בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3870/99
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופט א' ריבלין
המערערות: 1. "עצמה" - המרכז לאגודות ספורט עצמאיות
2.
איגוד ספורטיבי דתי אליצור בני ברק
3.
איגוד ספורטיבי דתי אליצור צפון נוה דוד
4.
איגוד ספורטיבי דתי אליצור קרית ים
5.
איגוד ספורטיבי דתי אליצור שומרון
6.
איגוד ספורטיבי דתי אליצור ידידי אשדוד
7.
איגוד ספורטיבי דתי אליצור אשקלון
נגד
המשיבות: 1.
המועצה להסדר ההימורים בספורט
2.
אליצור איגוד ספורטיבי דתי
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב
מיום 28.4.99 בתיק ה.פ. 200965/98
שניתן
על ידי כבוד השופט י' זפט
בשם
המערערות: עו"ד יורם וסרצוג
בשם
המשיבה 1: עו"ד חיים קמחי
בשם המשיבה 2: עו"ד
רמי בלומנפלד
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. המערערת 1 (להלן: "עצמה") הינה
ארגון ספורט כהגדרתו בחוק הספורט, התשמ"ח1988- (להלן: "חוק
הספורט"). היא מאוגדת כעמותה רשומה, ומטרותיה העיקריות הן לאגד ולארגן אגודות
ספורט עצמאיות שאינן קשורות במרכזי ספורט אחרים, ולייצג אגודות ספורט עצמאיות בפני
הרשויות השונות. המערערות 2, 4, 9-6 (להלן: המערערות) הינן איגודי ספורט המקיימים
פעילות ברחבי הארץ והנושאים כולם את השם "איגוד ספורטיבי דתי אליצור".
המשיבה 1 - המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: "המועצה") - הינה גוף
סטטוטורי הפועל מכוח החוק. המשיבה 2, איגוד ספורטיבי דתי, אליצור המרכז (להלן: "אליצור"),
הינה ארגון ספורט כהגדרתו בחוק הספורט. "אליצור" פועלת מאז שנות
השלושים; בשעתה היתה מאוגדת כ"אגודה עותמנית" על-פי חוק האגודות
העותמניות, וכיום היא מאוגדת כעמותה על-פי חוק העמותות, התש"ם1980- (להלן:
"חוק העמותות").
2. המועצה קמה על-פי החוק להסדר ההימורים בספורט,
תשכ"ז1967- (להלן: החוק) והוסמכה מכוחו לארגן ולערוך הימורים על תוצאותיהם של
משחקים ושל תחרויות ספורט. על פי החוק משולמים לזוכים במשחקי ההימורים "לא
פחות" מארבעים ושניים אחוזים, מכלל התקבולים הנובעים מעריכת ההימורים, כפרסים
(סעיף 8 לחוק). סעיף 9 לחוק - והוא הסעיף החשוב לענייננו - עוסק בדרכי חלוקתה של
יתרת התקבולים. סעיף זה תוקן בשנת 1995, בחוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס'
3), התשכ"ה1995- (להלן: "תיקון מס' 3").
וכך קבע סעיף 9 לחוק, שכותרתו "השימוש
ביתרת ההכנסות", עובר לתיקון מס' 3:
(א)
הסכום שיוותר בידי המועצה מעריכת ההימורים, לאחר ניכוי התשלומים לזוכים והוצאות
המועצה, ישמש לקידומם ולפיתוחם של תרבות הגוף, החינוך הגופני והספורט בישראל.
(ב)
המועצה באישור השרים ובאישור ועדת הכספים של הכנסת תקבע כל שנה למי תשולם היתרה
האמורה בסעיף קטן (א) ובאיזה חלקים. ורשאית המועצה, באישורים כאמור, לקבוע כי חלק
מהיתרה בשנה מסויימת לא יחולק אותה שנה וישמש רזרבה לשנים הבאות; הרזרבה תופקד
באוצר המדינה בתנאים שיוסכם עליהם בין החשב הכללי והמועצה.
(ג)
המועצה תפרסם ברשומות, תוך שלושה חדשים לאחר כל שנת כספים, דין וחשבון על ההכנסות,
ההוצאות וחלוקת היתרות באותה שנה.
כאמור, בשנת 1995, תוקנה הוראת סעיף 9 בתיקון
מס' 3. מכוח התיקון הוספו להוראת סעיף קטן (ב) רישא הנ"ל, ההוראות שבסעיפים
קטנים (ב1) ו-(ב2), הקובעים כדלקמן:
(ב1)
מיתרת ההכנסות המיועדות לחלוקה, לפי סעיף קטן (א), תקצה המועצה מדי שנה -
(1)
...
(2)
...
