעתר לבקשתה של החייבת, ולעכב את מועד פינוי הנכס." יוער, כי במקביל לכל זאת נדון ערעור שהגיש אחד הנושים על החלטה של הנאמן (ע"א 113/18), וגם במסגרת הדיון בערעור זה העלתה העותרת טענות בדבר פינוי הדירה, ובסמוך לאחר הדיון "הגניבה" בקשה במעמד צד אחד לעיכוב הפינוי מהדירה, בקשה שאותה לא העבירה לידיעתו ולתגובתו של הנאמן (שלמרות זאת הגיב על הבקשה). 3. עתה באה העותרת לפנינו בטענה כי "לא ניתנו הזדמנויות למיצוי ההליכים שיאפשרו פגיעה קטנה יותר בעותרת וילדיה". הוסבר כי "הזמן הקצר, החגים והמועדים" וכן עבודתה העמוסה של העותרת מנעו ממנה להשיג דיור חלוף, וכי אין לפנותה מהדירה בטרם יושג דיור שכזה. בנוסף העלתה העותרת טענות בנוגע לצורך בשמיעת עמדת הכונס הרשמי טרם הפינוי; לחוסר תום הלב של הנאמן; להיעדר ביקורת שיפוטית בעניינה; ועוד. 4. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. כפי שציינה העותרת בעתירתה, בעניינה מתנהל כעת הליך פשיטת רגל שטרם הסתיים (פש"ר 49809-09-12). מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי המבקשת אכן העלתה בימים האחרונים טענות בנוגע לפינוי הדירה במסגרת הליך זה, וכי בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט. בנסיבות אלה, ביכולתה של העותרת להגיש השגותיה על החלטה זו בערוצים המתאימים. לא למותר לציין, כי את טענותיה בנוגע לפינוי הדירה העלתה העותרת בבית משפט זה במספר הזדמנויות, כמפורט לעיל. לכך יש להוסיף כי בית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטותיהם של בתי משפט מוסמכים (ראו, לדוגמה, בג"ץ 5121/13 פלוני נ' שרת המשפטים, בפסקה 4 והאסמכתאות שם (11.8.2013); בג"ץ 6277/18 טויטו נ' רשות מקרקעי ישראל (17.12.2018); בג"ץ 5567/18 אוריאל יסכה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (30.8.2018)). 5. התנהלותה של העותרת גובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט. לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף אף ללא תגובה (הבקשה לצו ביניים נדחתה בהחלטתי מיום 7.6.2019). העותרת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪. ניתן היום, ז' בסיון התשע"ט (‏10.6.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19038730_E01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1