פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 3871/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א 3871/04
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
המערערת:
מיכאל רונן מהנדסים בע"מ
נ ג ד
המשיב:
מנהל מע"מ – אשדוד
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב-ע"ש 2098/95 מיום 7.3.2004 שניתן על ידי
כב' הנשיא גלעד גלעדי
תאריך הישיבה:
ו' בכסלו התשס"ז
(27.11.2006)
בשם המערערת:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיב:
עו"ד אלעד פרסקי
פסק-דין
השופט
ס' ג'ובראן:
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא בדימוס ג' גלעדי) מיום 7.3.2004 שדחה את ערעור המערערת על אי
ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות פיקטיביות.
1. המערערת הינה חברת בנייה שהוקמה בשנת 1989 על ידי מר רונן מיכאלי
ששימש גם כמנהלה. בשנות המס 1991,1992,1993 ביקשה המערערת לנכות מס תשומות על פי
חשבוניות מס שקיבלה לטענתה מקבלני משנה מהשטחים בגין עבודות שביצעו עבורה. המשיב,
מנהל מס ערך מוסף, לא התיר את ניכוי מס התשומות משום שסבר כי העבודות לא בוצעו על
ידי קבלני המשנה שהוציאו את החשבוניות, אלא, על ידי פועלים מהשטחים שהועסקו על ידי
המערערת עצמה. המשיב דחה את גרסת המערערת כי הפועלים היו עובדי קבלני המשנה והיא
שילמה להם שכר אך כדי להבטיח כי ימשיכו בעבודתם ולא יעזבו ובמקביל לכך ניכתה את
התשלומים מן הסכומים המגיעים ממנה לקבלני המשנה. על כך הגישה המערערת את ערעורה
לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
2. בית המשפט המחוזי ציטט בהרחבה את עדותו של מנהל המערערת שאמר
מפורשות כי הפועלים היו רשומים כפועלים של המערערת. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי
כי "מנהל המערערת עצמו אומר, כמצוטט לעיל שהפועלים היו שלו. אולם מאחר ואת
שכרם, שהוא היה צריך לשלם, הוא לא יכול היה לנכות כמס תשומות, ... הוא בחר בדרך
פיקטיבית, היינו לשייך את הפועלים שלו, לקבלן משנה כלשהו שיכול להנפיק לו חשבוניות
מס ואשר חשבוניות המס, יכללו מע"מ, אותו תוכל המערערת לנכות כמס תשומות. זוהי
דרך בלתי חוקית ..." (שם, פסקה 4). לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי
אין לנכות את מס התשומות על פי החשבוניות למעט מספר מצומצם של חשבוניות שמנהל
המערערת עצמו העיד שהיו אמיתיות ולא הוכח אחרת. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את
מרבית ערעורה של המערערת.
3. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המערערת את ערעורה
שבפנינו וחלקה על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. מנגד, טען המשיב כי יש לדחות
את הערעור על פי נימוקיו של בית המשפט המחוזי. שמענו (ביום 27.11.2006) את הצדדים
והמלצנו למערערת לחזור בה מערעורה. המערערת הודיעה (ביום 14.12.2006) כי היא עומדת
על ערעורה. משכך, הגיעה שעת הכרעתנו.
4. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובכל החומר המונח
בפנינו הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. המערערת לא מעלה כל טענה רצינית כנגד
פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעוגן כראוי בחומר
הראיות שהונח לפניו ועדותו של מנהל המערערת ברורה ועל פיה החשבוניות הן אכן
חשבוניות פיקטיביות שאין מקום להתיר ניכוי מס תשומות על פיהן. אין כל מקום
להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאיו העובדתיים הברורים של בית המשפט המחוזי.
החשבוניות לא הוצאו כדין ואינן עומדות באמות המידה הידועות לניכוי מס תשומות.
אשר
על כן, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50,000
ש"ח.
ש ו פ ט
השופטת
מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת
א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
לפיכך
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן.
ניתן
היום, י"א באייר התשס"ז (29.4.2007).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04038710_H06.doc /צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר
אינטרנט, www.court.gov.il