(3)
סכום שתקבע לחלוקה לאגודות ספורט ולמועדוני ספורט, כמשמעותם בחוק הספורט, בהתאם
לאמות מידה שייקבעו לענין זה; הסכומים על פי פסקה זו יועברו ישירות לאגודות
ולמועדונים, ואולם רשאי גוף כאמור לבקש כי ההעברה תיעשה לגביו בדרך אחרת;
(4)
...
(5)
15% מהסכום שנקבע לפי פסקה (3) לחלוקה לאגודות ספורט ולמועדוני ספורט המסונפים
לארגוני ספורט, יועברו לארגוני הספורט שאליהם מסונפים האגודות והמועדונים, למימון
הוצאות הארגונים.
(ב2)
...
ענייננו בהוראה המתקנת.
3. מטרתו של החוק, היא להבטיח כי הסכום שיוותר
בידי המועצה מעריכת ההימורים, לאחר ניכוי התשלומים לזוכים, ולאחר ניכוי הוצאות
המועצה, ישמש לקידומם ולפיתוחם של תרבות הגוף, החינוך הגופני והספורט בישראל. עיון
בסעיף 9 לחוק - עובר לתיקון מס' 3 ולאחריו - וכן בדברי ההסבר להצעת החוק המתקן
(פורסמו בהצעות חוק תשנ"א, עמ' 112), מלמד כי מטרתו של תיקון מס' 3 היתה
לגרוע ממעמדם של מרכזי הספורט, דוגמת אליצור, כמתווכים בין המועצה לבין אגודות
הספורט. וכך נאמר בדברי ההסבר:
"מוצע
כי כספי הטוטו יחולקו במישרין לאגודי הספורט ולאגודות הספורט, זולת אם ביקשו
במפורש אחרת... כיום שואבים מרכזי הספורט את עיקר כוחם מן העובדה שהם הגורם המתווך
הכספי בין הטוטו (המועצה להסדר ההימורים בספורט) לבין אגודות הספורט. ההצעה יוצאת
מההנחה שמרכזי הספורט במתכונתם הנוכחית הם גורם מזיק לקידומו של הספורט שאין בצידו
כל תועלת. על ידי העברת הסמכות לחלוקת הכספים מן המרכזים אל המועצה להסדר ההימורים
בספורט יתרכזו במרכזי הספורט בתחום המקצועי בלבד ויישארו חסרי סמכויות בתחום
הניהול של האגודות שיזכו לעצמאות גדולה הרבה יותר".
ואכן, סעיף 9(ב1)(3) קובע, כי הסכומים יועברו
ישירות לאגודות ולארגוני הספורט, "ואולם רשאי גוף כאמור לבקש כי ההעברה תיעשה
לגביו בדרך אחרת".
יחד עם זאת, כך נקבע בסעיף 9(ב1)(5) לחוק,
יעברו 15%, מהסכום שנקבע לחלוקה לאגודות ולמועדוני הספורט המסונפים לארגוני ספורט,
לארגוני הספורט שאליהם מסונפים האגודות והמועדונים, למימון הוצאות הארגונים.
המחלוקת בין הצדדים כאן נטושה לגבי זהות ארגון הספורט הזכאי לקבלת הסכום הזה -
שהרי שניים הם ארגוני הספורט הטוענים למעמד של ארגון אליו מסונפות המערערות -
"עצמה" ו"אליצור".
4. הפלוגתא בין הצדדים נסובה סביב שאלת פרשנותה
של הוראת סעיף 9(ב1)(5) לחוק, ובמיוחד התיבות "מסונפים לארגוני ספורט".
המערערות טוענות כי הן מסונפות
ל"עצמה", כאמור בהודעתן למועצה בעניין זה. לטענתן, קובע התקנון, על פיו
הן פועלות, "שייכות אידאולוגית-היסטורית", שאינה מלמדת על ההשתייכות
לצורך העברת הכספים ולצורך ניכוי של 15% מהכספים המחולקים כאמור. העברת הכספים,
נקבעת, לשיטתן, על-פי בחירתה החופשית של כל אגודה ומועדון. המערערות מוסיפות
ומסבירות, כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 3, לאמור, שחרור
האגודות מתלות במרכזי הספורט, והתייעלות בפעולת ארגוני הספורט עצמם בשל תלותם של
אלה באגודות לעניין הזכאות לקבל 15% מהכספים המחולקים. היתה זו המועצה עצמה, כך הן
מציינות, ששגרה את הטפסים, שבאמצעותם נתבקשו האגודות לדווח על השתייכותן הארגונית,
לצורך העברת הכספים. דיווח זה הוא הנותן, לטענתן, לצורך החוק.
על פי החוק, כך מוסיפות וטוענות המערערות, אין
כל קשר בין השם בו קרויה הקבוצה לבין שיוכה לארגון כלשהו. שיוך זה נקבע, לטענתן,
על-פי טיב השירות שהן מקבלות מארגוני הספורט, ולא על-פי שמן.
