תאטרון אלסראיא ע"ר ואח' נ' משטרת ישראל ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 38636-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. תאטרון אלסראיא ע"ר 2. מחמוד אבו ערישה נגד המשיבות: 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד זהר סאוסן פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו התבקש צו על תנאי אשר יורה למשיבות לבוא ולנמק מדוע לא יימנעו מ"התערבות בלתי חוקית בפעילות ובתכנים האומנותיים" של עותרת 1 (להלן: התאטרון); יימנעו מ"נקיטת פעולות אכיפה בלתי חוקיים" (כך במקור) כנגד העותרים; ותוכרז התערבות משיבה 1 (להלן: המשיבה) בתוכנית האומנותית של התאטרון, לרבות איסור על הקרנת סרטים, כבלתי חוקית. בתמצית, עניינה של העתירה בטענות העותרים כנגד התנהלות המשיבה שנקטה בפעולות אכיפה שונות במטרה למנוע הצגת תכנים אומנותיים על ידי התאטרון מטעמים פסולים. על אודות התנהלות זו מבקשים העותרים ללמוד משני אירועים: הראשון, בחודש אוגוסט 2024, שם עצרה המשיבה את עותר 2 (מנהל התאטרון) עקב כוונה להקרין סרט בשם "ג'אנין ג'נין" אשר נטען כי יש הוראה חוקית האוסרת על הקרנתו. שחרורו התאפשר רק לאחר הפקדת ערובה כספית ובכפוף לאיסור מוחלט על ההקרנה (להלן: האירוע הראשון). באירוע השני, בחודש אוקטובר 2024, נדרש עותר 2 להתייצב בתחנת המשטרה לשם חקירתו באזהרה לאחר שנודע למשיבה כי התאטרון עומד להקרין סרט בשם "ליד" שהקרנתו תהווה עבירה פלילית שלא פורטה. לעמדת העותרים, אין ולא הייתה כל הוראה חוקית אשר אסרה על הקרנת הסרט (להלן: האירוע השני). דין העתירה להידחות על הסף. בנוגע לאירוע הראשון, בית משפט זה אינו האכסניה המתאימה לטענות העותרים; בנוגע לאירוע השני, העותרים אינם מצביעים על החלטה מסוימת שכנגדה מופנית עתירתם ומשכך זו תיאורטית. בנוגע לאירוע הראשון, בשים לב לכך שכחלק מתנאי שחרורו של עותר 2 נאסרה הקרנת הסרט "ג'אנין ג'נין" (Janin Jenin) בתאטרון, הגישו העותרים ערר מכוח סעיף 43 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בע"ק 70753-08-24. בין היתר נחלקו הצדדים האם הסרט הרלוונטי שהקרנתו נאסרה על ידי המשיבה הוא למעשה הסרט "ג'נין ג'נין", שאין מחלוקת בין הצדדים שהקרנתו בישראל אסורה. בהחלטה מיום 4.9.2024 ציין בית המשפט שם כי בשים לב לכך שהמחלוקת נוגעת לשאלה האם מדובר בסרט שהקרנתו נאסרה, קיים ספק אם זו מצויה בגדרי ההחלטות שיש ליתן במסגרת אותו הליך, ומשכך הורה כי "ישוחחו הצדדים ביניהם להבהרת האמור". בהמשך להחלטה זו נטען כי פנו העותרים למשיבה, אך זו השיבה כי אין באפשרותה לקבוע אם יש איסור על הקרנת הסרט, שכן הדבר אינו בתחום מומחיותה ועל כן פנתה למועצה לביקורת סרטים (יצוין כי על אף שאוזכרה תשובה זו בעתירה, היא לא צורפה לנספחיה). עוד הוסיפו העותרים כי עד למועד הגשת העתירה, המשיבה לא פנתה אליהם ולא עדכנה אותם בדבר תשובת המועצה לביקורת סרטים ולכן האיסור שהוטל עם שחרורו של עותר 2, לכאורה נותר על כנו. עם זאת, לא הועלתה כל טענה כנגד האמור במסגרת הערר לפני בית משפט השלום. בשים לב לכך, נראה כי העותרים מנסים באמצעות עתירה זו להעלות טענות בעניין הליך אשר תלוי ועומד, וזאת אין לעשות. האכסניה המתאימה לטענות העותרים, מבלי להביע כל עמדה בהן לגופן, הוא בית משפט השלום. היה והחלטתו לא תהיה מקובלת עליהם, בידם להשיג על ההחלטה לערכאת הערעור. כפי שנפסק זה מכבר, "בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות... הדבר נכון מקל וחומר כשטרם ניתן פסק דין וההליך עדיין תלוי ועומד" (בג"ץ 8143/13 גבאי נ' עיריית נתניה, פסקה 2 (3.12.2013); ראו גם: בג"ץ 7247/17 ועד הורי בית הספר "דאר אל מערפה" נ' נפתלי בנט שר החינוך (17.9.2017); בג"ץ 3942/22 חדד נ' כנסת ישראל, פסקה 4 (14.6.2022); בג"ץ 329/19 גריב נ' Fidam Select (בפירוק), פסקה 2 (15.1.2019)). דברים אלו נכונים בענייננו על דרך קל וחומר, שעה שטענת העותרים כלל לא הועלתה לפני הערכאה המוסמכת. בנוגע לאירוע השני, כעולה מן העתירה, אין כוונה מצד התאטרון להקרין את הסרט הרלוונטי – "ליד" – בעת הזאת (וכעולה מן העתירה, הסרט הוקרן במקום אחר). כמו כן, העותרים לא הצביעו על החלטה של המשיבה אשר מונעת מהם מלהקרין את הסרט. כידוע, בית משפט זה אינו נותן סעדים בעניין תאורטי ובאין "החלטה מנהלית קונקרטית שאותה ניתן להעביר תחת שבט ביקורתו" (בג"ץ 211/21 ‏‏צראיעה נ' ועדת המשנה לפקוח על הבניה, פסקה 3 (4.4.2021); בג"ץ 5293/24 ישראל חופשית (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (26.8.2024); בג"ץ 2655/06 עו"ד לאור נועם נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (27.3.2006)). לא נעלמה מעיני טענת העותרים ל"התנהלות בלתי חוקית" מצד המשיבה, אשר לכאורה האירועים שתוארו לעיל מהווים רק דוגמאות לה. אולם, משאין לפניו של בית משפט זה החלטה קונקרטית אותה ניתן להעביר תחת שבט ביקורתו, ועל פניו אין קושי לנקוט בהליכים מתאימים אם וכאשר תהיה החלטה שכזו, אין בטענה זו כדי למנוע את דחיית העתירה על הסף. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ה (24 פברואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יחיאל כשר שופט