5. המועצה סבורה, לעומתן, כי מבחן
"השירותים" הניתנים על-ידי ארגון הספורט אינו מבחן ראוי, הן מן הטעם
שמבחן זה אינו נזכר בחוק, הן מאחר ונקבע ניכוי בשיעור של 15% כאמור בלא קשר להיקף
השירותים הניתן, והן משום שמבחן ה"שירותים" הינו מבחן עמום הנושא עמו
עלויות בדיקה גבוהות. המועצה מציעה תחתיו את מבחן ה"דוקומנטציה": מקום
בו ארגוני ספורט שונים טוענים שאגודה פלונית מסונפת אליהם, ימציאו הגופים המעורבים
בדבר, מסמכי יסוד, החלטות פורמליות, וכיוצא באלה מסמכים, שיאפשרו הכרעה קלה יחסית
בשאלה לאיזה ארגון מסונפת האגודה.
"אליצור" מצרפת דעתה לעמדת המועצה.
לטענתה מסונפות אליה המערערות לאור הרשום בתקנונן. היא סבורה כי לא הוכח כי
המערערות התנתקו ממנה בדרך של קבלת החלטה על-ידי המוסדות המוסמכים שלהן, ושאין
להפריד בין "שיוך אידיאולוגי" לבין "שיוך כספי".
"אליצור" טוענת גם לזכות קניין בשם ובסמלים אותם נושאות המערערות. ניתוק
מהמרכז והמרת הזיקה בין "אליצור" לבין המערערות לזיקה שונה - בינן לבין
"עצמה" - מחייבים, לדעתה, את הסרת השם "אליצור" משם המערערות
והמרת שמן לשמה של "עצמה". בשל כל אלה חוזרת ותובעת "אליצור"
לעצמה 15% מכספי החלוקה, האמורים.
6. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) קיבל את
עמדתן של המשיבות. וכך נימק השופט המלומד את עמדתו:
"כל
גוף משפטי חייב לפעול במסגרת מסמכי היסוד שלו הקובעים את מטרותיו ודרכי פעולתו.
עמותה שהינה אגודת ספורט אינה יוצאת מכלל זה.
אגודת
ספורט שתקנותיה מעגנות את זיקתה לארגון ספורט, זיקה זו הינה חלק ממהותה וממאפייני
הגדרת זהותה.
החלפת
מהותה וזהותה מבחינת זיקתה לארגון הספורט צריך שתיעשה בדרך הקבועה לכך בתקנון, וכל
עוד הדבר לא נעשה נשמרת הגדרת זהותה של האגודה המסונפת לארגון הספורט".
השופט המלומד מצא, כי בתקנוני המערערות מצויות
הוראות היוצרות זיקה בין כל אחת מן המערערות לבין "אליצור". משלא שונה
התקנון, כך קבע, יש לומר, כי המערערות היו, ועודן, מסונפות ל"אליצור".
אין עילה להתערב במסקנה זו.
7. מסקנה זו נלמדת מאלה: סעיף 9(ב1)(3) לחוק
קובע, כי סכומי ההקצבה יועברו לאגודות ולמועדוני הספורט ישירות, אלא אם תבקשנה אלה
האחרונות שההעברה תיעשה בדרך אחרת. ואילו סעיף 9(ב1)(5) לחוק קובע, כי 15% מסכום
זה יועברו לארגוני הספורט שאליהם מסונפים האגודות והמועדונים, למימון הוצאות
הארגונים. בחירתה של אגודה פלונית (במענה לפניית המועצה) בארגון ספורט אלמוני, על
מנת שישמש מתווך בינה לבין המועצה, לעניין העברת הכספים על-פי סעיף 9(ב1)(3) סיפא,
כמו גם בחירתה להשתמש באפשרות הנתונה לה לבקש שהעברת הכספים אליה תיעשה ישירות מן
המועצה, אין בהן, בהכרח, כדי ללמד אם אגודה זו מסונפת לארגון ספורט מסויים. אין
זהות הכרחית בין הגוף המתווך לעניין העברת הכספים, לבין הגוף אליו מסונפת האגודה.
אמנם, ניתן לסבור כי בדרך-כלל - משבוחר ארגון פלוני בהעברת הכספים באמצעות מתווך
ולא ישירות - יבחר הוא בארגון הספורט אליו הוא מסונף - כמתווך. אולם, בעצם הבחירה
בארגון מסוים כמתווך אין כדי ללמד, בהכרח, כי אותו ארגון הוא אכן הארגון אליו
מסונפת האגודה לעניין סעיף 9(ב)(5) לחוק. השאלה למי מסונפת האגודה נחתכת לפי
"מבחן מירב הזיקות".
8. הוראת סעיף 9(ב1)(3) לחוק נועדה, כפי שלמדנו,
לצמצם את מידת הריכוזיות בספורט ולהבטיח העברה ישירה של הכספים מן המועצה לאגודות,
כאילו בא הסעיף לומר: אף אם מסונפת אגודה פלונית לארגון ספורט אלמוני, הרי ייטב אם
ארגון הספורט לא ימלא גם פונקציה של מתווך בין המועצה לבין האגודה, לעניין העברת
הכספים. אלא שסעיף 9(ב1)(5) לחוק קובע, כי מקום בו אגודה פלונית מסונפת לארגון
ספורט מסוים, תעביר המועצה 15% מהסכום המועבר לאגודה, לארגון אליו היא מסונפת.
זאת, כך נראה, אף אם הארגון אינו ממלא כל פונקציה של תיווך בהעברת כספי ההקצבה.
ההנחה היא, שגם במקרים כאלה עדיין נושא הארגון המרכזי בהוצאות; מטעם זה, כך נראה,
הוקצב סכום בשיעור של 15% לכיסוי הוצאות אלה. יושם אל לב, כי לשון סעיף 9(ב1)(5)
אינה קושרת סכום זה בפעולת "התיווך", אלא נוקטת בלשון כללית -
"למימון הוצאות הארגונים". סעיף 9(ב1)(3), מצדו, אינו קובע כי מקום בו
ביקשה אגודה מסוימת כי הסכום יועבר "בדרך אחרת" - לאמור באמצעות ארגון
ספורט - נוצרו ביניהם יחסי סניף-מרכז. יש להבחין בין הפונקציה
"התיווכית" - הנתונה כל כולה לבחירת האגודה או המועדון - לבין ההשתייכות
הסניפית - הנקבעת לפי מבחן מירב הזיקות.
9. האופן שבו מציגה עצמה האגודה משמש מודד חשוב
לעניין זה. ספורטאי המצטרף ל"איגוד ספורטיבי דתי אליצור בני ברק"
(המערערת 2), רשאי להניח כי הצטרף לסניף של ארגון הספורט "אליצור". וכך
גם לגבי המערערות האחרות ששמן דומה והשוני בו מוצא ביטוי אך בשם המקום בו הן
פועלות. זאת ועוד זאת, שמם המלא של מרבית המערערות כולל בתוכו ציון כי אינן אלא
"סניף".
תקנוני המערערות לא שונו, במועדים הרלבנטיים,
והקשר הקבוע בהם, בינן לבין "אליצור", נותר כשהיה. אין חולקים כי נוסחי
התקנון מעגנים זיקות מסוימות בין המערערות לבין "אליצור", ובהן השיפוט
המשמעתי, איסור חברות בארגון ספורט אחר, איסור פעילות במסגרת התאגדות ספורט אחרת,
והוראות בדבר זכאותה של אליצור לקבלת נכסי האגודות בעת פירוק. הזיקה בין המערערות
לבין "אליצור" הינה, כדברי השופט המלומד בבית המשפט קמא, "חלק
ממהותה וממאפייני הגדרת זהותה" של כל עמותה.
אכן, ניתוק בין המערערות לבין
"אליצור" עשוי לשאת בחובו תוצאות לא קלות עבור הראשונות (למשל, העברה
לליגה הנמוכה ביותר). אולם אין המערערות יכולות לאחוז בחבל בשתי קצותיו. אם
בוחרות הן להמשיך וליהנות מן היתרונות הכרוכים בפעולה תחת שמו של ארגון הגג
"אליצור", ולזהות עצמן עם ארגון גג זה כלפי כולי עלמא, הרי אין
באפשרותן, בד בבד, לדרוש העברת הכספים לארגון גג אחר, מתוך שהאחרון מבצע עבורן,
לפי הטענה, שירותים אלה ואחרים.
10. סוף דבר: תיקון מס' 3 נועד לשחרר את האגודות
והמועדונים מן החובה לקבל את הכספים המגיעים להם מהמועצה באמצעות מתווך. בעניין
זה, קבע החוק כי שמורה לאגודות ולמועדונים זכות הבחירה בין קבלת הכספים ישירות
לבין קבלתם באמצעות מתווך. אולם, זכות בחירה זו אינה משליכה על השאלה אם מהווה
אותה אגודה - סניף של ארגון ספורט. שאלה זו נחתכת על-פי הזיקה שבינה לבינו כפי
שהיא באה לכלל ביטוי בהחלטות האגודה באסיפתה הכללית, ברישומיה במסמכי היסוד, כמו
גם ביישום בפועל של החלטות אלו. קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניינן של המערערות -
בדין יסודה.
אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערערות
תישאנה בהוצאות המשיבות בסך של 10,000 ש"ח לכל אחת מהן.
ש
ו פ ט
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט י' זמיר:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.
ניתן היום, כ"ט בכסלו תשס"א
(26.12.2000).
ש
ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99038700.W03/אמ